אחרי שנה של הידרדרות במצבו הבריאותי, ולאחר התגייסות של תושבי היישוב, עבר בשבת האחרונה פיני בן אריה, אב שכול, ניתוח השתלת כליה. בן אריה, תושב רעות, הוא אביו של אמיר בן אריה, חייל צה"ל שנפל בקרב בשכם לפני 19 שנים. בשנתיים האחרונות חווה אביו של בן אריה אתגר נוסף ומורכב במיוחד, לאחר שהתברר שהוא זקוק להשתלת כליה.

מי שהתגייסה לעזרתו של האב השכול היא עירית גונדרס, אף היא תושבת רעות, שהקימה את עמותת אור למשפחות המסייעת למשפחות שכולות. "הסיפור של אמיר הוא סיפור מאוד מוכר ביישוב", מספרת עירית, "אני ידעתי שביישוב יש מספר משפחות שכולות, ושמם של אירית ופיני בן אריה, ההורים של אמיר, הלך לפניהם. מאוד התרגשתי מהסיפור שלהם, ומיום הקמת העמותה, לפני הרבה שנים, פניתי אליהם שיבואו לפעילות של העמותה. ביקרתי אותם כמה פעמים בביתם והבאתי להם שי וברכה בחגים. לפני יותר משנה פיני התקשר אלי ושיתף אותי בזה שהכליות שלו קרסו, ושעוד מעט הוא יזקק לכליות חדשות. אמרתי לו שאנחנו נעשה הכל כדי למצוא כליה, ושאנחנו נצליח".

מאותו הרגע התחיל המסע להצלת חייו של פיני. "עשינו מלחמת עולם", מספרת עירית, "פרסמנו בעיתונות ופרסמנו בטלוויזיה. פיני הלך לראיונות. אנשים מאוד התרגשו מהסיפור שלו וקיבלנו המון פניות של אנשים שרצו לתרום לו כליה, מהארץ ומחו"ל, החל מנער בן 16 ועד למבוגר בן 78. היו למעלה מ-160 אנשים שרצו לתרום לו כליה, אבל יש פער בין ההתרגשות הראשונית לבין המעשה בפועל. המון אנשים נשרו באמצע התהליך, ויצאנו לעוד סבב ניסיונות. נעזרתי באב שכול שפירסם את הסיפור של פיני דרך עמותת הצנחנים, ויצאנו בקריאה בערוץ 13 ובערוץ 12. בנוסף, פניתי לתמר אשכנזי, מנהלת יחידת ההשתלות, שכיוונה אותי ועשתה עבודה מקודשת בהתנדבות".

כאמור, במהלך השנה האחרונה מצבו של בן אריה והוא החל בטיפולי דיאליזה. "היינו כל הזמן בחיפושים אחרי כליה", נזכרת עירית, "כל הזמן אמרתי לפיני שאנחנו נצליח. ואז נמצא תורם אלטרואיסטי ומאוד התרגשנו. ההשתלה הייתה אמורה להתבצע בחודש יוני, אבל פיני חלה בקורונה ולתורם הייתה בעיה בריאותית, אז הכל נדחה שוב עד שנקבע תאריך חדש להשתלה.  מזה כחודשיים שידענו שיש תאריך לניתוח ושמרנו את זה בסוד. ביקרתי אותו ביום שבת, רגע לפני שהוא נסע לבית החולים, ואמרתי לו שאני יודעת שזה יצליח. הוא קיבל חיים חדשים, למרות הכל.  זה נותן המון כוח להורים שכולים לדעת  שנעשה הכל עבורם, שהם לא לבד. בכל הסיפור הזה הייתה ערבות הדדית מאוד מרגשת. התקשרו אלי המון צעירים וצעירות שאמיר היה מדריך שלהם בצופים ורצו לעזור, התקשרו חברים שלו מהצבא שנלחמו איתו, התקשרו הורים של חיילים שהיו תחת פיקודו ורצו לעזור. כל התהליך לימד אותי כמה יופי וכמה אהבה וכמה טוב יש במדינה שלנו. אני נחשפת לטוב הזה כל יום. הטוב הזה מדבק ומרגש. יש חיים חדשים למרות הכל".