נפל דבר בעולם הכדורגל, בן שהר בחר קבוצה, ובחר נכון. אז גאדיר זה לא קאייחון, והאיש שהתאמן אצל מוריניו ופוצ'טינו, פתאום מוצא את עצמו עם ברק בכר. אבל גם עם אליפות ראשונה בקריירה.
החזרה לארץ לא הייתה קלה, ועובדה שלקח לו זמן רב להחליט על הצעד. הוא שילם על ההתמהמהות בהכנה מקוצרת ובכל זאת הוא מצא את הדרך להרכב של הפועל באר שבע, כדי לפתוח עם שני שערים בשלושת המחזורים הראשונים.
מכבי חיפה והפועל תל אביב חשקו בשירותיו בקיץ והוא בחר בנגב. אפשר רק לדמיין אותו עוזב את האיצטדיון בפנים חתומות אחרי 0:6 למכבי תל אביב, או סופג את האש בקרבות התחתית עם גוטמן. בחיפה גוועו אלירן עטר, איתי שכטר ואפילו יוסי בניון. בהפועל תל אביב לא צומח כלום זולת דשא. גיא אסולין, אלטמן, זינו- דעכו. יותר מדי ליגיונרים חזרו לארץ והיום הם מבכים את מר גורלם. דווקא השחקן שבחר תמיד הפוך, פגע הפעם בול.
כמובן, זאת לא רק בחירת הקבוצה. זה העיתוי, וזה האופי, והאיכות. גם גאדיר חזר לפה, לאותה הפועל באר שבע, ועד עכשיו הוא מחפש גול בכורה. שהר התגבר על הכנה לקויה ועל פציעה שהשביתה אותו לכמעט ארבעה חודשים.
ואלה לא היו הדברים הכי מסובכים להתגבר עליהם. מבחינתו. הכנה לקויה זאת הכנה לקויה, נתון כמו פציעה. יש פציעה, מחכים שהיא תעבור. מעט מאד יש במצבים הללו בידיו של הספורטאי. למעט סבלנות, הוא לא נדרש להרבה. אבל שהר נאלץ להסתגל למציאות חדשה, שהפכה מורכבת יותר ויותר ככל שהתקדמה העונה. והוא הסתגל באופן נפלא.
* * *
שהר הגיע להפועל באר שבע כשהוא מתוכנן להפוך לשחקן הרכב, כפי שניתן היה להסיק מהשתלבותו המהירה. נדמה היה שברק בכר החליט להפוך את ברדה המתבגר לקלף משמעותי, אבל כזה שעולה מהספסל. חובה לרדת למשמעות הדבר הזה, כי ברדה הוא לא עוד שחקן בהפועל באר שבע, הוא סמל, יקיר האוהדים. ההחלטה של בכר אז הייתה אמיצה במיוחד. ברדה שתק, אבל הוא לא לקח את ההדחה שלו מההרכב בקלות. ממש לא.
אלא ששהר נפצע ודרכו של ברדה להרכב נסללה. מסוג המזימות שזומם הגורל כדי שיקשיבו לסיפורים שלו עד הסוף. כך הפך הסמל לגיבור האליפות, למרות שמי שעקב אחרי באר שבע בעין ביקורתית יודע להגיד שזה תמיד היה מליקסון.
שהר חזר לסיטואציה לא פשוטה. לקבוצה מנצחת שהסתדרה היטב גם בלעדיו. הסמל הבקיע ונחשב לשותף בכיר בריצה. הוא נאלץ להמתין להזדמנויות במשחקי הגביע, שבהם המאמן ביצע רוטציה. אבל הוא לקח את ההזדמנויות הללו בשתי רגליים, כולל שני שערי ניצחון שסייעו להפועל באר שבע לתפוס מקום בחצי הגמר.
בכר ניסה שיטה של שני חלוצים, ברדה ושהר יחד, כשנווקאמה משחק כקשר. שהר גם כבש צמד מרהיב מול בית"ר ירושלים שהוריד מעט מהלחץ, אבל באר שבע איבדה מהמומנטום, לא בגלל השיטה דווקא, כמו בגלל מה שנראה כמו פחד גבהים. בכר חזר לחלוץ אחד, אבל ניכר היה שברדה לא במיטבו, ושהעייפות נותנת בו את אותותיה, ושהר, כמי שהוכיח את עצמו במעט ההזדמנויות שקיבל, מצא את עצמו שוב בהרכב הפותח לקראת הישורת האחרונה.
אחר כך זה היה ברדה ושהר לסירוגין, הפועל באר שבע גימגמה ובכר חיפש מושיע בחלק הקדמי. כאמור, זה תמיד היה מליקסון. מלך הבישולים של הליגה. בסופו של דבר, בעונת הקאמבק שלו לליגה הישראלית, שהר רשם תשעה שערי ליגה ב-23 הופעות, שלישי לברדה ולנווקאמה אמנם, אבל בחישוב לפי דקות הוא כנראה עוקף את שניהם, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון את שלושת השערים שהוסיף בגביע, שהופכים אותו לכובש הפורה ביותר של הקבוצה במפעל.
צחוק הגורל: בשעה ששהר התמודד כאן על האליפות, ווילם, קבוצתו הקודמת, התמודדה בהולנד על הירידה. בסופו של דבר היא שרדה את מותחן הפלייאוף התחתון, בשעה שבאר שבע שרדה את מותחן הפלייאוף העליון. יחי ההבדל הקטן.
* * *
הפועל באר שבע נזקקה לניצחון ביתי על סכנין במחזור האחרון, היא מצאה את עצמה בפיגור אבל ידעה לחזור. שהר נכנס למגרש בדקה השישים כדי לנעוץ את השלישי שהבטיח לקבוצה שלו ניצחון. השער שלו מנע דקות ארוכות של חרדה מאוהדים שליבם נחלש עד דק בארבעים שנות המתנה. השער שלו היה בדיוק מה ששהר היה לבאר שבע העונה. השחקן הנכון להבטיח את האליפות.
עכשיו יש לשהר אליפות בארון, להעיד בשמו שהוא החליט נכון כשחזר. כשהביאו את גאדיר הוא נשך שפתיים, לאורך העונה הוא היה מחליף ראשון, אבל גם חילוף ראשון. הוא זכה לאמונו של בכר, אבל לא לאמון מלא. שהר קורץ מחומר של כוכבים, המטרה שלו צריכה להיות בעלות על עמדה בהרכב הפותח של האלופה הנכנסת, מסוג השחקנים שהיריבה במוקדמות ליגת האלופות מתכוננת אליהם במיוחד. הוא לבטח רוצה לשחק בנבחרת הלאומית, והרי אלון חזן, שהיה המאמן הזמני, ויתר עליו מול קרואטיה. אלישע לוי כבר הספיק מאז להחזיר אותו למבחן הקרוב. והתחרות בחוד הכחול לבן אפילו גדולה יותר מאשר בבאר שבע, עם חמד, דאבור, דמארי. זה לא רק גאדיר וברדה. שהר עדיין לא מיצה כאן את מלוא הפוטנציאל שלו, הוא צריך להישאר ולהישאר בריא. אבל כרגע, עתיד בצד, הוא בעיקר צריך לחגוג. סוף כל סוף, נראה שהוא בחר נכון.
בתמונה בן שהר, חלקיק שניה לפני שהוא נוגח את השער השלישי במשחק מול בני סכנין (צילום מסך: ערוץ 1)
