עירוני מודיעין הבטיחה את השתתפותה בפלייאוף העליון. כי מכבי באר שבע הפסידה. היא קיבלה הזדמנות להוכיח שמקומה יכירנה, אבל נתיבות הגיעה העירה והעירה את השדים. אהוד כחילה היה שחקן נהדר, וגם מאמן פה. עוד מאמן פה, אחד מיני רבים. הוא הציל את עירוני מודיעין מירידה תיאורטית, ופוטר חצי שנה לאחר מכן. לפניו היה דני רודיטי, אחריו דורון ממן, מצדדיו הוא העומד. אולי מבחוץ זה נראה כמו מקום מנומנם, אבל בכל מה שקשור לכדורגל אנחנו היורשת של משחקי הכס. מלכים אכזריים, המון שמשווע לגאולה, ודרקונים. הנה כי כן, אותו אהוד כחילה עומד על הקווים של נתיבות כדי להצעיד אותה למקום הראשון בליגה, במאזן מעורר קנאה של 11 ניצחונות ואפס הפסדים. בעירוני מודיעין הוא העליב שופט והורחק לשלושה משחקים. זה מה שנזכור. אבל אם אדם שעשה לו שם בכדורגל הישראלי על קשיחות לא עומד בלחץ, מה יגיד שי מאור? עכשיו הוא חוזר בהפוך על הפוך, כאילו הוא משחררת העבדים ומנפצת השלשלאות.
אז המודיעינית, אך השבוע, אירחה את המדורגת ראשונה כדי להוכיח נקודה. והיא הוכיחה, שלוש נקודות, שהיא בליגה שלה, אבל כנראה רק לבינתיים. חיא יניב רפאל מחק יתרון של האורחת אחרי שלוש דקות, אבל נתיבות צחקה אחרונה, כבר בדקה ה-48. אהוד כחילה לבטח שפע מחמאות לשיפוט, בצדק. להצלחה אבות רבים, אבל במודיעין עדיין מחפשים אותם. שני מפגשים, שני הפסדים. למרות ה-1:2 על לוד, יש כאן משוכה שנראית, לפחות כרגע, גבוהה מדי. נתיבות מתייצבת לאירוע כפייבוריטית ברורה. עירוני מודיעין אמנם מתייצבת, ויש לכך משמעות, אבל היא לא תהיה רבה אם בשנה הבאה נביט אחורה כדי לראות שנשארנו באותו המקום. הסבלנות פה לא אוזלת, היא אזלה כבר מזמן. נגזר עלינו לראות מאמן שעבד פה עולה ליגה בקבוצה אחרת, פשוט כי כולם עבדו פה, להוציא את רפא בניטז.
אבל כן יש סיבות לאופטימיות זהירה. סיבוב שלם, הפסד אחד בלבד. בסיבוב הקודם המספרים עמדו על 3:5, למרות פתיחה של 0:3. גרף השיפור ניכר, השחקנים שהצטרפו בחלון האחרון מתאקלמים. שחק בן שבת נעדר, מלך השערים של הקבוצה, אבל עמי נחאיסי עלה מהספסל, מלך הבישולים. נתנו להם פור, אז הם צברו ביטחון, אבל אולי ביטחון מופרז. אם זאת לוחמה פסיכולוגית נוריד את הכובע. בכל מקרה, צריך לעשות סדר, כי חובה לקחת גם את קריית מלאכי בחשבון. ליגה ב' דרום ב' חולקה לשני בתים, שלוש הראשונות מכל בית יוצרות יחד פלייאוף עליון בן שש קבוצות. מי שתסיים ראשונה בשישייה תעלה ליגה. שתי קבוצות שיסיימו שנייה ושלישית ינסו את מזלן במשחקי מבחן. שאז נעשה עוד סדר, אם נתבקש. פשוט כמו הנחיות משרד הבריאות. כמה גוגל צריך לעשות כדי להבין את השיטה, ואחר כך מגלים שאין ברירה אלא ללכת לדארקנט.
כאן הכל ברור: נתיבות, לוד ומודיעין בפנים. בצד השני העניינים מסתבכים, עם שש קבוצות בתמונה. קריית מלאכי מובילה את הטבלה עם משחק ביד, אבל רמלה הרביעית רחוקה ממנה שלוש נקודות בלבד. מחזורים בודדים לסיום, בזמן שכאן אפשר להתכונן, שם הקרקע בוערת. לא ברור אם מדובר ביתרון או חיסרון. מצד אחד ראש שקט, מצד שני המוזות שותקות כשהתותחים רועמים. מרוב חשבון צריך לקרוא לבליצר. בסופו של יום, מישהי תעלה ליגה. אם זאת תהיה עירוני מודיעין נופתע מאד, אבל לטובה. כל עוד הסיכוי קיים, מותר להאמין. התקווה בת שנות אלפיים, וגם הזמן שבו המועדון הזה תקוע בליגה ב'. אם נצטרך לשמוע עוד מאמן אומר שלמודיעין מגיעה קבוצה בליגה בכירה, לא תהיה עוד ברירה אלא לדחוף את האוזן לאגזוז של אופנוע שהורד מהכביש. לפעמים לא צריך להגיד את זה, אלא לעשות, אבל ברור שהחלופה מסובכת יותר. במודיעין, כמו במודיעין, יש רגע דל, בשפע. אבל בכדורגל מספיק רגע אחד כזה כדי להיזכר בו אחר כך בחיוך.
