בשבוע שעבר נחתו במודיעין 14 משפחות עולים חדשים שהגיעו לכאן מקנדה ומארצות הברית, כאשר עד סוף הקיץ צפויות לנחות בעיר 16 משפחות נוספות. קשיי הקליטה בישראל מוכרים לכולם, החל מההתמודדות עם הבירוקרטיה הישראלית הידועה לשמצה, דרך הבדלי המנטליות בינינו לבין תושבי צפון אמריקה ואירופה וכלה בתרבות הנהיגה הפרועה שלנו. וזה עוד לפני שדיברנו על הקושי להגיע למדינה חדשה עם שפה חדשה, חום יולי אוגוסט והמצב הביטחוני.
לפני בדיוק שנה, ממש רגע לפני פרוץ מבצע "צוק איתן", נחתו במודיעין משפחות סילברמן וריבקינד שהגיעו אלינו מניו יורק ומקנדה. השבוע שבנו אל שתי המשפחות לבדוק איך התמודדו עם אותם ימי קיץ 2014 הקשים, עם ההתאקלמות בישראל ומה הם חושבים על מודיעין אחרי שנה של מגורים בעיר.
"בלי רהיטים, באמצע מלחמה"
כנרת ריבקינד, צלמת בת 44, הגיעה לכאן עם בעלה קלייטון וארבעת ילדיהם היישר מויניפג שבקנדה וכבר בימים הראשונים הבינו שהנחיתה לא הולכת להיות רכה כמו שחשבו. מיד בימים הראשונים בעיות "טופסולוגיה" הותירו את כנרת נטולת תעודת זהות ישראלית, ובעיקר חסרת אונים מול שירות הלקוחות הלקוי במשרד הפנים. אם זה לא מספיק, אז שלושה ימים לאחר שנחתו התבשר קלייטון שאביו נפטר. קלייטון עולה על המטוס חזרה לקליפורניה ומותיר את כנרת והילדים לבדם, ממש עם פתיחת המבצע בעזה והאזעקות הראשונות.
השבוע שהתה כנרת בביקור מולדת וקלייטון היה זה שסיפר לנו על השנה הראשונה בארץ. הריאיון אגב, נערך באנגלית. "העברית שלי ושל כנרת איומה", הוא מספר.
"השארתי אותם כאן די לבד. בלי רהיטים, בלי אנשים שמכירים ובאמצע המלחמה. היה להם קשה, אין ספק. אחרי שטסתי לקליפורניה הם עברו לשהות אצל חברים בירושלים וכבר אחרי שעתיים תפסה אותם האזעקה הראשונה. זה היה להם מאוד לא פשוט, גם לילדים וגם לכנרת וגם העלה באותו רגע מחשבות של "מה עשינו?!", אבל הם התגברו על זה".
לאחר שאיבד את עבודתו בתקופה הראשונה בארץ, עובד היום ריבקינד בחברת סטארט אפ במודיעין בתחום הפיננסיים ומרגיש על בשרו את בעיית יוקר המחייה בארץ. "בקנדה הייתה לנו רמת חיים יותר גבוהה, אין ספק. אבל לא באנו לישראל כדי להתעשר. אנחנו מתעשרים כאן בדרך אחרת. בוודאי שקשה להסתדר כאן כלכלית. יש בישראל דברים מסויימים שיותר זולים מבקנדה, כמו ביטוחים ודברים נוספים, אבל השכירות מאוד גבוהה ובכלל השכר כאן לא תואם את יוקר המחייה".
מלבד הקושי הכלכלי, המעבר לישראל מביא איתו גם את הקושי להתרגל להבדלי המנטליות. "יש הבדלים תרבותיים, בוודאי וזה מאתגר. צורת הנהיגה כאן היא מדהימה. יש סיבה מסויימת לשלטים בכבישים, למען השם. אבל גם יש כל כך הרבה דברים שטוב לנו איתם בישראל. לחגוג את החגים כאן, לקבל את השבת. כל כך הרבה יותר טוב לחיות במדינה יהודית".
על מודיעין יש למשפחת ריבקינד רק מילים טובות. "מודיעין נהדרת. עיר מאוד מקבלת עם אנשים נהדרים וחמים שעזרו לנו כבר מהיום הראשון. הילדים שלנו כבר מדברים עברית מצויינת והשתלבו טוב בבתי הספר. יש כאן הרבה תושבים דתיים כמונו שזה מאוד נחמד, אבל גם יש איזון בין סוגי האוכלוסייה. בנוסף, העיר קרובה לכל מקום מקום ומאוד קל לנו להגיע לתל אביב או לצאת לדייט בירושלים. זה כיף".
"מודיעין עיר מדהימה"
גם ליסה סילברמן, בעלה וארבעת ילדיהם שהגיעו לכאן מניו יורק, מצאו את עצמם מבלים את ימיהם הראשונים בעיר בעיקר בריצה לממ"ד.
"ידענו על המצב הביטחוני בישראל עוד כשגרנו בניו יורק, פשוט לא חשבנו שזה יתפוס אותנו כל כך מהר. היו בהתחלה רגעים שתהיתי אם אני משוגעת ששמה את הילדים שלי בסיטואציה הזאת, אבל אחר כך זה עבר. זה היה מאוד מאתגר, אבל אנחנו מבינים שזה מה שישראל עוברת בכל כמה שנים".
בני הזוג סילברמן, שגדלו בארצות הברית כשהם מחוברים ליהדותם, תמיד ראו בישראל מעין נס. גם אחרי שנה כאן דעתם בעניין לא השתנה. "המדינה הזאת היא נס וכך גם התחושה לחיות פה. לחיים בישראל יש משמעות כל כך שונה מהחיים בניו יורק. מרגיש לנו מאוד אמיתי לחיות כאן".
איך התמודדתם עם הבדלי המנטליות?
"יש כמובן דברים בישראל שאנחנו פחות אוהבים, אבל באופן כללי הבדלי התרבויות בין ישראל לארצות הברית מבוססים על תשוקה. אחרי שנה כאן אני נדהמת מהתשוקה של הישראלים – לדת, לפוליטיקה, לאקטיביזים. כל אחד לוקח חלק ובעל דעה בכל נושא. הכל פה מצית את התשוקה וזה הופך את ישראל למקום מאוד מסעיר לחיות בו. כמובן שהשתוקה הזאת מביאה איתה גם בלגאן וכאוס, אבל נפלא לראות את התשוקה של הישראלים לחיות ולהצליח".
איך עברה עליכם ההתאקלמות במודיעין?
"באופן כללי היה נפלא. כמובן שזאת הייתה שנה מטורפת בכל מיני מובנים ומלאה בהתמודדות ואתגרים, אבל אפילו המלחמה שהייתה בקיץ שעבר גרמה לנו להתחבר יותר ולהרגיש חלק ממארג הקהילה בעיר. גם גרם לנו להבין יותר את ההקרבה של המשפחות שהבנים שלהם לחמו בעזה ואת השקט שההקרבה שלהם מאפשרת לנו. מודיעין עיר מדהימה ומחבקת. היינו נפעמים מהנדיבות של הקהילה והחברים והשכנים שקיבלו אותנו בחיבוק גדול. אנחנו מודים על ההזדמנות להיות חלק מהקהילה בעיר. הילדים בייחוד אוהבים את העיר. הם מתים על החופש שיש להם כאן ביחס לחיים בניו יורק, על זה שהם יכולים לחזור לבד מבית הספר או פשוט לרדת לפארק עם החברים בלי שיצטרכו את הליווי שלנו. זה שונה ממה שהכירו בארצות הברית. באופן כללי, אני לא יכולה לדמיין אותנו נהנים יותר מחיים במקום אחר".
בתמונה: משפחת ריבקינד. "מתים על החופש שיש להם כאן" (צילום ארכיון)
