עירוני מודיעין עולה ליגה ובעיר יש מחסור בכובעים. ביום שישי האחרון קיבלה הקבוצה את צלחת האליפות. ראש העיר היה שם, וגם אלי סבח ודוד בן שימול וכל המי ומי. כולל גיא גולדפרב, רכז הליגות בהתאחדות, שמסר את הצלחת ובירך כיאה למעמד.

עירוני מודיעין בליגה א'. צריך לקרוא את זה שוב ושוב כדי להאמין, להגיד את זה בקול – עירוני מודיעין בליגה א'. שידורים ישירים, סיקור ארצי, כרטיסים בכניסה. אולי אפילו מישהו בחוץ שמוכר בייגלה וטרופית. שי מאור חתם כצפוי לעונה נוספת. אחרי ההישג שלו צריך להעניק לו גם את מפתח העיר. למעשה, צרור מפתחות, כולל לערי מסכנות. אבל להצלחה אבות רבים, ויש עוד חתומים על ההישג, כמו למשל מלך שערי הקבוצה, שחק בן שבת.

"עבר שבוע וחצי, אבל אני עדיין לא מעכל. עשינו היסטוריה. כל כך הרבה שנים מנסים לעלות לליגה א', והנה הצלחנו. זאת הרגשה שאי אפשר לתאר במילים, מעולם לא חוויתי דבר כזה. אני לא יכול לחכות לשנה הבאה. ליגה א', מטרות חדשות. לא גמרנו, אנחנו רק מתחילים".

קח אותי ליום המשחק.

"מה שהיה באותו יום היה מטורף. כל הקהל שהגיע, זה היה מדהים. הכינו אותנו שיבואו הרבה אנשים, אבל לכמות כזאת אף אחד לא ציפה. אצטדיון מלא, אנשים עמדו בחוץ. לא האמנו. הגענו למחזור האחרון לא במצב הכי טוב, אולי הכי פחות טוב מכל היריבות שלנו לאליפות. אבל בסוף קרה מה שקרה. לקחנו אליפות, הצלחנו לשמח את הקהל המדהים הזה. אין יותר טוב, זה חלום שמתגשם".

שיחקתם עם עין אחת בקריית מלאכי

"לא התעסקנו במשחק המקביל. ידענו שנתיבות קבוצה מצוינת ושאנחנו צריכים להיות מאה אחוז במשחק. פתחנו לא טוב, ירדנו למחצית ב-0:0 ובחדר ההלבשה שי הרגיע אותנו. הוא אמר שהכל בסדר, שהוא סומך עלינו, שהוא יודע שננצח ושאם ניצמד לתכנית המשחק השער יגיע. הוא נתן לנו המון ביטחון, כמו לאורך כל הפלייאוף. עלינו למחצית השנייה בטירוף, היה אפשר לראות את זה. בסוף גם השגנו את השער שרצינו. השער השני כבר נתן את האות לחגיגות".

בכל זאת, בדקות האחרונות המשחקים כן התערבבו.

"לקראת הסוף עידכנו אותנו בתוצאה של לוד בקריית מלאכי, וזה היה בדיוק מה שקיווינו. היה לחץ גדול בספסל. בדיוק הוחלפתי. אי אפשר היה לשבת מרוב מתח. תחושה שלא חוויתי בחיים. רצינו שייגמר כבר. כל הזמן הסתכלנו בשעון, השניות לא זזו. דקה תשעים כמעט ראיתי חושך. נתיבות לחצו, הייתה להם הזדמנות גדולה, אבל יונתן הציל אותנו. באותה התקפה יצאנו למתפרצת, סולימנוב שם את השני והכל התפוצץ. האוהדים, מעל אלף במגרש, מסביב, בתוך, בכל מקום. אושר בלתי נתפס".

יש לנו סקורר

 כדי לספור את כמות השערים שכבש שחק בן שבת עבור עירוני מודיעין לדורותיה, חובה להסתייע בעזרים טכנולוגיים. רק בשנה האחרונה שלו בנוער היו לו מעל לחמישים. ארבעים ושבעה בליגה שסייעו לקבוצה שלו לזכות באליפות, וצמד מבריק מול קטמון מהלאומית בדרך לשמינית גמר הגביע. לא נתעכב על השערים שכבש בילדים א', נערים ג', ב' ונוער מפאת מחסור בדיו. עונת הבכורה שלו בבוגרים הסתיימה עם תואר מלך השערים של הקבוצה. שמונה בליגה היו לו, ושניים בגביע. עונת בכורה בבוגרים, כן? מכת בכורות. בשנת השאלה ברחובות הוא הפציץ 25 שערים ב-25 משחקים. מר שער למשחק. הוא חזר מוכן ומזומן להוביל. עונת הקאמבק שלו הסתיימה עם 12 שערים. שוב, הכי הרבה בקבוצה. ועונת האליפות? 13. נכון, הכי הרבה בקבוצה. מלך. נקודה. שערים. שערי שוויון, שערי יתרון, שערי ניצחון. והוא יכול לשחק גם באגף. עירוני מודיעין עולה ליגה. הרבה בזכותו.

לא הכל הלך חלק…

"המטרה הייתה לעלות, מההתחלה. ידענו שזה לא יהיה קל. זאת ריצה למרחק, לא משחק אחד או שניים. לא פתחנו את העונה כמו שרצינו. היו לנו שלושה ניצחונות בהתחלה ואז דברים הלכו פחות טוב, היו לנו הרבה עליות וירידות, אבל ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע והמשכנו להאמין. לכל משחק הכינו אותנו הכי טוב שאפשר. פתחנו את הסיבוב השני, גם, ככה ככה. התקדמנו והשתפרנו ממשחק למשחק. התחברנו, הבנו מה המאמן רוצה, מה אנחנו צריכים לעשות. במאני טיים היינו שם. השגנו את המטרה – להגיע לפלייאוף. משם זה כבר היה משחק חדש. ידענו שזה יהיה צמוד עד הסוף. לא ויתרנו, ובסוף ידענו להתעלות ולהשיג את האליפות הזאת בדרך הכי מתוקה שאפשר".

חטפתם מכות. איך מתאוששים?

"סבלנו מהרבה חוסר מזל בפלייאוף הזה, ועדיין הצלחנו לעלות ליגה. במשחק הפתיחה להפסיד בדקה ה-96 זה יכול לשבור. אחר כך הפסדנו גם בדקה ה-94, אבל כל הזמן דאגו שלא נוריד את הראש. הצוות המקצועי עודד אותנו. שי היה אומר לנו: 'תמשיכו ככה, אל תישברו. בסוף נחגוג'. הוא צדק. את הכדורגל הכי טוב שלנו נתנו בפלייאוף. התעלינו ברגעים הכי חשובים של העונה, וזה עשה את ההבדל".

אני מנחש שלא שמחת לראות שבדיוק לפני הפלייאוף מגיעים שחקנים חדשים בתפקיד שלך.

"חליתי בקורונה בתחילת הפלייאוף, וזה השפיע עליי פיזית. בסופו של דבר, הקבוצה התחזקה בכל החלקים. אף אחד לא בא על חשבון מישהו, כולם באו לפה לעזור לנו להשיג את המטרה. דודו כהן, מלך שערי הליגה, גם הוא נפצע, אבל תמיד היה לנו מי שימלא את החסר. כשמישהו נעדר אחר נכנס לנעליים שלו. כולם נתנו הכל. גם אני, לא משנה כמה שיחקתי, אם עליתי מחליף או לכמה דקות, נתתי מאתיים אחוז. ככה כולם. עם חיוך, בשביל המטרה. זה מה שהביא לנו אליפות".

איך החזרתם את הקהל למגרש?

"אוהדים זה הכדורגל. היו שנים עם המון אוהדים, וזה נעלם. העיר הייתה צמאה למשהו אחר. לא רק ההצלחה החזירה את האוהדים, גם הכדורגל. אני חושב שהם נהנו. הצגנו כדורגל טוב, היינו אמיצים. אוהדים יודעים להעריך את זה. כשיש איכות, בשילוב עם הישגיות, זה מושך קהל. בפלייאוף באו המון, במשחק האחרון הם הרעידו את המגרש. הלוואי שימשיכו לבוא".

תמשיכו לנצח.

"במודיעין יש אוהדים, אוהבים כאן ספורט, רק צריך לתת להם סיבה להגיע. ראינו את הכוח שלהם בפלייאוף. הם השפיעו על תוצאות. יש להם חלק גדול בהצלחה שלנו".

 זאת רק ההתחלה

הצלחה מקצועית בצד, בסופו של דבר שחק בן שבת הוא החוליה המקשרת. בין האוהדים, המועדון, ההיסטוריה והעתיד. הרבה מעמסה על כתפיו של בחור בן 24, תמיר ככל שיהיה (1.86 מטר בשפל), אבל דרמה היא המנוע של המשחק הזה, תמיד הייתה. ליגה א' היא הכדורגל של פעם. הרומנטיקה לא מתה, היא רק התבגרה. מי שהצטרף למועדון כזאטוט, הוא עכשיו הגיבור של הזאטוטים לבוא. אחד משלהם ואחד משלנו. גדל בעירוני מודיעין, צלח את המסלול המפרך מהילדים דרך הנערים, הנוער ועד ההשתלבות בבוגרים. מגיע לו להיות חתום על ההישג. מגיע למועדון שהוא יהיה חתום עליו.

הקשר שלך למועדון משחק תפקיד מרכזי?

"אני משחק במועדון הזה מאז שהוא הוקם, 12 שנים. מהילדים, דרך הנערים והנוער ועד הבוגרים. עליתי לבוגרים עוד בגיל נוער. המועדון הזה יקר לי, הוא הבית שלי. אין מאושר ממני היום, אחרי כל כך הרבה זמן. אני שמח שנפלה לי הזכות להיות חלק משמעותי בעלייה הזאת. זה חלום שמתגשם, לי ולהרבה אנשים במועדון שמגיע להם".

איך הגעת לרחובות?

"רציתי להתקדם בזמנו. ניסיתי למצוא מקום בליגה א', עשיתי מבחנים אבל זה לא הסתדר, הגעתי לפתיחת העונה בלי קבוצה. דני רודיטי, מאמן רחובות, מכיר אותי עוד מהימים בעירוני מודיעין. הוא היה הראשון שנתן לי צ'אנס בבוגרים. הוא אמר לי 'בוא לרחובות, אנחנו רוצים לעלות, צריכים אותך'. היינו שם, נתתי עונה טובה מבחינה אישית, 25 שערים ב-25 משחקים, אבל הקורונה עצרה אותנו".

הדלת לעירוני מודיעין תמיד הייתה פתוחה?

"תמיד אמרו לי שיש לי מקום פה, שיש לי לאן לחזור. רציתי לעצמי שנה אחת לנסות משהו אחר. מודיעין תמיד היה הבית, אי אפשר להסביר את זה. ליגה ג' זאת רמה פחות גבוהה, אבל היו לי שם מטרות וזה היה ניסיון מצוין. הבנתי שאני רוצה לחזור, לנסות לעזור לעירוני מודיעין להגשים את החלום של כולנו לעלות ליגה. עונה שעברה זה פחות הצליח, אבל הסבלנות השתלמה. עשינו את זה".

העתיד?

"אני בן 24, יש לי שאיפות. החלום זה לשחק בליגה הכי גבוהה שיש. כרגע אני מאד שמח. משחק עבור המועדון שגדלתי בו, עוזר לו להשיג את המטרות. השמיים הם הגבול. זה תהליך, זאת דרך. מודיעין זה המקום הכי טוב מבחינתי להגיע לשמיים".