מאיר בן-ורון, אופטומטריסט תושב העיר, סיים בחודש האחרון לא מרתון אחד אלא שניים. לאחר אימונים שנמשכו חצי שנה בלבד הוא השתתף גם במרתון תל אביב וגם בזה של ירושלים. זאת בהפרש של שלושה שבועות ובניגוד להמלצות מאמני הכושר שלו. במיוחד כשהייתה זו הפעם הראשונה בחייו שהוא רץ מרתון.
מאיר מספר כי מאז ומתמיד הוא היה מאד הישגי ולא הסתפק בבינוניות, אם הוא בוחר לעשות משהו הוא לרוב בוחר לעשות אותו עד הסוף, ועדיף שזה יהיה מלווה בתעודה או מדליה. כך היה גם בלימודי האופטומטריה וכך גם בספורט. אם מצב הרופאים בארץ היה טוב יותר הוא היה לומד רפואה, אך מכיוון שלא כך המצב, הוא בחר באלטרנטיבה הקרובה ביותר עבורו וסיים שני תארים באופטומטריה. את לימודי התואר הראשון באופטומטריה באוניברסיטת בר-אילן התחיל יום למחרת השחרור שלו מהצבא ובתום ארבע שנים סיים כמצטיין דיקן. את חודשי הקיץ הספיק לנצל לשני טיולים ארוכים, בני שלושה חודשים, עם אשתו לדרום אמריקה והמזרח הרחוק.
לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון המשיך ללימודי תואר שני באופטומטריה קלינית במכללת אופטומטריה בפנסילבניה. במשך שלוש שנים הוא היה על קן ישראל-ארה"ב. בשנת 2011 , לאחר שעבד כשכיר ברשתות משקפיים במשך 12 שנה, החליט לפתוח את הקליניקה הפרטית. "לפני שהפכתי לעצמאי, הרגשתי שהמטופלים הם מוצר תעשייתי כמו בפס ייצור. אם הייתי עורך בדיקה מעל חמש דקות מנהלת החנות הייתה דופקת על הדלת ומזרזת אותי ובדיעבד אומרת לי שעלי לקצץ בזמני הבדיקה ולהוציא אותם במהירות לחנות שירכשו משקפיים. הרגשתי שזה לא מתאים לי".
מה ההבדל בין בדיקת עיניים אצלך לעומת בחנות משקפיים?
"ברוב המקומות אצל אופטומטריסט עושים בדיקת ראייה וזהו. בודקים האם הלקוח רואה 6/6 או עליו להרכיב משקפי ראייה ומה המספר. הבדיקה אצלי מקיפה כדי לשלול בעיות פתולוגיות ופיזיולוגיות מבניות. יש לי את מכשיר הבדיקה היחיד במודיעין לבדיקת לחץ בעין. בקרב אנשים מעל גיל 40 צריך לבצע את הבדיקה הזו כדי לאבחן בשלב מוקדם גלאוקומה, מחלה שניתן להתעוור ממנה. אני מטפל בשיטת אורטוקרטולוגיה, הנקראת גם שיטה להסרת משקפיים בלי ניתוח בעזרת עדשות קשות, מרכיבים אותן בלילה לפני השינה, מסירים אותן בבוקר ורואים מצוין במשך כל היום מבלי להרכיב עדשות ומבלי לסבול מתופעות הנגרמות בעקבות הרכבתן. ניתן לטפל בעזרת שיטה זו בילדים מעל גיל 12"
ומה פתאום מרתון?
"כל פעם יש לי ג'וק חדש, אני אוהב ללמוד ולעסוק בדברים חדשים, עשיתי בעבר גם קורס מלווי קבוצות לחו"ל, קורס עיסוי שוודי ואני מתנדב בצוות החילוץ של העירייה ובקרוב אלמד קורס חובשים מטעם העירייה. עוד כשהייתי צעיר אהבתי לרוץ והייתי בנבחרת הריצה של בית הספר. לפני שהתאמנתי למרתון הייתי רץ לפרקים, אבל לא יותר מעשרה קילומטר. לפני חצי שני חברים הלהיבו אותי לגבי ריצת המרתון והחלטתי שאני הולך על זה, ולאחר חמישה חודשים הייתי מוכן".
מה כללה שגרת האימונים שלך?
"בסופי שבוע הייתי רץ עד 36 קילומטר, אימון שנמשך כשלוש שעות. פעמיים-שלוש נוספות בשבוע הייתי רץ ריצות קצרות יותר. במקביל הקפדתי על תזונה, העמסתי הרבה פחממות לפני אימון, אכלתי הרבה פסטה בחודשים שלפני המרוץ והשלמתי חלבונים לאחר האימון. הייתי קם לפעמים בשעות מוזרות כדי להתאמן כמו ארבע בבוקר. במיוחד בסופי שבוע לריצות הארוכות. חלק מהאימונים היו לא פשוטים, היו רגעים שהגוף צועק לך להפסיק, אבל זה רק איתגר אותי להשלים את המשימה. למרות שהיו פעמים שבאמת לא יכולתי להמשיך ועצרתי ואז לקח לי שעות לחזור את הדרך הביתה ברגל. זה דרבן אותי בפעמים הבאות לא להפסיק".
נשמע כואב…
"כן, זה מאמץ ועומס מאד גדולים על הגוף, יש שלב גם באימונים וגם במרתון עצמו שכל הגוף כואב, וזה לא קורה אחרי הרבה קילומטרים לכן הקושי האמיתי הוא הקושי המנטלי. כדי להתגבר על כך השתמשתי במנטרות – לא להתייחס לכאב, תמשיך – זה יהיה שווה את המאמץ וגם האתגר האישי שלי להוכיח לעצמי שאני יכול 'כנגד כל הסיכויים' – ההישגיות היא חלק ממני, זה בעורקים שלי".
איך עבר המרתון הראשון?
"השיא של כל התחושות הללו, תחושת ההישגיות, האדרנלין, היכולת להתגבר על המכשולים היה במרתון. התחושה הייתה עילאית. כשסיימתי זלגו על פני דמעות של אושר. יכולתי להבין את האנלוגיה שאחד המרתוניסטים שפגשתי עשה בין הריצה ללידה. אתה עובר תשעה חודשי אימונים (במקרה שלי קצת פחות), הריצה מלווה בכאבים חזקים מאד, הגוף צועק להפסיק, ואתה נותן פוש ועוד פוש וכשאתה מסיים אתה מאושר".
תמשיך לרוץ מרתונים?
"אני לא פנאט וזה לא בריא לברכיים. עכשיו, כשעשיתי את זה, אני חושב על האתגר הבא. אני אמשיך לרוץ אבל לא למרחקים כאלה. יחד עם זאת התחלתי לבדוק אפשרות להתחיל להתאמן לאיש הברזל, אבל לא בטוח לגבי זה כי זה דורש המון השקעה של זמן".
צילום פרטי
