"חבורה של גברים" הפך זה מכבר למטבע לשון בעולם הספורט, לתיאור קבוצה נחושה, לוחמת ובעלת אופי. קבוצת הנשים של עוצמה מודיעין עונה על כל שלושת הקריטריונים, מה שהופך אותה, באופן אבסורדי, לחבורה של גברים. לעזאזל עם הפטריאכליה. היא גם זאת, ככל הנראה, שהביאה עלינו את הרוח השובב.

אחרי עונה כמעט מושלמת, שכללה הפסד אחד בלבד והסתיימה במקום הראשון בטבלה, שיטה מוזרה שלחה את הנציגות הקולעות לפלייאוף של משלוש יוצאות שתיים. שני ניצחונות על גדרה וניצחון חוץ על בני יהודה גזרו את דינו של הגומלין הביתי לפרוטוקול בלבד ושלחו את הנשים העירוניות לחגוג ליגה ארצית.

במחצית עוד היה צמוד, 23:25 לעוצמות, וברבע השלישי קיבלנו כמה דפיקות לב כי היריבה עשתה מהפכה בדרך ליתרון שתיים, אבל השחקניות של איתי נתיב התעשתו וטסו ל-39:51 שסגר את הסיפור. למגרש פרצו בעלים ששכחו לכבות את הדוד, כלב דני ענק וילד שצריך פיפי. אחרי שהן גזרו רשתות הן השכיבו את כולם לישון ומי שהתקשר לברך התבקש לדבר חלש יותר.

חצי קבוצה בחופשה משותפת

"זאת הייתה המטרה ועמדנו בה בגבורה", מעיד קואץ' איתי נתיב. "היה לחץ ויכלנו לו. עונה ארוכה המשיכה עם פלייאוף. את היריבות הכרנו היכרות שיטחית, אבל באנו ועשינו את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר. אני גאה בשחקניות שלי. רובן עובדות במשרה מלאה, אימהות, להגיע פעמיים בשבוע, לאימון ולמשחק, זה לא מובן מאליו".

ממתי מי שמסיימת במקום הראשון הולכת לפלייאוף?

"צריך לשאול את איגוד הכדורסל".

מה הסוד של הקבוצה שלך?

"שכיף. שתיים עשרה שנים אני מאמן. נהריה, מכבי תל אביב, מכבי מכבים רעות, נען, זאת הקבוצה מספר אחת מבחינה חברתית. כולן חברות גם מחוץ למגרש, אחרי משחקים אוכלים ביחד, נפגשים בשבתות, זאת לא קבוצה, זאת משפחה. באמצע העונה שש שחקניות יצאו יחד לחופשת סקי. זה חצי קבוצה בחופשת סקי".

מצטיינת?

"טל אופק, רכזת. באה לכל משחק. הברומטר של הקבוצה. האחרות שואבות ממנה ביטחון. שחף בדיחי הצטרפה באמצע העונה והוסיפה המון. כל מאמן חולם על שדרוג כזה. גם ברוריה הדר, אגי זומר, רחל סוחר וגליה בלום בלטו כל אחת בתורה”.

מכוונים לליגה לאומית?

"אני אשב עם שמעון (סלל רוה רודריגז) ונהיה יותר חכמים. בגלגול הקודם שלנו, כמכבי  מכבים רעות, הייתה לנו הזדמנות לעלות וויתרנו עליה. הליגה הלאומית עלולה לגבות מחיר שלא בטוח שכולם ירצו לשלם, לאו דווקא במישור הכלכלי".

מישהו אמר "דרייגור"?

העוצמות אירחו בסיבוב הראשון את מטה יהודה, היריבה הישירה לכתר, הנמסיס, מובלת בידי ענת דרייגור הבלתי נגמרת, הכל היה מוכן להצהרת כוונות, אבל תבוסה בדו ספרתי הטילה צל כבד ופגעה קשות בחלומות העלייה. שתי הקבוצות המשיכו לנצח בדרך ליצירת ראש חץ ובינתיים בעוצמה בישלו נקמה והכניסו למקפיא. בסיבוב השני הקבוצה יצאה לגומלין עם דרישה לנצח יותר מ-11 הפרש. נגמר 32:63 אדיר שלא הותיר ולו זכר למפגש הראשון. עוצמה מודיעין התבססה בפסגת הליגה, אבל מטה יהודה נשפה בעורף עד הרגע האחרון ולא חסכה לחץ. לא שברוריה הדר, קפטנית הקבוצה, והחברות, לא יודעות לחץ מהו, בימים רגילים הן עובדות, מתאמנות ומגדלות ילדים. ביד אחת הן סוגרות עסקה טלפונית וביד השנייה הן מחליפות חיתול מתוך אמבטיית קרח.

שלא במפתיע אבל עדיין מעורר הערכה, עוצמה מודיעין עשתה את זה. חבורה של גברים? יותר טוב. חבורה של נשים.

"היו אפים שבורים, ידיים שבורות, ברכיים שקרסו, לא מעט פציעות, אבל זה חלק מהעניין. העיקר, סיימנו בטעם מתוק, אז אנחנו עייפות ומדדות, אבל מרוצות”.

בדיעבד הניצחון על מטה יהודה היה המפתח?

"מול מטה יהודה באנו ונלחמנו על החיים, אבל המפתח היה שלא נפלנו מול האחרות. קל לאבד ריכוז. הייתה לנו כמעט מעידה מול פסגת זאב, פתחנו גרוע, הן כבר הובילו במשהו כמו חמש עשרה הפרש. חשבנו לעצמנו, כל הבלגן הזה ובסוף ניפול דווקא כאן? שינינו פאזה והפכנו את התוצאה. הייתה שמחה אדירה".

היה חשש לפני הפלייאוף?

"לא הכרנו את היריבות כל כך. שמעון ואיתי עשו קצת סקאוטינג אבל די באנו אל הלא נודע. נגד גדרה תוך כמה דקות כבר הבנו מה המצב, ושלא נסתפק בפחות מעלייה".

איך את מסכמת את העונה?

"בתחילת העונה פחדנו שלא יהיו שמונה לאימון, בסוף זאת חזרה, זאת באה, שחף ונועה עזרו להוריד באופן דרסטי את ממוצע הגיל. יצא שילוב נהדר של ותיקות וצעירות. נהייתה לנו אחלה קבוצה".

שנה הבאה זו הליגה הארצית…

"יהיה יותר קשה, אבל אנחנו מוכנות לאתגר. אנחנו תמיד שואפות לנצח, תמיד מכוונות הכי גבוה. לא בטוח שנרצה לעלות עוד ליגה, אבל קודם נסיים ראשונות, אחר כך נחליט מה עושים”.

(צילום "עוצמה מודיעין")