פחות משנה לאולימפיאדה, וכולם מצחצחים חרבות. או מכבסים חגורות שחורות. זהו הרגע אליו מתנקזים ילדות אבודה ושיגעונות גדלות, עבודה קשה וחלומות מהמגירה. האירוע הכי זוהר ביקום, כולל יקומים מקבילים. 10 בחזקת 10 בחזקת 118, לפי הספירה האחרונה. מי שמפספס את הרכבת, יצטרך לחכות ארבע שנים לבאה. ספק אם יתנחם בסיכוי שאולי ביקום מקביל הוא כן תפס אותה.

גילי שריר למודת ניסיון, יש לה את טוקיו ברזומה. מולדת הג'ודו זאת אחלה פתיחה. היא הייתה אז בת 21 בלבד, אחרי פציעה לא פשוטה והספיקה לרכבת בקושי, בזכות הקורונה שסיפקה לה זמן להתאושש, אבל הרגע הגדול בקריירה שלה הסתיים אחרי הקרב הראשון. טורניר קבוצתי בצד, כמובן. בינתיים הדברים השתנו. בתור התחלה, הגיל שלה. 23 זה עולם אחר. זה הגיל, כך על פי מחקר שפורסם ב-2010, שזוכרים הכי טוב שמות. הנה, את האקר היא זוכרת, בטח זוכרת. "מאז ניצחתי אותה פעמיים כבר. סליחה, שלוש".

"לא יכולה לעצור"

הג'ודוקא ממזור הגיעה למודיעין בגיל שבו המרחק הכי גדול שעושים הוא מהבית לגינה ליד הבית. אייל בכר ידע מה יש לו ביד, והוא ליטש את היהלום בסבלנות של לוח טקטוני. היום היא קופצת לאימונים במיטב, וצריך אחת שתראה את הדרך והשאר כבר יבואו. בשביל גילי זאת הייתה ירדן ג'רבי, שלקחה מדליה אולימפית רק בגיל 27. בשביל הבאות בתור זאת תהיה היא. שריר, גילי שריר. אפילו אם מחר היא מכריזה על פרישה. העתיד ורוד, הרבה בזכותה, וההווה פוקסיה בגוון מושלם. אבל הכל יכול לקרות. ענבל שמש עדיין לא הרימה ידיים, אבל גילי הוכיחה שיש לה את מה שצריך – האופי הזה, שומר הסף בכניסה למועדון שמפריד בין כישרון גולמי לספורטאי שמדורג חמישי בעולם.

"במאי נסגרת הרשימה. מעכשיו זה נהיה רציני. העומס עולה, יותר טיסות, יותר מחנות אימונים, יותר תחרויות".

היריבה שלך מבית לא מוותרת.

"ענבל נהדרת, גם כחברה וגם כיריבה. אנחנו דוחפות אחת את השנייה. רואים את זה במספרים. לפני שלוש שנים היינו שתינו טופ 20, היום אנחנו שתינו טופ 10. כשהיא מתקדמת אני מתקדמת ולהיפך. מבחינתי, כשיש מישהי קרובה כל כך, שגם רוצה ועושה הכל, אני לא יכולה לעצור. אני חייבת להיות עירנית, אני לא יכולה לנוח על זרי הדפנה".

יריבות לכרטיס, חברות לנבחרת. כמה מערכת היחסים הזאת מורכבת?

"לא פשוט לתחזק יריבות/חברות, אבל אנחנו מבלות הרבה זמן ביחד ומצליחות לעשות את ההפרדה. גם בעזרת הומור, הרבה צחוקים. שתינו מודעות לסיטואציה, זה לא סוד. אנחנו לא ילדות ויודעות להפריד בין החיים למזרון. עשינו את זה גם לפני שלוש שנים והתבגרנו מאז".

איך הבגרות הזאת באה לידי ביטוי בג'ודו שלך?

"אני מרגישה שלמה יותר, כספורטאית וכבת אדם. הג'ודו שלי התפתח. אני מנסה תרגילים חדשים, טכניקות חדשות. אני סומכת על עצמי יותר, בקבלת החלטות, יודעת להוציא לפועל יותר טוב, פחות מפקפקת. היום אני יודעת שעברתי מספיק כדי לדעת מה נכון בכל רגע, ולדעת גם מתי אני כן צריכה עצה או עזרה".

את חלק מנבחרת הנשים אולי המרשימה ביותר שידענו.

"הצלחנו להגיע למצב שהסטנדרט הוא כמה מדליות בכל תחרות. זאת עבודה מעולה של הספורטאיות ושל הצוות. להיות חלק מנבחרת מצליחה זה משפיע. אחת מושכת את השנייה, אחת מוכיחה לשנייה שאפשר".

"היא התבגרה, כבר לא הילדה שהייתה בעבר. היא ספורטאית שמבססת את עצמה במשקל בצורה משכנעת", סיפר אייל בכר לפני כחצי שנה, אחרי שהחניכה המצטיינת שלו קטפה מדליית זהב בגראנד סלאם פריז. "היא ניצחה את המדורגת שנייה, את הראשונה, היא מנצחת את כל הטופ של המשקל. היא עשתה קפיצת מדרגה מאד גדולה. אני מאמין ומקווה שבפריז, אמרתי לה, המטרה זה לא שני ולא שלישי, זה זהב".

אייל בכר באופוריה, כנראה בצדק. מקום חמישי בעולם זה לא צחוק. זה הארי קיין בכדורגל, זה פינלנד במדד הדמוקרטיות. הישג יוצא דופן. שחר פאר הייתה רק 11. ב-2023 היא עשתה זהב בפריז ובאולאבנטאר, כסף בהונגריה ובאבו דאבי, ארד בזאגרב וזאת רק רשימה חלקית. אם נתחיל להרחיב על 2022 ייגמר המקום בעיתון. גאווה אדירה למועדון מיטב מודיעין, ולעיר שהוא מייצג. אבל לפני הכל, גאווה אדירה לג'ודוקא אדירה, שאם תגיע לפריז השאלה תהיה לאן בפריז?

מה היו התחושות שלך אחרי המקום החמישי במאסטרס הונגריה?

"בסך הכל הייתה תחרות טובה שנגמרה לא טוב, ואני לומדת מזה. שני איפונים, התמודדתי מול שלוש יפניות בכירות, אחת אחרי השנייה. תחרות קשה, ומאסטרס זה אף פעם לא קל. אני לא שמחה, כי מקום חמישי זה מאכזב, אבל אני שמחה שאני לא שמחה".

את שלמה עם מה שעשית?

"אם הייתי שלמה עם מה שעשיתי הייתי מסיימת ראשונה. יש לי עוד עבודה, דברים לתקן".

למשל?

"לדעת שאני בטופ, באמת לדעת. בראש אני יודעת שאני שם, אבל הראש והלב הם שני דברים שונים. מבחינת יכולות אין לי ספק, מבחינת תארים אין לי ספק. חסר לי עוד חצי צעד, ואני עובדת עליו".

מה היתרון שלך?

"אני מוכנה לסבול. כל מה שצריך. כאבים, עונשים, ניקוד זהב".

את אכן מגיעה הרבה לניקוד זהב.

"זה הרגל מגונה שלי, אבל מבחינתי זה יתרון. אני יודעת להחזיק ומרגישה מאד בטוחה שם. אני ממשיכה את הקרב עד שייקחו אותי באלונקה".

היית באולימפיאדה אחת, מה זה עושה לחלום?

"זאת אולימפיאדה שסימנתי וי על הייתי. אני רוצה לתת הופעה, לעשות משהו גדול. המטרה, החלום, זאת מדליה".