נירה סטרץ (44), רואה כל הזמן מספר מהלכים קדימה, ובכל זאת דבר לא הכין אותה, דיפלומטית במשרד החוץ, אשר שירתה כקונסולית בקפריסין וכקונסולית בוורשה, לצאת לשליחות חדשה כקונסולית בשוודיה הפעם כאם יחידנית לשני ילדים קטנים אריאל בן שלוש וחצי וזוהר בת שנתיים וחצי.
קפריסין, ורשה, מודיעין
קצת לפני סיום תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ניגשה נירה סטרץ למבחנים של משרד החוץ. מתוך 2,500 מועמדים, התקבלו רק 51 צוערים ונירה ביניהם. כך החלה הקריירה הדיפלומטית שלה במשרד החוץ. "באוגוסט 95' התחלתי קורס צוערים, בזמן ששמעון פרס היה שר החוץ. זה היה קורס הצוערים הגדול ביותר של המשרד. כמעט כולם סיימו את הקורס, אך בהמשך חלק פרשו, מאחר וזה סגנון חיים שלא קל לנהל".
בשנה השנייה של הקורס נשלחה לתגבורים של שליחויות קצרות מועד בחו"ל במדינות כמו גרוזיה, פילדלפיה בארצות הברית וקזחסטן. בסיום תקופת התגבורים חזרה לעבודה במשרד החוץ בארץ. "התחלתי לימודי תואר שני, בביקורת פנימית וציבורית (מסלול בתוך החוג למדע המדינה), וסיימתי בהצטיינות. את היציאה לחו"ל דחיתי מסיבות אישיות, כי רציתי להקים משפחה. בגלל שמצד אחד המשרד לוחץ לנסוע לחו"ל ומהצד השני זה לא פשוט להעתיק כל הזמן את מקום מגוריך, החלטתי לצאת לחופשה ללא תשלום מהמשרד לחצי שנה. אחרי חצי שנה חזרתי למשרד, ובמקביל התחלתי ללמד באוניברסיטה הפתוחה. אחד המחזורים היה המחזור הראשון של בנות חרדיות בקורס יסודות המנהל הציבורי".
בשנת 2003 סיימה סטרץ את הסמסטר ויצאה סוף סוף לשליחות ארוכה למשך שנתיים בקפריסין בתפקיד קונסול. אבל עם החלטה שגמלה בליבה "אם אני לא מכירה בן זוג במשך השליחות אז אני מקימה משפחה בעצמי". משם המשיכה ישירות לשליחות בוורשה, ואחרי שלוש שנים ב- 2008 חזרה לישראל, לעיר מודיעין.
למה דווקא למודיעין?
"חשבתי קדימה שאם אני רוצה להקים משפחה ולעבוד במשרד החוץ, אז ממודיעין אני מרחק של 40 דקות מירושלים, ואני אוכל גם לתת מעצמי בעבודה כמו שאני רוצה, וגם להיות אמא ולאסוף בזמן. בחרתי באמצע בין תל אביב לירושלים. וזאת היתה הסיבה להגיע למודיעין. מאחר ואין לי את הפריווילגיה של בן זוג, אני עושה הכל בעצמי. היתה לי דירה בקרית הסביונים השכרתי אותה ושכרתי דירה במודיעין".
ילד בה' באייר
את שני ילדיה הביאה סטרץ לעולם באמצעות טיפולי פוריות, ו- טיפול IVF שזוהי הפריית מבחנה. כנראה שהשליחות זורמת בדמה כי את בנה הבכור ילדה בתאריך המאוד ישראלי, ה' באייר.
איך התחיל התהליך של הקמת משפחה יחידנית?
"היתה לי מטרה להביא ילד לעולם, והתחלתי טיפולים בבית חולים הדסה בהר הצופים. נולדו לי שני ילדים בניתוחים קיסרים. אריאל נולד ב- ה' באייר, ובהמשך נולדה זוהר. זוהר היא העובר המוקפא השני שהחזירו לי 7 חודשים אחרי הלידה של אריאל. ואז מתחילים להתמודד עם החיים כשאתה לבד.
אני חושבת שאני אדם טוב, אבל הפכתי להיות אדם טוב יותר בזכות הילדים. ילדים משנים לך את החיים בהרבה מאוד מישורים. שואלים אותי איך אני עושה את זה? אני עונה שזה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים. זה אחד הדברים הכי מדהימים והכי חכמים שעשיתי".
כמו אמהות יחידניות אחרות גם נירה נדרשת למחשבה איך להסביר לילדים את הסטאטוס המשפחתי הייחודי שלהם. "הילדים אף פעם לא שאלו רשמית איפה אבא שלהם, אבל מידי פעם יש לי תחושה שהם בודקים, ולפני שיהיו תגובות אני מעדיפה לתת להם את הידע. אני חושבת איך לספר לילדים שלי על כל עניין ההפריה, ולכן נערכתי וקניתי ספרים שמפשטים את העניין".
קונסולית בשוודיה
באוגוסט האחרון יצאה נירה עם שני ילדיה לשליחות, הפעם בתפקיד קונסולית בשוודיה.
מהי עבודת הקונסול?
"לעבודה של קונסול, שהוא קצין מנהלה, יש שני תחומי עבודה עיקריים: תחום אחד זה ניהול צוות השגרירות, ניהול מערך כספי ותקציבי. לדאוג לכך שכל הצרכים של השגרירות יתנהלו כהלכה על מנת שעבודת השגרירות תתבצע. התחום השני זה עבודה קונסולרית. טיפול בכל הפניות הקונסולריות שמגיעות לשגרירות. החל מתלונות שגרתיות כמו מתן אשרות, רישום ילדים שנולדו בחו"ל וכלה בטיפול בישראלים במצוקה.
המוטו שאני מנסה כקונסול להכתיב הוא 'זכות לתת שירות', לכל מי שפונה לקבלת שירות בין אם בתוך השגרירות ובין אם מחוץ לשגרירות. זאת על מנת לתת את השירות הטוב ביותר ולשפר את הדימוי של ישראל בכלל ושל משרד החוץ בפרט".
איזה קשיים יש לך כאם יחידנית בשליחות לחו"ל?
"יש לי חוזה מוסכם עם הילדים מאז שנולדו, וזה לתת להם את הטוב ביותר שאני חושבת. ולתת להם את הטוב ביותר, זה לצאת לשליחות. זאת החלטה לא פשוטה באופן כללי, וזאת החלטה לא פשוטה כשאתה עושה אותה לבד. בכל יציאה לשליחות, זה לא משנה אם הסטאטוס המשפחתי שלך הוא נשוי, רווק או עם ילדים, בסופו של דבר כל אחד משלם סוג של מחיר. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. כשאתה יוצא לשליחות בזוג, בן הזוג משלם מחיר מקצועי, כשאתה יוצא לשליחות עם ילדים צריך למזער את הקשיים ולפשט אותם. זה תהליך שהוא מאוד מורכב, ובטח כשאתה לא יוצא לבד".
בלי גיבוי של בן זוג
ההתמודדות עם עבודה חדשה בסביבה זרה, הכוללת התמודדות עם העתקת מקום מגורים כל כמה שנים, לא עושה את זה פשוט יותר עבור הדיפלומטים שמשרתים בחו"ל ועבור המשפחות שלהם. "לפני השליחות לשוודיה עברנו לבית במודיעין שקניתי. זה מצריך לחשוב המון צעדים קדימה ולתכנן, כדי שהכל יתקתק, כי הכל עלי. אין גיבוי של בן זוג. בשוודיה יש דירת סגל, אבל לא התגורר בה הורה יחיד עם שני ילדים קטנים".
כאם יחידנית צריכה סטרץ לחשוב על מכלול של פרטים קטנים וגדולים שיקלו על המעבר והשהות שלהם בשוודיה, כמו האם יש מעלית בבניין, ומה קורה שאין חניה ליד הדירה כי עם שני ילדים קטנים הפרטים הללו מאוד משמעותיים."אני נדרשת לחשוב באופן אחר כדי להקל על הילדים. ודווקא הדברים היום יומיים הם יותר בעייתיים. אבל גם על זה מתגברים. הכל בא מתוך תפיסה של אני רוצה שלילדים שלי יהיה הטוב ביותר. גם בהחלטה מתי נתחיל את השליחות. הגענו לשוודיה ברביעי באוגוסט, כשבחמישי לאוגוסט התחלנו את הגן".
אז איך את מסתדרת בלי עזרת המשפחה התומכת?
"במודיעין היתה לי עזרה של אבי פעם בשבוע ופעם בשבוע השתמשתי בשירותי בייביסיטר. בשוודיה חלק מההערכות היתה למצוא מישהי שתסייע לנו פה. הבאתי פיליפינית שתקבל את הילדים בצהריים ותיתן מענה כשאימא בעבודה.
בשוודיה השמש מתחילה לזרוח בשעה 08:30, והילדים אומרים לי בבוקר, אמא עדיין חשוך. השמש שוקעת בשעה 15:15 והיום פה נגמר מהר מאוד. אני עובדת משני ועד כניסת השבת ביום שישי. משבת ועד יום ראשון אני אמא במשרה מלאה".
ואיך הילדים הסתגלו?
"המסע עם ילדים הוא הרבה יותר קשה ומורכב, ועל אחת כמה וכמה כאם יחידנית. ידעתי שבעבודה אני אסתדר ולכן מוקד החששות היה הילדים: להסתגל לגן חדש, למורים חדשים, לבית חדש, לאוטו חדש ולזה שסבא לא בא לבקר. הילדים הפתיעו אותי ואני מאוד גאה בהם, ההסתגלות שלהם היתה מדהימה".
על האופן בו סייעה לילדיה להסתגל לגן החדש מסבירה נירה, "אחד הדברים שעשיתי לפני השליחות, זה מילון עברי אנגלי שהכנתי ושהופץ גם במשרד החוץ. הרעיון היה לתת לילדים מיני שיחון, שכל מילה שימושית שלהם כתובה בעברית, באותיות אנגליות בעברית וכתובה באנגלית. המילון עזר לגננות לתקשר עם הילדים, ונתן לילדים את הביטחון וההרגשה שמבינים אותם. אחרי ארבעה חודשים הם מבינים באנגלית ומובנים באנגלית. הם השתלבו נהדר. טוב להם בגן והם הולכים בשמחה".
גם בחירת הגן של הילדים נבעה מתכנון מראש וראיית המהלכים קדימה. היא בחרה בגן שוודי דובר אנגלית שלא דובר את השפה השוודית, שכן אם ימשיכו בקריירה הדיפלומטית שלה, זה יחייב את הילדים להיות דוברי השפה האנגלית."הילדים נמצאים בגן Mother goose"" שזה גן שוודי דובר אנגלית. רכישת השפה האנגלית היא כלי לחיים, לכן היה חשוב לי למצוא גן דובר אנגלית. שני הילדים נמצאים בשלב רכישת השפה. היה חשוב לי להקנות להם את האנגלית יותר מדברים אחרים.
עם העמיתים לעבודה אנחנו בקשרים מאוד טובים וזה מאוד כייף להגיע לעבודה" ממשיכה סטרץ לספר, "בחנוכה אירחתי את כל השגרירות לאירוע של הדלקת נרות. זה מאוד חשוב לי להקרין לילדים, תחושה של בית שמארח אנשים. חלק מהתפקיד שלך כדיפלומט בחו"ל זה לארח. אני משתדלת לפתוח את החיים שלנו ולארח אנשים וככה הילדים מכירים אנשים, אם זה שוודים או ישראלים אחרים שגרים פה".
כמו סינדרלה
כחלק מתפקידה בשגרירות שוודיה זכתה נירה להיות בין הישראלים הבודדים שזכו להשתתף לאחרונה בטקס פרס הנובל שהתקיים בשוודיה ושבו זכו שני ישראלים בפרס.
"הזכייה של שני הישראלים בפרס נובל, הובילה לכך שניתנו לשגריר הזמנות לאירוע הנובל. השגריר, שהוא גם תושב מודיעין, הזמין אותי ואת היועץ המדיני שלו להשתתף ביחד איתו ועם רעייתו בטקס הנובל. לטקס הנובל קדם טקס קבלת פנים לכבוד זוכי הפרס בהשתתפות משפחותיהם. בקבלת הפנים השתתף גם שר התקשורת גלעד ארדן שהיה בביקור. הטקס היה מאוד מרשים ומרגש, וגם מאוד טקסי. הגברים לבשו חליפת פארק והנשים לבשו שמלות ערב. הילדים התרגשו לראות אותי בשמלת נשף והרגשתי כמו סינדרלה.
זה עוד אחד מאותם אירועים שנחמד לחוות בקריירה, אבל כמו שאני משדרת לילדים שלי, בסופו של יום כולנו בני אדם ולא משנה את מי נפגוש. זה נחמד, זה מרגש, אתה לא תמיד חווה את זה, אבל אני מתייחסת לזה כעוד אחד מאבני הדרך שאני עושה בחיים וזה לא משנה אותי. קודם כל אני אמא של אריאל וזוהר, ואחר כך הגדרות נוספות".
בארץ דיברו הרבה על הישראליות של הזוכים. מה היתה התחושה בשוודיה?
"מהרגע הראשון שפגשנו את הזוכים פה בארוחה, הם אמרו שהפרס הזה הוא קודם כל פרס ישראלי. המשפחה שלהם חיה בארץ, הם מתנהלים בעברית, במשפחות שלהם מדברים בעברית והם עצמם כיבדו אותנו בנוכחותם. החיים הובילו אותם לשם, אבל הם עדיין זוכרים ומוקירים".
לאחרונה שמענו על דיפלומטים שפרשו ממשרד החוץ בטענה שהוא כבר לא רלוונטי. מה דעתך?
"משרד החוץ נמצא בצומת דרכים לא פשוטה בהרבה מישורים. אני עוקבת אחרי מה שקורה, במיוחד לאור העובדה שאני חלק מהמערך הזה. חשוב לי שהציבור ידע שיש אנשים טובים שמסורים לעבודה שלהם הרבה שעות, ובטח כשהם נמצאים בחו"ל. אחת הסיבות שהביאה לעזיבתם של אנשים טובים, היא תנאי השכר שלנו בארץ וגם השכר בחו"ל. זה צריך להדליק נורה אדומה אצל מקבלי ההחלטות".
מה הלאה?
"ישנה מחשבה מתי נרצה לחזור משוודיה? האם הילדים יתחילו ללמוד בכיתה א' בשוודיה או בארץ? אני ארצה לנסות להתקדם במשרד החוץ כראש חטיבה. אני מניחה שאחשוב על שליחות נוספת עוד מספר שנים, ימים יגידו. נצטרך לבחון את זה, מה באמת יתאים לנו כמשפחה, ואיפה יהיה לנו טוב. קודם כל הילדים".
(צילום פרטי)
