"היא הייתה לוחמת אמיצה ועקשנית שסללה לעצמה דרך עצמאית וייחודית", כך מספרת אביטל אילת על בתה סיילם, שנולדה כבן בשם גיל ונפטרה מסרטן לפני כשנה. בימים אלו משיקים בני המשפחה תערוכה בה יוצגו היצירות שהספיקה ליצור האמנית הצעירה, שאף הספיקה לזכות במספר פרסים, ומספרים על ההתמודדות שלה ושלהם עם תהליך ההתאמה המגדרית שעברה הבת.

סיילם/גיל אילת נולדה בשנת 2002 יחד עם אחיה התאום עמית, גדלה במודיעין ולמדה בבית הספר יחד בעיר מהגן ועד לתיכון. לקראת גיל 19 פנה גיל וביקש שמעתה יפנו אליו בלשון נקבה ובשם סיילם, ולאחר מכן החל את תהליך ההתאמה המגדרית. הוריה סיפרו השבוע כי דווקא בשיא פריחתה היא אובחנה כחולה בסרטן, ועשרה חודשים לאחר מכן, בגיל 21, כבר הלכה לעולמה.

"פחדנו שתחטוף מכות"

כאמור, לקראת גיל 19 הודיע גיל כי מעתה הוא מבקש שיקראו לו סיילם, והחל את התהליך המורכב במיוחד, לא רק עבורו אלא גם עבור בני המשפחה הדתיים. "כשגיל הודיע שהוא מבקש לעבור תהליך של התאמה מגדרית ולחיות את חייו כאישה", מספרת האם אביטל, "קיבלנו את זה עם כל הקושי והחשש מפני העתיד. חששנו מפני מה שמצפה לה מבחינת זוגיות, עבודה, מציאת דירה וכל היחס של החברה, אבל תמכנו ועזרנו לה. התחלנו בתהליך והיא התחילה לקחת הורמונים, שזה היה החלק העיקרי של התהליך. היא לא תכננה לעבור ניתוחים".

ספרי עליה קצת.

"היא הייתה נחבאת אל הכלים, בן אדם יחסית שקט, מאוד עדינה. גם בתור בן היא הייתה מאוד עדינה ושקטה. היו לה חברים. היא לא הייתה מהבולטים, אבל הייתה בהחלט אהובה ועם חברים. היא הייתה מאוד רגישה לזולת ומאוד אהבה בעלי חיים, במיוחד חתולים. היא הייתה אמיצה, אסרטיבית ועדינה בו זמנית. היא התנהלה בעולם בקצב משלה, תמיד עם חיוך של 'הכל בסדר'. לא מתלוננת אף פעם, גם כשהיה על מה. היא סללה לעצמה בציניות ובאסרטיביות דרך עצמאית וייחודית. היא הייתה לוחמת אמיצה ועקשנית עם נקודת מבט אחרת על העולם. נפש אצילה חופשיה ותמימה, מלאת חמלה וקבלת האחר".

איך אתם כהורים התמודדתם עם התהליך שהיא עברה?

"אנחנו תמכנו בה מההתחלה, גם אנחנו וגם המשפחה המורחבת. היה חשוב לנו שתהיה מאושרת. כן חששנו מפני העתיד, אבל זה לא משהו שגרם לנו להתנכר או לא לעזור לה. להפך, באתי איתה לתורים במרפאה ובכל מה שהיה צריך עזרנו. קיבלנו ואהבנו אותה. זה מה שהורים עושים, וכך גם האחים שלה. היו חששות מפני העתיד. פחדתי שהסביבה לא תגיב טוב, שיהיו כאלה שהיא תבוא להם לא טוב בעין, שתחטוף מכות או שיהיה לה קשה למצוא עבודה או זוגיות. אבל לא הספקנו להגיע לזה, לצערי".

איך הסביבה הגיבה לתהליך המגדרי שהיא עברה?

"לא כולם ידעו, זה לא משהו שפרסמנו. בתיכון למדו עליו רק לקראת סוף המחלה, כי היא הייתה כבר בוגרת כשהתחילה את התהליך. מי שכן ידע היה מכיל ומכבד, כולל המשפחה המורחבת. אנחנו באים מבית דתי ומקיימים אורח חיים דתי, וכולם התייחסו בכבוד ובהכלה. הכי חשוב היה לנו שהיא תהיה מאושרת, אבל לצערי זה לא צלח. ככל שידוע לי, היא קיבלה תגובות טובות מהסביבה. לא ידוע לי שהיא נתקלה במשהו שחששנו ממנו. היו לה הרבה חברים וחברות וכולם ראו בה מעבר לזה, זה היה רק חלק ממה שהיא הייתה".

לאביטל חשוב להעביר מסר בנושא ההתאמה המגדרית: "חשוב לנו להבהיר שאדם שעובר התאמה מגדרית, זאת לא גחמה וזה לא טרנד. לא בא פתאום למישהו לעשות את התהליך, שהוא מאוד קשה ומורכב. בן אדם לא מכניס את עצמו לתהליך כזה כי בא לו. התהליך בא לענות על קושי ובא לענות על מצוקה מאוד גדולה שנובעת מהפער שבין ההשתייכות הביולוגית לבין ההשתייכות המגדרית. דווקא בגלל היחס המכיל והמקבל שקיבלנו בכל מקום, חשוב לי להסביר במה מדובר. חשוב שיבינו שהיא לא בחרה בזה, זה בחר בה. ככה היא נולדה. לכן היא הייתה במקום מאוד טוב כשהתחילה את התהליך הזה, כי היא הבינה שזה מה שהיא צריכה לעבור".

למרבה הצער, מחלת הסרטן שתקפה אותה הפסיקה את תהליך ההתאמה המגדרי בעיצומו. "התהליך היה בכיוון מאוד טוב", מספרת אמה, "אבל בעקבות האבחנה של הסרטן היא נאלצה להפסיק את התהליך והתחילה את הטיפול הכימותרפי שעזר לסרטן. היא הניחה את התהליך בצד והתמקדה בתהליך המחלה, מה שלצערי לא הסתיים טוב. היא נפטרה חודש אחרי תחילת המלחמה, בשבעה לנובמבר 2023".

"גילינו אוצר שלא הכרנו"

כאמור, סיילם הייתה אמנית מחוננת, שכבר בנעוריה זכתה בפרסים מטעם אגודות העיתונאים הישראלית והבינלאומית. הוריה מספרים כי ציירה בכל הזדמנות ובכל מצב, ובתקופת המאבק במחלה אפשר היה לראות עד כמה הציור עבורה הוא כמו אוויר לנשימה. עוד סיפרו כי כאשר בשל המחלה לא יכלה יותר לצייר באיכות שעמדה בסטנדרטים של עצמה, זה היה עבורה כמו להפסיק לנשום.

לאחר מותה חיפשו הוריה דרך להנציח אותה באמצעות הציורים שלה, וכך נולד הרעיון לקיים את התערוכה שלה גם בלעדיה. "היא השאירה לנו הרבה חומר לעבור עליו", מספרת האם, "וזה מה שיש בתערוכה שמוצגת כעת בהיכל התרבות. מה שמוצג על הקירות זה פסיק ממה שהיא השאירה. באמצעות התערוכה אנחנו רוצים גם שיכירו אותה ואת הכישרון שלה, גם להביא קצת למודעות את הילדים שמציירים בשיעורים אבל הם בכל זאת מקשיבים ולומדים, וכמובן להביא למודעות את התהליך של התאמה מגדרית. חשוב לנו שיידעו שזאת לא הפרעה נפשית וזה לא רק ניתוח לשינוי מין, זה תהליך מורכב ולא פשוט שנועד לענות על צורך ומצוקה מאוד קשים שנקראים דיספוריה מגדרית. דיספוריה מגדרית מתארת מצוקה נפשית הנובעת מקונפליקט בין המין הביולוגי איתו נולד הבן אדם, לבין המגדר שאיתו הוא מזדהה. התהליך של התאמה מגדרית עונה על המצוקה הזאת".

"הפוקוס בתערוכה הוא בכישרון היוצא דופן שלה", מוסיפה האם, "מישל קישקה אמר שאם הייתה בחיים אין ספק שהיא הייתה מתקבלת ללימודים בבצלאל. האנושות הפסידה אמנית דגולה. אנחנו מאוד מתגעגעים אליה. היא הייתה גיבורה בצורה אחרת בתקופה הזאת, ועשתה כל מה שביכולתה להגשים את מה שהיא רצתה. צריך המון אומץ בשביל זה".

עוד סיפרו השבוע בני המשפחה כי "היא ציירה בעיקר פרצופים, הרבה קומיקס וקריקטורות. אחרי פטירתה גילינו אוצר שלא הכרנו בחייה, גילינו קהילה שלמה של אמנים שהעריצו אותה. היא עזרה מאוד באמצעות הציורים וחשיפת ההתמודדות שלה עם הסרטן ברשתות החברתיות, והייתה מנטורית לאנשים אחרים".