בעונה האחרונה שיחקו במועדון עוצמה מודיעין שלוש קבוצות קטסל ב', המורכבות מתלמידי כיתות ד'-ה' בליווי המאמנים יאיר פרסטמן, דביר שיינגורטן ועידן מלאכי. בנוסף, שלוש קבוצות קטסל א', בהן שיחקו תלמידי כיתות ו' בהדרכת המאמנים עידו לופו, רועי יאמין ויובל גוילי. דביר שיינגורטן היה שחקן קבוצת הבוגרים של המועדון, ורועי יאמין ועידו לופו גדלו במועדון מגיל צעיר ושיחקו בו עד גיל נוער ובוגרים. לופו הוא עדיין שחקן פעיל בקבוצת הבוגרים "ניצת הדובדבן" של עוצמה מודיעין. ומעל כולם, שישה מאמנים ומאה פלוס שחקנים, מונה לחטיבה הצעירה מנהל מקצועי, תפקיד חדש דנדש מהפצפצים – יואל קורלי.
"כששחקנים פעילים הופכים להיות מאמני קטסל, שיטת האימון הראשונית שלהם לרוב מושפעת משיטת האימון של המאמן האחרון או הנוכחי שלהם. הם לעיתים לוקחים דברים ומנסים להתאים אותם לקטסלים שלהם. בעיניי זו טעות. לתפיסתי, מאמני קטסל נדרשים להקנות את יסודות הכדורסל, לעבוד בחזרתיות. זה תפקיד שדורש המון סבלנות ולא מעט קשיחות, כי ילדים בגיל הזה נוטים להתפזר. מאמן צריך למשוך את השחקן וליצור לו עניין באימון כדי שלא ישתעמם. מאמן צעיר שמגיע עם ניסיון כשחקן צריך לדעת לעשות הפרדה בין איך אימנו אותו לבין איך הוא מאמן. מצד שני, גם מאמנים עם ניסיון של עשרות שנים צריכים לדעת להסתגל לכדורסל החדש. הכדורסל משתנה ומתפתח כל הזמן, וצריך לדעת להתאים. גם העולם סביבנו משתנה כל הזמן, והילדים היום ניזונים בעיקר מאינסטגרם ומהטיקטוק ורואים שם כדורסל שונה. מאמן צריך לדעת איך להעביר להם את החומר המקצועי, אבל בדרך שמותאמת לצרכים של הדור שלהם".
אשר חגי, המנהל המקצועי של עוצמה מודיעין, מסביר את החשיבה שמאחורי המינוי: "כמנהל מקצועי אני מקפיד על מעורבות רבה בכל קבוצות המועדון. אני תמיד משתדל להגיע לאימוני הקבוצות ולמרבית המשחקים, ולהיות בקשר ישיר עם סגל המאמנים והמאמנות. בשנים האחרונות מספר קבוצות הליגה שלנו גדל, והגענו למצב בו אני לא יכול להגיע לכל הקבוצות או לראות את כל האימונים והמשחקים. כדי שיהיה פיקוח מקצועי הוספנו פונקציה של מנהל מקצועי של החטיבה הצעירה, שמהווה עוד זוג עיניים ועובד מולי ומול סגל המאמנים. חשיבות המהלך כבר ניכרת בתכנית העבודה, בקשר עם המאמנים וגם עם השחקנים וההורים. אין בקטסל אליפויות או טבלאות, הישגים קבוצתיים לא מעניינים אותנו בגיל הזה. כשהשחקנים נכנסים לקבוצות ליגה אנחנו מתמקדים בהקניית יסודות הכדורסל, ושואפים לקדם את השחקנים ברמה האישית לקראת הפיכתם לאנשים טובים ושחקנים טובים. אני חושב שעשינו מהלך נכון ויואל עושה עבודה מצוינת. עכשיו ממשיכים הלאה, לעונה הבאה".
"רוצה לצעוק? לך תעשה קורס"
קורלי, בן 51, גובה 188 ס"מ, שיחק כדורסל בצעירותו במכבי רמת גן ובית"ר רמת גן, והגיע עד לקבוצת הנוער לפני שצה"ל קרא לו. כשבגר והגיע למודיעין, בשנת 2001, שיחק כדורסל בשכונה, הצטרף לליגת התושבים ולליגת בתי הכנסת, שם לקח אליפות עם בית כנסת קהילת השמשוני בעודו מגדל משפחה ועובד בהיי טק. למועדון כדורסל עוצמה מודיעין הוא הגיע כאבא. שני בניו שחקו במועדון, מגיל צעיר ועד שסיימו את לימודיהם בתיכון.
"ברגע שהבנים שלי התחילו לשחק, חיידק הכדורסל התעורר בי מחדש. הגעתי למשחקים שלהם וישבתי ביציע כמו כל ההורים, וגם צעקתי כמו אבא טיפוסי. באחד המשחקים של הבן שלי צעקתי מהיציע. שמעון סלל רוה רודריגז, מנהל המועדון, רצה להוציא אותי מהמגרש, ואמר לי 'אם אתה רוצה לצעוק, לך לעשות קורס'. אז עשיתי קורס מדריכים בשנת 2015, ובשנת 2021 סיימתי קורס מאמנים".
אז היום אתה מוציא הורים מהמגרש, או רק רוצה להוציא אותם?
"היום, כמנהל מקצועי, אני מנסה למתן את ההורים מלהתערב במשחק ולצעוק הוראות מהיציע. אז עוד לא ידעתי שיש הבדל בין 'אבא מעורב' ל'אבא מתערב'".
ב-2015 החל קורלי לאמן, תוך שהוא משלב ביזנס ופלז'ר, למגינת ליבו של הבוס מהביזנס. הוא היה יוצא מוקדם מהמשרד, נוסע לאימון ומרגיש בבית. בשנים הראשונות אלו היו תלמידי בית הספר היסודי, במסגרת האקדמיה לכדורסל של עוצמה מודיעין בבוכמן, לצד קבוצת ליגה אחת בילדים מחוזית.
"ראיתי כי טוב, הבנתי שאני נהנה מזה ומרגיש מסופק, אבל אחרי עשרים שנות עבודה בהיי טק לא מוותרים בקלות על משכורת, תנאים ועניין. בשלב מסוים קיבלתי החלטה להתמסר רק לכדורסל. ביקשתי לעזוב את העבודה שלי ומאז אני מקדיש את כל הזמן שלי לכדורסל. בחרתי להיות אבא בבית בשעות היום ומאמן כדורסל אחר הצהריים. להחלטה הזו הייתה שותפה אשתי, קרן, שבלעדיה לא הייתי יכול לתת את כל כולי לאימון הכדורסל".
מהקווים עברת למשרד.
"לפני ארבע שנים התחלתי גם לעבוד במשרד של עוצמה מודיעין, ולקחתי על עצמי נושאים מנהלתיים כמו רישום שחקנים, הזמנת הסעות, עבודה מול איגוד הכדורסל וכולי. המעורבות שלי במועדון הפכה רבה יותר, נחשפתי לאחורי הקלעים של ניהול המועדון, למדתי את השפה והכרתי את המערכת מבפנים. גיליתי גם דברים שאני רוצה ויכול לשנות. אמרתי לאשר חגי שאני רוצה לרכז את קבוצות הקטסל, בתואנה שזה יוריד ממנו חלק מהעומס. זה לא התאפשר בשנה הראשונה, אבל אותי לימדו שאם אי אפשר להיכנס מהדלת אז צריך להיכנס מהחלון".
כששואלים את קורלי מהם התכנים שהוא מכניס לאימונים, יש לו תשובה חד משמעית בת מילה אחת – "כדורסל". "לתפיסתי, אנחנו המאמנים צריכים להיות הלפיד לפני המחנה עבור הילדים. ברגע שהבאתי ילד מהבית למגרש הכדורסל, הוא צריך לדעת שהמאמן נותן 100 אחוז שלו, וחשוב שירגיש שהיה לו שווה לצאת מהבית. אנחנו גם יוזמים פעילויות חברתיות, מעבר לאימונים ולמשחקים, אבל העיקר הוא הכדורסל"
"כשהילדים שלי שיחקו במועדון", נזכר קורלי, "הכדורסל העניק להם ערכים של חברות, משפחתיות, אחריות, מקצוענות, כבוד אחד לשני וכבוד ליריבים. קבוצת הכדורסל הייתה כמו תנועת נוער שמילאה את חייהם של הילדים/שחקנים, והחברות שם הייתה הרבה מעבר לכדורסל. המועדון והמאמנים השקיעו בהם לא רק על מגרש הכדורסל, אלא גם הרבה מעבר, בתחומים של לימודים ומשפחה. אף אחד מהבנים לא פספס אימון או הזדמנות ללכת לשחק. מבחינתם, בכדורסל לא רק משחקים, אלא גם נהנים, לומדים והופכים לאנשים טובים יותר. עוצמה מודיעין היה ועודנו מועדון הבית המשפחתי שלנו, וכך אני מקווה שיהיה גם עבור השחקנים שמתאמנים תחתי בחטיבה הצעירה".
איך אתה מסכם את שנתך הראשונה כמנהל מקצועי?
"כל הכבוד להנהלת המועדון על ההחלטה להעמיד בראש החטיבה הצעירה מנהל מקצועי ייעודי. זה צעד גדול, חשוב ובונה אמון שמעיד על ההכרה שלהם בחשיבות הקניית יסודות איתנים של כדורסל בצורה מוסדרת ומקצועית. בגילאים האלה אין אליפויות, ולנו חשוב שכל שחקן יתבסס ויתקדם, הן ברמה המקצועית והן ברמה הארגונית. השחקנים מבינים שחשובה לנו רמת הכדורסל ורמת המשחק שלהם, כמו גם האחריות שלהם. הם חווים את הדחיפה שלנו למצויינות, והם בעיקר רואים שאנחנו לא באנו לשחק. או שאולי יותר נכון לומר, שכן באנו לשחק, אבל במלוא הרצינות".
