הבעיה בהתנהלות כלכלית לקויה שבה ההוצאות גבוהות מן ההכנסות אינה רק חוסר ידע אלא יש בה גם פן התנהגותי שצריך לקחת אותו בחשבון, מאחר ורובנו מוציאים יותר ממה שאנחנו מרוויחים וממשיכים שוב ושוב לחזור על אותם משגים. את המעגל הזה מנסים מתנדבי עמותת 'פעמונים' לשבור. "האתגר הוא להבין מה שורש הבעיה" מסביר אוריאל לדרברג, העומד בראש העמותה המסייעת, באמצעות אלפי מתנדבים, למשפחות, לזוגות וליחידים. "למשל, אם קיים חוב צריך לעצור ולבחון מה המניע ליצירתו ולמה הוא גורם, יש לפעול גם לצורך שיקום וגם למטרת מניעה. אצל אוכלוסיות שונות יש מענים שונים. בעבודה עם אוכלוסיות 'חלשות' מתמקדים בפירעון החובות ואצל זוגות צעירים הדגש הוא על מניעה.

בשני המקרים צריך להקנות ידע, למשל כשמדברים על מערכת היחסים בין לקוח לבנק צריך ללמוד על מה משלמים וכמה ומהן החלופות, ואם לוקחים משכנתא צריך להבין שגם ללווה וגם לבנק יש אינטרסים, ללמוד מהם סוגי ההצמדות השונים. הבנק תמיד מסביר באחוזים אך לא תמיד מבינים את המשמעות של זה בכסף, בסכומים. בטפסי המשכנתא כתובים הרבה נתונים אך לא ברור מהם כמה לקחת וכמה כסף תחזיר. מדובר על ניהול כסף, על תקציב נכון. כדי לעמוד על רגליים יציבות צריך גם ידע ומודעות וגם תכנון הכנסות והוצאות, זה כולל תהליכים עמוקים שבהם צריך להחליט על מה מוכנים לוותר".

המגדל קרס

לאוריאל לדרברג ממודיעין (42, נשוי + 5) מייסד ומנכ"ל "פעמונים", עמותה התנדבותית המסייעת למשפחות, לזוגות וליחידים בהתנהלות כלכלית המותאמת לצרכיהם וליכולתם, יש השכלה בניהול ובמשפטים. 'פעמונים' נרשמה כעמותה בשנת 2002 לאחר שהחלה לפעול מספר שנים קודם לכן. ההתחלה הייתה לא מתוכננת, בעזרה לאלמנה שפנתה אליו. "בתחילה ניתן לה כסף ובהמשך עזרה במיצוי זכויות, הסדרת חובות ושליחה ללימודים. אחרי עבודה של כמה חודשים, עם עליות ומורדות, בהם נתנו לה גם 'דגים' וגם חכות עתידיות, התברר שהיא לא עמדה בהסדר החובות שהבנק נתן לה כי בזבזה את כספה על קניות לילדיה ולה כפיצוי על התקופות הקשות שעברו. הדבר הזה ערער את כל המגדל שבנינו, הבנק חזר בו מההסדר והתחילו עיקולים, כל מה שבנינו בחצי שנה נהרס. באתי אליה הביתה וצעקתי עליה, אך פתאום קלטתי שהיא לא מבינה את הקשר בין ההוצאות, ההכנסות וההתחייבויות. זה היה רגע של ייאוש והבנתי שכדי לעזור לה צריך להדריך אותה איך להיכנס למסגרת תקציבית. עד כמה שזה נשמע מוזר, הרבה משפחות לא מבינות שההוצאות תלויות בהכנסות. אחרי שהבנו זאת בנינו לה תקציב, נעזרתי לשם כך בהרבה אנשים, ומזה התחיל להתפתח הארגון. אף פעם לא חשבתי שהוא יהיה גדול כל כך, אך היום אנחנו פעילים בכל הארץ. המתנדבים עוברים מיון, הכשרה וליווי. יש תוכנה שמלווה את התהליך עם המשפחות ופיתחנו גם אפשרות למענה קבוצתי או לתחום מסוים. המשפחות לא משלמות וחלק ממה שמניע אותן להתחיל בשינוי הוא העובדה שמתנדב מגיע אליהן ומתאמץ למענן. החלטנו לתת את השירות בהתנדבות כי אנחנו מאמינים בערך של ערבות הדדית".

קפה קטן חור גדול

המדריכים מבררים עם המשפחות האם הן באמת מוציאות את הכסף על מה שהן מצהירות שחשוב להן. "הייתה משפחה שהצהירה שעבורה חינוך הילדים הוא החשוב ביותר אך מבדיקת המספרים עלו דברים אחרים לגמרי. פתאום רואים שההוצאות על חוגים קטנות ואילו ההוצאות על חופשות גדולות. אנחנו מציבים למשפחה את האמת מול העיניים והרבה פעמים מגלים פער בין הסיפור שהמשפחה סיפרה לעצמה לבין המספרים. הייתה משפחה שבה שני בני הזוג עובדים, הם התלוננו שבאמצע החודש כבר נגמר הכסף לאוכל. כשבדקתי את דפי החשבון ראיתי שיש משיכות של מזומן מהכספומט והם לא ידעו בכלל מה הם עשו עם הכסף. לעיתים צריך לעמת אותם עם דברים לא נעימים, "בולענים" של כסף. אחת הבעיות הגדולות היא התשלומים, אם משלמים על חופשה בתשלומים נשאר מעט כסף. במקרה כזה של חובות אני מציע לנטרל את החוב ואת העבר ולבדוק האם כעת תוכל המשפחה להתקיים מהכנסתה? ברוב המקרים יש הרבה הוצאות קטנות שנובעות מאורח חיים יום יומי לא נכון, כמו בזבוז של חשמל, אוכל, חוג או בגד מיותר. אנשים מתלוננים על "בור" של עשרות אלפי שקלים אבל צריך להבין שלא מדובר ב"זבנג וגמרנו" אלא היציאה מהבור צריכה להיות מלווה בהרבה פעולות קטנות. חלק מהתפיסה המוטעית היא שאנשים חושבים שאם רק היו להם עוד אלף שקלים לחודש הם היו מסתדרים אבל לא תמיד הם יודעים באמת לאן הכסף נעלם. אני מעודד אנשים לחסוך, הרבה פעמים הם סבורים שאין להם ממה לחסוך אז אני מסביר שהחיסכון יבוא מהדברים הקטנים. אם חוסכים את הקפה בחוץ, את עשרת השקלים ארבע פעמים בשבוע, זה מצטבר לשלושת אלפים שקלים בשנה. ואם הקפה בחוץ הוא "טעם החיים" עבורך אז כשאתה מחליט לצאת תצא ותהנה אבל אל תהפוך את הזלזול בכסף הקטן לדרך חיים כי הוא אחד הגורמים למינוס וגם דרך לצאת ממנו. אמנם יש גם בעיות גדולות, חובות גדולים ותהליכים מורכבים יותר, אבל יש רצף, מנעד, ועיקר האתגר הוא המניעה והחיסכון וגם טיפול בתרבות של אין-ויתור. החיים כרוכים בויתור, אני שואל את הצעירים על מה הם מוכנים לוותר אך הם לא מבינים את החשיבות של זה".

למה אנשים מבזבזים יותר ממה שהם מרוויחים? אנחנו מפונקים?

"יש כמה סיבות. רמת החיים גבוהה, הדברים כיום יותר יקרים, יש יותר זמינות לכסף ולהלוואות. שני העשירונים התחתונים אומנם מודרים מהכסף ונזקקים לשוק האפור אך השכירים מקבלים אשראי. כולם קונים באשראי ובתשלומים, זה פוגע בתכנון, הכסף נעלם ולא יודעים לאן. אתן דוגמא מעצמי –  נזקקתי לניתוח ורציתי לבצע אותו באופן פרטי. אם הייתי רגיל לקנות הכול בתשלומים כל הכסף שלי היה תפוס ולא הייתי יכול להוציא את הסכום שרציתי. ההמלצה שלי היא לקנות בתשלומים לפני הקניה ולא לאחריה, כלומר לחסוך כסף למטרת קניה מוגדרת, כמו מטבח חדש או אופנוע, במקום לשלם באשראי כדאי לחסוך את הכסף מראש. נכון שלעיתים אין ברירה, אם פתאום התקלקל המקרר חייבים לקנות בתשלומים, אך כלל האצבע הוא שתשלומים הם דבר רע".

את בעיית הכסף ש'נעלם' הוא מדגים דרך חשבון הטלפון הסלולארי. "הייתה רפורמה של כחלון בסלולארי שחסכה למשפחות מאות עד אלפי שקלים בשנה וכתוצאה מכך הן אמורות היו להיות בחוב קטן יותר אך זה לא קרה. המשמעות של הרפורמה לא חלחלה כי זה לא לווה בהדרכה מה לעשות עם הכסף שמתפנה. אם במקום התשלומים לסלולארי הוצאנו את הכסף על משהו אחר אז טייקון אחר נהנה ממנו".

לקנות או לשכור?

שאלת השאלות היא כמה בכלל כסף צריך כדי לגמור את החודש. על כך תשובתו: "השאלה היא תלוית מקום. משפחות במודיעין, למשל, פעמים רבות נזקקות לשתי מכוניות ועלות אחזקת רכב היא גבוהה. אם משפחה לוקחת משכנתא גבוהה מדי היא מסתבכת כי יהיה פחות כסף לשאר ההוצאות. בסופו של דבר יש סל – רכב, ילד, הכול עולה כסף. צריך לעשות סדר עדיפויות ".

אתה בעצם אומר שבמקרים רבים לא כדאי לקנות דירה? עדיף לגור בשכירות?

"אם המשכנתא גבוהה מ- 35% מהכנסתה של המשפחה לא כדאי לקנות דירה. אמנם שכר דירה הוא בזבוז כסף אך אם אתה קונה דירה שכולה משכנתא היא לא באמת שלך, היא של הבנק. רק אצלנו בארץ בין שכירות לבין משכנתא התשובה היא חד משמעית משכנתא. אכן, שכר הדירה בארץ גבוה וקשה בכל פעם לעבור דירה, יש כאן כשלי שוק שדוחפים את האנשים לאלטרנטיבה שאינה בהכרח הטובה ביותר. צריך לבדוק את כל הפרמטרים: כמה הון עצמי יש לך, היכן תרצה לגור, איפה תעבוד, מה גובה שכר הדירה, מה מצב השוק, מהן החלופות ועל מה אתה מוכן לוותר, זו שאלה של סדרי עדיפויות".

גם מספר הילדים נכנס לשיקולים הכספיים ולסדרי העדיפויות?

"עניין הילדים יש בו גם מרכיב כלכלי. אנחנו לא מתערבים לאנשים בתכנון המשפחה אלא עוזרים לתמחר את המשמעות הכלכלית של הרחבתה. אני חובש כיפה ואני אומר שגם הגמרא לא חסכה את ביקורתה מאלו שמולידים ילדים ומטילים על הציבור לפרנס אותם.

ייתכן שאנשים אומרים, כמו במודיעין עלית, שהם מוכנים לחיות ברמת חיים בסיסית ביותר ורוצים הרבה ילדים. ילדים עולים כסף וגם מביאים כסף, בוודאי שברמת המאקרו. אך ברמת המיקרו המשפחה חייבת להבין את המשמעות הכספית, אנחנו מצביעים על המחירון. לי יש חמישה ילדים, הגדול בן שמונה עשרה וחצי והקטנה בת שבע. אני יודע כמה עולה כל ילד. הערכים של אשתי ושלי הביאו אותנו להחלטות וידענו לקראת מה אנחנו הולכים. אני לא מוכר לאנשים את האמונה שלי, המתנדבים שלנו וגם המשפחות הם מכל האוכלוסיות ואנחנו עוזרים לכולם בלי להיות שיפוטיים".

היום מקובל להוציא סכומי כסף אדירים על אירועים, בעיקר חתונות.

"בגלל הרב תרבותיות בארץ אנחנו נזהרים מלהביע דעה על סדרי עדיפויות כספיים חוץ משני דברים: בזבוז כסף על סיגריות ועניין האירועים. על אלו אני מוכן להתעמת. אני לא מוכן לקבל את המרוץ הזה אחרי האירוע שבו הכלה והחתן הם שחקנים בהפקה שכוללת אמרגנים, מוסיקה ועוד. זה דבר שצריך לעצור. כאן לא הממשלה או הריכוזיות או יוקר המחיה או השחיתות, שכולם קיימים כמובן, אשמים, אלא זו בעיקר בעיה בהתנהגות שלנו וזה דבר שחייבים לשרש. אני מדבר על זה עם צעירים, זה הרי עונש ללכת לחתונה, אנשים מתכננים שיקבלו החזר מהצ'קים, ואני אומר: "משוגעים, רדו מהעץ. חתונה, שמחה, כלה – כן, תעשיה מטורפת – לא". גם בר ובת מצווה כבר הפכו לתעשייה. אני ערכתי לכל הילדים בר מצווה, היו ריקודים, אתגר ומתנות, אך זה נכנס לתקציב. עכשיו זה מחלחל גם לימי ההולדת בגנים, מביאים טרמפולינות או קוסם, הגירויים כל הזמן גדלים. החסכים שלנו מהילדות שאנחנו רוצים לתת לילדים הם שורש הבעיה, אני שואל: איפה ההורים? איפה החינוך הפיננסי? זה מתחיל מהבית, כשלא מכינים עם הילד רשימה לסופר ולא מחליטים מראש מה קונים. כשיוצאים לבלות צריך להגדיר מראש כמה כסף כל אחד מוציא, אחרת הילד מפנים שאם נגמר הכסף פשוט הולכים לכספומט ומוציאים עוד. אמנם לא צריך להלחיץ אותם ולומר שאין כסף, אך צריך להראות להם דגם של תכנון. כשתיכוניסטים פותחים חשבון בנק זו הזדמנות להדריך אותם. ההורים כאן קודמים למשרד החינוך, היום הידע הוא זמין אך ההתנהגות נלמדת בבית. מדובר כאן על שלושה קודקודי אחריות: הממשלה – אחראית בנושאי רגולציה, ריכוזיות, יוקר הדיור, המגזר העסקי – נדרשת אחריות שלא יהיה רווח חזירי, והמשפחה. רק אם גם היחיד ישא באחריות יקרה שינוי. זוגות צעירים צריכים לדרוש דיור מוזל אך רק אם הם יערכו חתונה זולה נוכל לראות שהם אחראים".

לאיזה סוג של אוכלוסיה אתם מייעצים?

"בהכללה, העוני של 'פעמונים' אינו של שכונות המצוקה בפריפריה, אך גם במודיעין וגם במכבים ורעות יש לעיתים משפחות שאין להן כסף לאוכל. יש בעיר משפחות רבות שחיות מעבר ליכולתן כי רמת החיים כאן לא מתאימה לרמת ההכנסות של כל מי שעבר לגור פה. יש אצלנו הרבה מעמד ביניים נמוך ושחוק שחי בקושי, לא מעט משפחות חד הוריות שאצלן הצורך בעזרה בניהול לרוב גבוה יותר, בעיקר בתחילת הדרך. מנהלת אזור מודיעין והסביבה ב'פעמונים' היא ישראלה דגן ממכבים. מסייעים לה עשרות מתנדבים, חלקם פנסיונרים ואחרים עובדים בתפקידים בכירים בבנקאות, בהייטק, משפטנים ומורים. בגלל מגוון העיסוקים שלהם אפשר לקבל תשובות בנושאים מקצועיים מגוונים לכל משפחה".

איך אתה מתרשם מהמצב במודיעין?

"ההוצאות והדרישה להוצאות כאן גבוהות – שיעורי עזר, חוגים, ספורט, תרבות. מודיעין היא עיר בורגנית, הדירות גדולות והסטנדרט גבוה, זה מכוון לסוג מסוים של אוכלוסיה וממדר צעירים ואנשים במצב כלכלי נמוך יותר. מודיעין רוצה למתג את עצמה כעיר עם אוכלוסיה חזקה. יחד עם זה יש כאן הרבה רוח התנדבות, התושבים רוצים לתרום. יש אחוזי גיוס גבוהים לצבא, זה פרופיל חיובי, אנשים 'נושאים את האלונקה'. אך גם מי שיש לו כסף צריך לנהל אותו, לתכנן, לחסוך כדי ליהנות ממנו. היום אנשים לא חוסכים. ההבדל בין אנשים ששורדים כלכלית לאלו שלא הוא אם ההורים עזרו להם לקנות דירה כדי לשחרר אותם לפחות מחלק מהמשכנתא. איך ההורים עזרו להם? הם חסכו. נכון שבזמנו ההוצאות היו קטנות יותר אך כך גם ההכנסות והייתה תודעה של חיסכון. אני חושב שחייבים לעודד אנשים לחסוך, נכון שאין כמעט ריבית אך אני לא מדבר על התשואה אלא על פעולת החיסכון. זה דבר שאני מוטרד ממנו כי חלק מהחוסן של משפחה זה שניתן להתמודד גם כשיש קטסטרופה בריאותית או כשמתקלקל משהו גדול בבית ואז אם אין רזרבה אז מתמוטטים, שלא לדבר על בר מצווה. כדי להיזקק לנו אין צורך להיות עניים מרודים אלא אנשים ממוצעים שלא מסוגלים להתמודד עם יוקר המחיה או שלקחו משכנתאות גבוהות מדיי. המענים שלנו מתאימים מאד לאוכלוסיה כאן וגם לזוגות צעירים בתחילת הדרך, לאלו שגרים בשכירות ושוקלים לקנות דירה וזקוקים למידע בנושאי צרכנות ובנקאות".

מה אומרים לילד כשהוא מבקש כסף ללכת לסרט או לגלידה עם החברים?

"זו אמנות הוויתור. לשאול – אם הולכים לגלידה אז על מה מוותרים? זה עניין של ניהול. אני כמובן בעד מתן דמי כיס לילדים".

הקמת ארגון חברתי גדול שמסייע לאנשים רבים. במה אתה הכי גאה?

"במהפכה. הדבר שמשמח אותי במיוחד הוא שהיום יש הרבה ארגונים חברתיים, אנחנו שמחים על זה ומסייעים להם. יש ארגונים שנותנים את השירות בכסף וזה בסדר כי אני יכול להתמקד במי שזקוק ולא יכול לשלם. כשיצאנו לדרך היינו די בודדים כי שאר ארגוני הסיוע נתנו לאנשים 'דגים' ולא חכות. כעת גם משרד העבודה מכין תוכניות לניהול כלכלי נכון".

בתמונה לדרברג. "כדי לעמוד על רגליים יציבות צריך גם ידע ומודעות וגם תכנון הכנסות והוצאות" (צילום: אינגריד מולר)