אין אליפות, אבל בכדורגל על כל סיפור עם סוף טוב יש את כל השאר. במסגרת המגבלות, עירוני מודיעין עשתה את זה. מתוק כמו אליפות. נגד הסטטיסטיקה, ולמרות סיבוב ראשון איום. חילופי המאמנים הוכיחו את עצמם, גם חילופי המנהלים המקצועיים. בסך הכל יש פה מסר יפה. בעירוני מודיעין חתכו בזמן, אבל לא את שי מאור. רק את ההגדרות. האיש שעשה פה היסטוריה, שהעניק לסבח את המפתח לליגה א', לא נזרק מתחת לגלגלים. הוא עבר קרון. מגיע לו לרשום את ציון הדרך הזה. לפעמים אפילו בכדורגל יש מגיע.
עירוני מודיעין הרוויחה את זה. ביושר. זאת השנה השנייה שהמועדון הזה עומד במטרות שלו. שבענו אכזבות, אבל בקצב הזה, חלילה, עוד יחזור התיאבון. חובה להעריך את הרצף הנדיר, אחרי ששמו אותה ללעג, קילסו, גיחכו, השמיצו וזלזלו. תולדה של עשור אכזרי עמוס לעייפה בכישלונות. פתאום חוגגים אליפות, ושנה אחר כך חוגגים שוב. הפעם הישארות, שהיא כמו אליפות שנייה. גם אם מדובר במזל של מתחילים, הרי שהמזל הולך עם הטובים.
אם מודיעין הייתה חוזרת כלעומת שבאה אף אחד לא היה מרים גבה, או קרן. הסטטיסטיקה גורסת שהמועמדות הבכירות לירידת ליגה הן תמיד הקבוצות שאך עלו אליה. על רקע האופטימיות הזהירה שפיזר שי מאור טרם פתיחת הליגה, קל היה להדחיק את הסטטיסטיקה האכזרית. לזכותו של מאור ייאמר שבמשחקי קדם העונה הקבוצה שלו בהחלט עמדה כשווה בין שווים, וגוזמנים טוענים שהיא לא הפסידה ולו פעם אחת במהלך הקיץ. הוא יכול היה להיות חכם יותר ולהכין אותנו לגרוע מכל, אבל אין אלא להניח שהוא באמת ובתמים היה אופטימי. זאת אותה אופטימיות מפורסמת שגרמה לו להאמין שעירוני מודיעין, קבוצה מהמקום השלישי, במחוז, בבית, תדהים בפלייאוף העליון. צדק אז, הפעם פחות. עונה אסל, עונה באסל. אז ההתחלה הייתה מבלבלת, עם שתי תוצאות תיקו, גם מול מי שעתידה לסיים שנייה. ואז הגיע ההפסד לאשדוד והכל התחרבש. את הניצחון הראשון שלה השיגה עירוני מודיעין רק במחזור השמיני, והיה זה גם ניצחונה היחיד במשך הסיבוב הראשון כולו. למזלה, היו קבוצות גרועות ממנה. אבל לרגע קצר אחד היא הייתה שם, מרוסקת על רצפת הליגה. כבר סגרנו שהמזל הולך עם הטובים, לא?
בשורה התחתונה, על מגרש סינתטי צריך לשחק רק מיני גולף. אז אמנם הסינתטי חוסך מאמץ, אבל התרבות הזאת הביאה עלינו מסיכות כירורגיות וחנויות נוחות, עם עובד בן עשרים שמדקלם עליית מחירים כאילו הוא נגיד בנק ישראל. מדשאה בשטח של מאה וחמישים מ"ר שוות ערך לעבודה של תשעה מזגנים, אחד כוח סוס. אנחנו לא חיים בשטוקהולם. ומה עם הפוטוסינתזה? בסוף עוד יעבירו את כולם לדשא סינתטי ויעשו פה משבר אקלים. כך, 150 מ"ר דשא מספקים חמצן כמעט ל-11 נפשות ואיש משק. אז בינתיים מכל הטוב הזה מתברר שיותר חם, פחות בריא, ובבדיקות שנעשו בארה"ב ובאוסטרליה נמצא שגם יותר יקר. חיים ביבס היקר, תן לנו להריח דשא. גבעול מתנופף ברוח הוא מהמראות היפים בעולם. שני רק לגול של איליי חן. עזוב שטויות, אם הממטרות זה בעיה, היום מתפילים פיפי. ביציע יימצאו מתנדבים שאין להם הכוחות הדרושים לחפש את השירותים.
שלושה מחזורים לסיום הסיבוב הראשון התרחש המהפך. קודם בכיסא המאמן. חיים לוי קיבל הזדמנות נהדרת להיכשל, ובכל זאת הצליח. כשאנשים נדרשו להאמין, הוא כבר ידע. היה משהו במילים שלו ששכנע רבים שכן, יהיה בסדר. בזכותו אפשר לדון פה בסיכום הדברים. הוא שייצב את הספינה, הוא שהוביל אותה בזרוע נטויה לחוף מבטחים. המועדון לא קימץ יד. שחקנים נוספים הגיעו, הקבוצה התחזקה. לא כמו בספר, יותר טוב. אחרי ה- 3:0 לדימונה במחזור ה-13 דרשו את ראשו של המאמן. זה אך טבעי, אבל שי מאור לא שכח כדורגל תוך פחות מחצי שנה. בעירוני מודיעין עשו משהו שמרוב שהוא הגיוני נראה כמעט הפוך, והפכו אותו למנהל מקצועי. אז איליי חן, שחקן שמאור הביא, סיים נעל זהב, עם תשעה שערים, ומתן אביב שהגיע רק באוקטובר הספיק לכבוש מאז שישה. יוסף אור דעבול הקדים את גל בן נעים לתואר הכסחן, בזכות שבעה צהובים, אחד יותר מסגנו.
חיים לוי הבטיח לעירוני מודיעין את הישארותה עם 0:2 ביתי על בני אילת, המתחרה הישירה לתחתית, למרות פיגור מספרי החל מהדקה ה-47, שאז לוח התוצאות עוד הראה שוויון. כזאת פלומבה אי אפשר להמציא. להבטיח ככה עוד עונה בליגה א', שני מחזורים לסיום, וזה אחרי שבשלבים מסוימים היינו סוגרים גם על המקום שמוביל למבחנים, זה הישג. 7 ניצחונות, 9 תוצאות תיקו ו-13 הפסדים. שלושים נקודות, נכון למחזור ה-29, וה-30 לפרוטוקול בלבד. המזל הולך עם הטובים, גם אם בהתחלה הרעים עושים לו את זה. מודיעין הייתה טובה, מההתחלה ועד שריקת הסיום, לאו דווקא בכדורגל. ועובדה, זה הספיק.
