"אני בלי ספונסרים בתקופה הזאת, וזה הרבה יותר מסובך. הודיעו לי שלא רצו להמשיך איתי, אבל אני כן יכולה לציין את איגוד הטניס שתומכים בי כמה שאפשר, גם כשאני לא עושה תוצאות טובות, ועל כך אני מודה להם".
לינה גלושקו התרסקה עד למקום ה-450 בעולם, היא התרחקה מאור הזרקורים ועברה לספרד כדי להתאמן עם הטובים ביותר, בלי אימא, בלי אבא, בלי ספונסר. כבר בת 24, רק בת 24. בטניס זה יכול להיגמר מחר או בגיל 37. העיקר להרגיש שעשית הכל. אבל לינה עדיין רעבה, והספונסר במיל' אוכל את הכובע. כסף זה לא הכל בחיים. יש לה אהבה והיא תנצח. לפחות בפרטוריה, דרום אפריקה. לא יותר. לא פחות.
"פעמיים כבר הפסדתי כאן בשני גמרים, אז הפעם סוף סוף השגתי את התיקון". ואיזה תיקון. גם בשבילנו. על הראש של המדינה שלקחה אותנו בציניות להאג. 3:6, 4:6 על אדיטיה קאורנטנה מהונג קונג, 346 בעולם. 3:6, 4:6 מול קסיאודי יו הסינית, 227 בעולם. 3:6, 6:7 ברבע, נגד האוסטרלית קיילה מקפי, וניצחון אדיר על המדורגת ראשונה בטורניר ו-124 בעולם, לאורה פיגוסי מברזיל, 3:6, 4:6, שאחריו נותר לה רק פינישינג, 3:6, 5:7 בגמר מול מאנון לאונרד הצרפתייה, המדורגת 304. אבל למה להסתפק בזה? יום לאחר מכן היא השלימה דאבל, כשהסתייעה בגבריאלה קנוטסון הצ'כית בת ה-26 כדי לגבור בגמר טורניר הזוגות על ואן דה וינקל וקוסטולאס בתום מותחן 6:7 (5), 6:7 (4).
"אני ממש שמחה על שתי הזכיות שהיו לי השבוע, גם ביחידים וגם בזוגות, כאן, בדרום אפריקה, בטח בזמנים כאלה. אין דבר שמספק אותי מלייצג את המדינה ולהביא קצת חדשות טובות. אני מקדישה את הזכיות האלה לכל עם ישראל ולכל החיילים. אני חושבת עליהם כל הזמן", סיכמה המחבט ממודיעין.
להוציא מעריצים ותיקים שגלשו לאתרי ה-ITF כדי לנסות להבין מה קורה, במשך שנה גלושקו הייתה מחוץ לרדאר. היא התקשתה ונפצעה, אבל ידעה להתאושש ולקום. ולא בפעם הראשונה. אופי שמגשימים איתו חלומות. טיפת מזל, מן הסתם, לא תזיק. כמובן, מגיע לה יותר מטיפה, אבל אין מגיע בטניס. השנה התחילה עם שלושה ניצחונות והפסד שלא הספיקו לה מעבר לסיבוב הראשון בהגרלה הראשית במומבאי, ואז היא נחתה בדרום אפריקה והשאר היסטריה. פתאום כולם נזכרים שזאת המחבט מספר אחת של ישראל. לינה לא שועלת קרבות ותיקה, אבל אחותה, יוליה, מכירה את כל השטיקים. הזכייה בטורניר הפיוצ'ר תשלשל לכיסה של האחות הקטנה כארבעים אלף דולר, וזינוק של קרוב למאה מקומות בדירוג העולמי. הזכייה בזוגות תכניס לה עוד כמה גרושים. לפעמים יש מגיע אפילו בטניס.
"מה שאני לוקחת מכאן זה בעיקר שגם את המשחקים הפחות טובים שהיו לי כן הצלחתי לנצח בסוף. אני מרגישה שהתבגרתי. אני מקווה שיהיו לי עוד הרבה שבועות שיראו כמו השבוע הזה. אני מקווה שזאת השנה שלי, אני מרגישה את זה. אני צריכה להמשיך להאמין ולעבוד קשה. החלום הגדול? כמו כולם, אבל יש לי עוד הרבה לעשות כדי להגיע לגראנד סלאם. בינתיים אני מקווה להגיע לטופ 100, ובהמשך אפילו לשאוף גבוה יותר".
