אדם בשם פיאצה וקבוצת חוקרים מאוניברסיטה בקנדה גילו שאצל אצנים, המרחק בין גיד אכילס לבין ציר הסיבוב של הקרסול (או בשתי מילים: "זרוע המנוף") קצר משמעותית. חבל להלאות בפרטים, כי באופן כללי רובם בלתי נהירים לפחות כמו הביטוי "המרחק בין גיד האכילס לבין ציר הסיבוב של הקרסול" (ו"זרוע המנוף" לא באמת משפר את המצב). בשורה התחתונה, החוקרים גרסו "שכאשר זרוע המנוף של היא הקצרה ביותר והבהונות הם הארוכים ביותר, מתקבלת התאוצה הגדולה ביותר".
נועה, קראתי שהבהונות של אצנים הם ארוכים יותר. הבהונות שלך ארוכים יותר?
"ארוכים יותר ממי?"
לא משנה. האם הם ארוכים, באופן כללי?
"לא".
* * *
בגיל 16 ומחצית נועה ברליאה מלפיד כבר הייתה חמישית בארץ לבוגרות, בהונות ארוכים או לא. מאה מטר ב- 12.32, מאתיים מטר ב-25.81. באליפות ישראל לנוער שנערכה לא מכבר היא אספה מדליות זהב בשני המרחקים כדי לרשום דאבל שהפך אותה לצעירה המבטיחה ביותר בעולם הספרינט הישראלי. נבחרת השליחות הלאומית צפויה לרוץ באולימפיאדה האירופית בבאקו השבוע, נועה תהיה שם. גם אם בתור החמישית בארץ לא בטוח שהיא תעלה בסופו של יום על המסלול, מלבד השורה ברזומה, הניסיון הבינלאומי לבטח יעזור לה בהמשך.
"הכי אני אוהבת את התחרויות", היא אומרת. "האדרנלין, להתחרות מול אחרות ומול עצמי. זה לא רק הניצחון, זה עצם ההשתתפות. אני אוהבת את האופן שבו אחרות מאלצות אותי לדחוף את עצמי עוד ועוד כדי לנצח. כשנגמר החלק שלי, אני גם נהנית להישאר ולצפות באחרים".
* *
כשרופא המשלחת האולימפית של ג'מייקה נשאל לפשר סוד ההצלחה של המקומיים בריצות קצרות הוא ענה שהם פשוט עצלנים מכדי לרוץ למרחקים ארוכים יותר. אוסיין בולט עצמו אישש את הטענה כשסירב לנסות את מזלו בריצה ל-400 מטר. האימונים הנדרשים לריצת 400 היו קשים מדי בשבילו.
נועה ברליאה התחילה את הקריירה הספורטיבית שלה בתור מתעמלת, במשך תשע שנים, מכיתה א' עד ט', היא קפצה על מזרונים והתעקלה בתנוחות שבני תמותה כאבו מלצפות בהן. ואז היא עזבה. בריצה.
"נחשפתי לעולם הריצות הקצרות בעירוני ב', בתחרויות בתי ספר, הגעתי ראשונה באליפות ירושלים, ושנייה באליפות הארצית. ראיתי שאני טובה בזה והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
בגלל שהאימונים פחות קשים?
"דווקא ההתעמלות היה משהו הרבה פחות מקצועי. אני מתאמנת מאד קשה. חמישה אימונים בשבוע, כל שבועיים תחרות. כל פעם אני נוסעת ברכבת, שיעורים אני עושה בדרך. זה לא קל, אבל ההורים שלי תומכים בי מאד, והעיקר, אני נהנית".
למען האמת, האפשרות ההגיונית עבור אדם עצל היא פשוט לא לעסוק בספורט. חבל שרופא הנבחרת הג'מייקנית לא התייחס לעניין הזה דווקא. בכל מקרה התכנסנו בגלל נועה ברליאה, לא בגלל אוסיין בולט, על אף הקו המחבר ביניהם. קו באורך מאה מטר.
יום אחר יום היא עושה את הדרך להדר יוסף, לאימוניה במועדון מכבי תל אביב, בקבוצה משולבת של שבעה אצנים מהבכירים בארץ, ביניהם דונלד סנפורד ואמרי פריסיאדו. איגור בלון, המאמן שלה, דורש מחויבות והיא נענית לאתגר ללא תלונות. כשאני שואל אותה על העתיד היא לא מפליגה בפנטזיות, אלא מדברת שבאימון הקרוב היא חייבת לעבוד קשה יותר. כשאני מנסה ללחוץ וזורק את המילה אולימפיאדה היא נבהלת וקובעת נחרצות: "אני לא שם".
אין לך חלום?
"החלום שלי הוא להשתפר. לרוץ מהר יותר, לשבור את השיאים של עצמי".
* * *
נועה צנועה, לא מרבה לדבר, רגליים על הקרקע (להוציא את הרגעים שהיא רצה), היא לא מתלוננת ולא עושה שריר (אם… להוציא את הרגעים שהיא רצה). המורים עשר, ההורים עשרים. בבית הספר מפרגנים והחברות עושות לייק. אין לה טוויטר והיא לא מעלה לפייסבוק, אבל באופן כללי, אלה אחלה כלים, זו היא שלא בעניין. כשאני מנסה להוציא ממנה לכלוך על חברה פטריאכלית היא מכריזה בשוויון נפש שמעולם לא הרגישה שונה. אני מקשה: "עובדה שכולם מכירים את בולט. את אלופת העולם לנשים אף אחד לא מכיר". נועה: "מי שמתעניין מכיר. קוראים לה שלי אן פרייזר".
את חייבת להודות שיש הרבה פחות חשיפה לספורט נשים…
"אני לא מבינה בזה. בעיקרון התוצאות של נשים פחות טובות, אז זה נראה לי טבעי. נראה לי שזה בגלל שיש הבדלים פיזיולוגיים ואנטומיים. אבל אני באמת לא יודעת מספיק".
* * *
המגזין המדעי NATURE פרסם ב-2004 מחקר לפיו עד שנת 2156 נשים ישיגו את הגברים בריצת מאה מטר. לפי התחזית שהעמיד אנדריו טאטם, מדען מחשבים מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת אוקספורד, השיא העולמי לנשים יעמוד אז על 8.079, לעומת 8.089 אצל גברים. בשנת 1992 התפרסם באותו מגזין מאמר של צמד פיזיולוגים שכותרתו היתה "האם בקרוב ישיגו הנשים את הגברים בריצה?". במאמר זה נותחו שיאי העולם של גברים ונשים עד 1990 והתברר כי בעוד מהירות הריצה של גברים התקדמה ב-5.7 עד 7.6 מטר לדקה, לעשור, מהירות הנשים נסקה ב-14 עד 18 מטר לדקה בעשור. במרתון ההבדלים היו אפילו גדולים יותר (9.2 מטר לדקה אצל הגברים לעומת 37.8 מטר לדקה אצל הנשים). מצד שני, מבקרים עקשניים טענו נגד המאמר בתוקף, והראו שאם קצב זה יימשך, הרי שבשנת 2050 נשים ירוצו מרתון בקצב מהיר יותר מהקצב שבו ירוצו גברים 800 מטר.
אצל בעלי חיים, למשל, לא מוצאים כמעט הבדלים במהירויות הריצה של זכרים ונקבות. כך, אצל סוסים וכלבים נתגלה שהיתרון הזכרי מסתכם באחוזים בודדים. מצד שני, המדע באופן כללי נוטה לקבל את הטענה של רצת המרתון המיתולוגית גרטה וייץ: "כל עוד נשים יישארו נשים, הן לא ישיגו את הגברים".
במובן הזה, כנראה שנועה ברליאה כן יודעת מספיק.
מי המודל שלך לחיקוי?
"ואו, שאלה קשה. אני לא יודעת. אני אוהבת להסתכל על תחרויות של הטובים ביותר, וללמוד".
* * *
עשר דקות אחרי שסיימנו את השיחה קיבלתי מנועה הודעת אס.אם.אס: "במודל לחיקוי בישראל אתה יכול לכתוב אסתר רות שחמורוב". כתבתי.
בתמונה: נועה ברליאה (במרכז). אלופת ישראל (צילום פרטי)
