בשישי זה קורה: פלייאוף עליון, מחזור אחרון. מומלץ להגיע עם מחשבון, או עם פרופסור לפיזיקה גרעינית. אם נתיבות מנצחת, אז נתיבות. אבל אם נתיבות לא מנצחת, אז אם לוד מנצחת, אז לוד. אבל אם לא, אז מודיעין, אם היא ניצחה. אם לא, אז יש סיכוי שנתיבות. איזה תמריץ יש לקריית מלאכי? מקום שני או שלישי, כדי להמשיך לחלום. כרגע היא רק רביעית, אבל אם היא תנצח, ואם מודיעין תפסיד, אז אולי.

מה היה לנו בלוד ביום שישי שעבר? עירוני מודיעין קיבלה הזדמנות לכבוש את הפסגה, אבל בעטה אותה לירח. אחרי מחצית מאופסת לוד עלתה ליתרון עם היציאה למחצית השנייה, והישאם אזברגה כפה שוויון שמונה דקות לסיום. ירדו עליהם שאין להם אופי, וזאת כבר הפעם השנייה שהם מכים במאני טיים. אבל 1:1 זאת לא באמת תוצאה טובה. עכשיו היא תלויה באחרת, והמקום הרביעי לא רחוק.

הכל מתכנס לרגע הזה – חלומות של אוהדים וגורלות של מאמנים, תקוות של ערים שנדחקות בקושי אל שולי מדור הספורט, אנדרטאות של העולם שאהבנו. פלייאוף עליון כמו שכתוב בספר: בלתי צפוי, מתוח כמו הסדין שאימא שמה. קמט לא ימצאו שם. אז ירוחם וירושלים יכולות להעלות את הנוער למפגש חסר העניין ביניהן, אבל כל השאר חייבות לנצח. עירוני מודיעין הגיעה ללוד שנייה וחזרה שנייה, נתיבות החליפה את לוד בפסגה, שבעצמה החליפה את נתיבות מחזור קודם לכן. אם שתיים רבות והשלישית לוקחת, טפו-טפו, קשה להחליט אם לשים שמפניות במקרר, כדי שיהיו קרות למקרה שנזדקק, או שלא כדי שלא לנחס. בעצם, לא נסתבך. תעשו מה שהרופא שלכם אומר.

חובה להודות, התמריץ של קריית מלאכי לא נשמע משכנע כמו כרטיס לליגה א' מול העיניים. ולוד כבר נוגעת בו. אבל הפלייאוף הזה כבר היה מספיק הפכפך כדי שנאמין שהכל אפשרי. זאת לכל הפחות הוא הרוויח ביושר. עירוני מודיעין מארחת את נתיבות, לוד מתארחת בקריית מלאכי. משלוש תצא אחת. ולקריית מלאכי אמורות להיות המטרות שלה, גם אם אמורות זה הרבה מורות בשגיאת כתיב. מהמקומות השני והשלישי בפלייאוף הזה עדיין אפשר להגיע לליגה א'. היא הפסידה שני משחקים בלבד, בתשעה משחקים, והיא משחקת בבית.

אבל לאחר שהשתכנענו בנחישותה של קריית מלאכי, יש לנו סיבה אמיתית לדאגה – יש עוד קבוצה, בצד השני של המשוואה. עירוני מודיעין פגשה העונה את נתיבות שלוש פעמים. היא לא ניצחה. שני מפגשים הסתיימו בתיקו, כולל האחרון, בפלייאוף הנוכחי, בנתיבות. אחד נגמר בהפסד. כדי לעלות היא תצטרך לנצח. הגיע הזמן, אומרת אמי. אם היא תפסיד וקריית מלאכי תנצח מודיעין תיפול למקום הרביעי. נגמרה העונה. מסיבת סיום ויאללה לצבא. כחילה ניסה לעלות כאן ליגה, אבל בנתיבות הוא מצליח יותר. במודיעין הימרו על שי מאור. אז סטטיסטית, הם הימרו על הסוס הנכון. השאלה היא מתי. בחיים הכל עניין של תזמון. במשחק בנתיבות מודיעין הייתה טובה יותר, אבל לא בטוח שזה אומר משהו לגבי המשחק הקרוב. לכחילה יש סוג של מידע מבפנים, אבל בעירוני מודיעין עשו מהלך והחליפו כמעט הכל. מצד תשיעי, כחילה מכיר את עירוני מודיעין. הוא לבטח ידע שזה מה שיהיה. אז חזרנו להתחלה והנה מגיע הסוף.

כולם מכירים את כולם, אי אפשר להמציא את הגלגל. כבר המציאו אותו. אחרי שני סיבובים של עונה סדירה ושני סיבובים של פלייאוף עליון, ספק אם יהיו הפתעות טקטיות. מי שתרצה יותר, תנצח. השפיץ של הנעל יכריע. אין שפן בכובע. נמאס לו לקפוץ בלי שאף אחד מוחא כפיים. אולי השחקן השניים-עשר ישפיע – האוהדים ביציע. שני המשחקים המכריעים ייפתחו באותה השעה כיאה למעמד. עין על המגרש, אוזן כרויה למשחק המקביל. שירים ושערים, כדורגל כמו שאהבנו. הוא התבגר, אבל זה עדיין הוא. רק שלא ייגמר לעולם.