כשעדי ושמרית (שמות בדויים) הגיעו לגיל ארבעים הן החליטו להפסיק לחכות שהחיים יסתדרו כמו שחלמו וציפו (כלומר להקים משפחה עם בן זוג וילדים) הבינו שזה הזמן לקחת את העניינים לידיים. הן שמו את החששות בצד והחליטו להביא ילד לעולם לבדן. הן פנו לקבלת תרומת זרע ולאחר מספר שנים לא פשוטות זה קרה, הן הפכו לאמהות מאושרות.
עדי, אם לילדה בת ארבע וחצי ושמרית אם לתאומים (בן ובת בני שש) מספרות על כל השלבים להפיכתן לאמהות יחידאיות: ההחלטה, הטיפולים, ההריון המיוחל וגידול הילדים.
"פחדתי להזדקן לבד"
עדי פנתה לבית החולים הר הצופים לתחילת התהליך בשנות הארבעים המוקדמות לחייה ועברה טיפולים במשך שלוש שנים עד שהצליחה להיכנס להריון, לסיים את תקופת ההריון וללדת את בתה. לשמרית, שעברה את התהליך ב"תל השומר", לקח חמש שנים ארוכות עד שנכנסה להריון עם התאומים, שסיכן את חייה. גם היא החלה בתהליך בתחילת שנות הארבעים.
שמרית, מה באמת קורה בשלב בחירת התורם?
"כל אחת מקבלת קטלוג ובו מופיעים כל הפרטים על התורם. למעט תמונה ופרטים מזהים אפשר לדעת עליו הכל. פרטים חיצוניים כמו צבע עור, צבע עיניים, גובה, רוחב אגן וכתפיים ושומן גוף. אבל גם פרטים אחרים כמו מוצא הוריו, תחביבים, המקצוע שלו, השכלה ועוד. המיקרוביולוגית גם מספרת עליו מהיכרות איתו".
בתל השומר כל מנה עלתה לשמרית 450 שקלים (לפני כ-6 שנים) ובהר הצופים היא עלתה לעדי 800 שקלים.
בהר הצופים אין קטלוג. מנהלות בנק הזרע מראיינות את התורמים ומספרות לנשים על הגבר ומתאימות בין מה שהאישה מחפשת לבין התורם. גם מבחינת מראה ואופי וגם מבחינה גנטית. "בפעם הראשונה שבחרתי את התורם על פי המלצת המנהלת הסתבר לאחר שכבר נעשתה ההפריה כי הוא נשא גן של מחלה קשה כמוני והייתי צריכה לעבור הפלה. זו הייתה טעות אנוש. גם בפעם השנייה שבחרתי הסתבר שזו לא הייתה התאמה מיטבית עד שבסופו של דבר קיבלתי את התרומה המתאימה שהביאה להולדת בתי, אבל עד שזה קרה עברתי כמעט שבעה מדורי גיהנום" מספרת עדי.
שמרית, מדוע בחרת להיות אם יחידאית?
"הרצון שלי להיות אמא היה מאד חזק. רציתי גם להשאיר משהו מאחורי ופחדתי מהלבד ולהזדקן לבד. החלטתי עוד בשנות השלושים לחיי שאם לא אתחתן עד גיל מסוים אעשה זאת ללא בן זוג. חיכיתי לזוגיות, עשיתי הכול כדי להכיר, אבל כשזה לא קרה הייתי שלמה עם ההחלטה במאה אחוז. בדרך היו בלי סוף נקודות שבירה. לקח לי חמש שנים. הייתי עם בטן נפוחה מהורמונים וניהלתי שיחות קשות עם אלוהים. אני באה מבית דתי מסורתי. התפללתי שיגיע תורי, אבל להרים ידיים לא בא בחשבון. מבחינתי זה היה נחשב למוות. כשכבר הייתי בהריון ופגשתי מישהי שהייתה מטופלת ב-IVF שהייתה מיואשת מחוסר הצלחתה להיכנס להריון אמרתי לה 'תראי שזה יצליח'. הרגשתי מנצחת".
מה היה חשוב לך בבחירת תורם?
שמרית: "היה חשוב לי שיהיה לילד צבע עור דומה לשלי כדי שהוא לא יעבור מה שאמא שלי עברה איתי. היא שחומת עור והיו שואלים אותה אם היא המטפלת והציעו לה 'כסף טוב יותר' אם תעבור לטפל בילדים שלהם. בהתחלה בחרתי אשכנזי. כשלא הלך עברתי למרוקאי וכשזה גם לא הצליח חזרתי לאשכנזי… והאופי היה לי גם חשוב. בנוסף למה שמפורט בקטלוג המיקרוביולוגית סיפרה לי על האיש, למשל על איך הוא היה נכנס מלא שמחה וחיוכים והיה מתחבב במהרה על כולם".
"מזל טוב – את בהריון"
שלב הכניסה להריון – בכמה כסף מדובר פחות או יותר?
עדי :"אחרי ה-30 אלף שקל הפסקתי לספור… וזה בשלוש שנים. נשים שלוקח להן יותר זמן אז זה עוד כסף. בזמנו הייתי אומרת ש'החסכונות שלי נמצאים אצלי בבטן'".
אילו הטבות כלכליות מגיע לכן מהמדינה?
עדי: "עשרים אחוז הנחה בארנונה. זהו. אני אפילו לא זכאית להנחה בצהרון. אמרו לי בעירייה שכדי לקבל הנחה אני צריכה להרוויח עד 3,100 שקלים ברוטו לראש".
איך את מסתדרת כלכלית?
"אני חיה ממינוס למינוס. קונה את המינימום שצריך. לא יוצאת לחופשות, בטח שלא לחו"ל. מחדשים את רישיון הרכב רק כשזה אפשרי. הלוואות. אנחנו נעזרות גם בהורים, יש שפחות ויש שיותר. יש תפיסה בציבור שמי שמחליטה להביא ילד לבד היא 'טחונה בכסף' ומה יש לה להתלונן שאין מימון מהמדינה לתרופות בזמן הטיפולים או עזרה אחרת כלכלית. אבל זה ממש לא ככה".
אם נוספת סיפרה כי היא עובדת בשתי עבודות. משרה מלאה עד השעה 16:00 ופעמיים בשבוע בעבודה נוספת בשעות אחר הצהריים.
היו לך חששות לפני?
עדי: "החשש העיקרי שלי היה כלכלי. חיכיתי כמה שנים עד שהתחלתי בתהליך בגלל הסיבה הזו. בעבודה אני פוגשת אנשים במצוקה ולא רציתי להגיע למצב דומה, אני לא מאמינה באמרה 'תביאי ילד ועם הכסף את תסתדרי'. כשהייתי בתחילת שנות הארבעים התבססתי קצת יותר כלכלית ושילמתי כבר כמחצית מהמשכנתא על הבית ולא רציתי להביא ילד בגיל מבוגר מדי. לא דאגתי איך אסתדר פיזית. היה ברור לי שלא יהיה פשוט אבל לא חששתי מזה וגם חברים הבטיחו לעזור. זוג אחד במיוחד הבטיח כל יום רביעי להגיע לעזור, אבל אף אחד מהם לא הגיע".
שמרית: "פחות התעסקתי בפחדים ולא חשבתי על הקושי שבדבר. הייתי חדורת מטרה להביא ילדים".
איך עבר ההריון? יש הרגשת בדידות?
שמרית: "נהניתי מאד בהריון. נראיתי טוב והייתי מאושרת. לקראת הסוף הייתי בשמירת הריון בגלל רעלת הריון חמורה ונכנסתי לניתוח קיסרי דחוף בלידה כי סבלתי גם מבצקת ריאות. כשסוף סוף הייתי על המיטה בדרך לניתוח אמרתי לעצמי 'אלוהים, התור שלי הגיע'. במהלך ההריון לא חשבתי על הלבד, רק לפני שיצאתי הביתה נבהלתי שאני חוזרת איתם הביתה לבד. אבל כשהגעתי הביתה נכנסתי לתוך המציאות הזו ולא חשבתי על זה".
איך להשתלב בסביבה?
אחרי שהילדים נולדו, איך מתמודדים לבד?
עדי: "אני לא ישנה כבר למעלה מארבע שנים. אבל אני לא דוגמה כי לבת שלי יש בעיות שינה. החלק הקשה הוא כשהם חולים, אבל הכי קשה כשאני חולה. יש חוסר אונים ואז אנחנו מאד נעזרות אחת בשנייה, האמהות היחידאיות שנפגשנו בקבוצת תמיכה בויצ"ו מודיעין. בלי מרינה שיצרה את הקבוצה לא היינו מכירות ומתגבשות. ההורים שלי לא ממודיעין והם כבר מבוגרים. הייתה לי דלקת עיניים לפני שנה למשך שבועיים ונעזרתי מאד בחברה מקבוצת התמיכה. לגבי התלבטויות והתמודדויות אחרות לגבי הילדה, לאו דווקא חסרה לי התייעצות עם בן זוג, לפעמים אפילו עדיף שאין כזה כי צריך להסכים על הדברים ואם זו לא זוגיות שבהכרח מסכימים אז מתעוררות בעיות. ויש לי את הבנות מקבוצת התמיכה, אנחנו בקשר יומיומי וחופרות הרבה אחת לשנייה ומתייעצות. נכון שבסופו של דבר ההתמודדות היא לבד, אבל זו המציאות ואנחנו שוחות בה. אני בקשר גם עם בנות מקבוצת התמיכה שהכרתי בזמן טיפולי הפוריות. יש קשיים, אבל יחד עם זאת אני מאד שמחה על הבחירה שעשיתי, במאזן של הדברים הבת שלי שווה את כל מה שאני עוברת, אני אוהבת אותה מאד".
שמרית: "אנחנו לרוב לא חושבות על זה. זו הייתה הבחירה שלנו, אף אחת מאיתנו לא רוצה לחזור אחורה ולא חושבת אחורה. זה מה יש ואנחנו שמחות על מה שעשינו. אני מברכת עליהם כל יום ואומרת להם אלף פעמים תודה, תודה שבחרתם בי. מאז יש בי גם שלווה גדולה".
איך הילדים מקבלים את זה? איך הורים אחרים?
עדי: "הבת שלי כמוני. חיה במציאות הזו ומקבלת אותה כפי שהיא. היא מעולם לא קראה אבא או שאלה לגבי אבא, ובגן כששאלו היא נעמדה ואמרה בביטחון מלא 'אנחנו משפחה של שתיים', אמרו לה הילדים 'לא יכול להיות'. והיא אמרה להם 'כן יכול להיות, יש לי רק אמא'. אין לה בעיה עם זה".
שמרית: "אנשים לא מעירים או מתייחסים אלי אחרת. הייתה רק מישהי אחת שפעם אמרה לי שזה לא הוגן 'לעשות את זה לילד' ולהביא לעולם ילדים בלי אבא. עניתי לה שאני גדלתי להורים גרושים כמעט ללא נוכחות אב ויצאתי בסדר כמו אחרים".
עצות למי שמתלבטת לגבי הבאת ילד לבד ומתי לעשות זאת?
"מוטב לא לחכות לגיל מאוחר מדי. בגיל 35 מומלץ כבר להתחיל את התהליך. אם עושים את זה כמונו אחרי שעוברים את גיל ארבעים קשה יותר להיכנס להריון וגם בריאותית זה מסוכן יותר לאישה. כמו כן ככל שמבוגרים יותר יש פחות כוח לרוץ אחרי הילדים. ולגבי התלבטויות וחששות, אם את מאד רוצה להפוך לאמא ואת מוכנה לנפשית לגידול ילד שימי את החששות בצד, פשוט לכי על זה ואחר כך זה כבר זורם. את לומדת להתנהל ולתמרן. בגלל שחששתי שלא אסתדר לא עשיתי את זה מגיל 36 ועד ארבעים. היום אני יודעת שאם את מוכנה נפשית השאר יסתדר".
מי, איך, כמה ולמה?
כל אישה מעל גיל 18 בכל סטטוס (רווקה, נשואה או גרושה) רשאית לפנות לבנק הזרע, הנמצא בבתי חולים שונים בארץ או במרכזי פוריות ציבוריים ופרטיים, לרכוש מנה ולעבור הזרעה מלאכותית. מנת הזרע נקנית על ידי המטופלת, תהליך ההזרעה המלאכותית כלול בסל הבריאות במרכזים הציבוריים, אבל הוא מוגבל למספר פעמים בלבד. אם ההזרעה לא מצליחה אחרי הפעם השישית, לרוב עוברים לטיפולי הפריה חוץ גופית וממשיכים לשלם על תרופות הורמונליות ועל הטיפולים.
בישראל התרומה אנונימית באופן מוחלט. ניתן לייבא תרומת זרע מחו"ל, אבל המחיר יקר יותר משמעותית. מצד שני אפשר לקבל פרטים מקסימליים על התורם, הרבה יותר מנתונים פיזיים בלבד ויש אפשרות גם לחשוף את זהותו.
עלות מנת זרע בישראל נעה בין 400 לאלף שקל ועלות זרע מיובאת נעה בין 3,000 ל-5,000 שקל. לרוב מומלץ לקנות שתי מנות או יותר. הסיבה לכך שלא תמיד הטיפול הראשון מצליח ויש הקונות מספר מנות ומקפיאות אותן כדי להרות ילדים שיהיו אחים ביולוגיים.
עד גיל 35 קיים סיכוי של כ־25% להשגת הריון בכל מחזור טיפול. בגיל ארבעים סיכוייך להריון ספונטני או בעזרת טיפולים יורדים ל־10%. בגיל 42 סיכוייך יורדים לכ־6% ובגיל 45 הסיכוי להרות מביצית עצמית יורד כמעט לאפס. גיל ארבעם אינו הומוגני: יש נשים שלמרות הטיפולים האינטנסיביים לא מצליחות לספק יותר מביצית אחת במחזור טיפול, ואחרות לעומתן עשויות להגיב טוב יותר לטיפולים ולספק כמה ביציות.
כמו כן – עם העלייה בגיל הסיכוי להפלה בשליש הראשון עולה, ובגיל 43־44 הוא מגיע ל־50%־60%. לכן הצלחה מוגדרת כהשגת הריון שמסתיים בלידת יילוד בריא.
בדיקה שווה זהב
טיפול פוריות חדש מאפשר לזוגות לבצע בדיקה גנטית לעובר מעט אחרי ההפריה החוץ-גופית. את הטיפול מבצע בשלב זה רק ד"ר איליה בר במרפאת מודיעין. הקאץ' – ביטוחי הבריאות לא מכסים אותו
במרכז הפוריות של ד"ר איליה בר החלו לפני מספר חודשים לבצע בדיקה גנטית חדשנית של העובר המגלה מספר ימים בודדים לאחר ההפריה החוץ גופית (לפני ההשתלה ברחם) האם הוא נשא גנטי של מחלה קשה או חולה במחלה גנטית.
מדובר בבדיקה שנעשית בהפריה חוץ גופית עד חמישה ימים להיווצרות העובר. בשלב זה הבדיקה מיועדת בעיקר עבור נשים שסובלות מהפלות חוזרות (שתי הפלות ומעלה) או שלא מצליחות לקלוט את העובר ולייצר היריון, זאת לאחר שניים או שלושה טיפולים במרכז לפוריות. אבל למעשה כל זוג שמגיע למרכז יכול לבקש לבצע את הבדיקה הזו, הדבר שיחיד שאולי ימנע מהם לעשות זאת זה עלות הבדיקה שעדיין לא מסובסדת על ידי ביטוח הבריאות ויכולה להגיע לעלות של בין עשרים לשלושים אלף שקלים.
"כל זוג שנכנס למרפאה שלנו ייצא עם האפשרות להגשים את חלומם לחבק תינוק תוך שניים שלושה טיפולים", אומר ד"ר בר. "ולמי שלא מצליח, הבדיקה החדשה תבטיח טיפול מהיר בבעיה על ידי אבחנה יעילה ומדויקת".
הבדיקה מושתתת על שתי ביופסיות של העובר המתפתח הפרעות גנטיות ויש אפשרות לבדוק האם העובר חולה במחלה גנטית או נשא של אחת כזו. יש אפשרות לזהות כ-60 מחלות גנטיות מראש ולהימנע להשתיל עובר חולה או נשא של מחלה קשה תורשתית. אם לא נמצא עובר תקין הבדיקה יודעת לזהות מהי ואיפה נמצאת ההפרעה הגנטית אם בביצית או אם בזרע ולטפל בה. כך מונעים מקרי מוות חוזרים במשפחה וטיפולים קשים.
"זוהי בדיקה דומה לבדיקת מי שפיר שמתבצעת בקרב נשים הרות", מסביר ד"ר בר. "ההבדל הוא שבמקרה זה הבדיקה נעשית מספר ימים לאחר ההפריה והעובר עדיין לא ברחם. לעומת בדיקת מי השפיר, המתבצעת כשהאישה נמצאת בסמסטר השני להריונה, בשבוע 16 או 17, והפלה בשלב זה נושאת דילמות וסיבוכים אפשריים וכמובן עוגמת הנפש גדולה הרבה יותר".
זו בדיקה חדשנית לחלוטין?
"לפני עשר שנים עשינו מחקר על הבדיקה הגנטית אבל היא הייתה הרבה פחות מפותחת ובעלת יעילות נמוכה יותר באופן משמעותי. היום אנחנו יודעים לבדוק את כל הגנום בבדיקה אחת והיא מדויקת ויעילה קרוב ל-100 אחוז. היא אמנם יקרה יחסית, אבל זוגות שמטופלים במקומות אחרים ומחכים שנים להביא ילד ומשלמים יחסית מעט על כל טיפול כשמחברים את כל הסכומים האלה יחד זה יקר יותר מעלות הבדיקה. מה גם שהמחיר הנפשי לא נמדד בכסף, יש זוגות שמגיעים אליי שהם זוגות שבורים. הגיע אלינו זוג לאחר 27 מחזורי חוץ גופית אין דבר כזה בעולם ולא הצליחו לגלות אצלם את הבעיה לאחר מספר טיפולים בודד הם הצליחו להיכנס להיריון הנכסף ולקבל היריון תקין. לא ידוע לי על רופאים נוספים המשתמשים בבדיקה הזו בארץ, בבתי החולים בכלל לא נכנסים לבדיקות גנטיות של העובר הם עובדים לפי פרוטוקולים ישנים עושים בדיקת רחם בדיקות גנטיות של בני הזוג אבל לא גנטית של העובר".
(צילום: ויצו מודיעין)
