ארבע קדנציות במדים הלאומיים, גרנט, קשטן, גוטמן, 35 הופעות, והוא רק בן 25. הגיע הזמן לקיים את ההבטחה. אם לא בווילם אז לפחות שייקח את מכבי תל אביב לשלב הבתים. גם זה יהיה משהו, וג'ורדי קרויף מאד רוצה.

יום לפני שהזארד עלה לירושלים, ווילם הודיעה שהחוזה של הבן לא יחודש. זה לא הפריע לו לעשות לקאמפני כאב ראש ולסחוט מקורטואה הצלה של שלוש נקודות. בשני משחקי הנבחרת, שהר היה נקודת אור בודדה כמעט, בעשרים דקות מול וויילס, הוא עשה יותר ממה שזהבי עשה בכל המשחק. הבלגים התכוננו לרפאלוב ולברדה, פתאום בא להם מישהו שלא דפק סיבוב דאווין בווסטרלו. למרות כל הטיולים, על בריסל הוא דווקא וויתר.

ווילמוטס נשם בסוף לרווחה, בעשרה שחקנים הוא שלח את דה ברווין להפריע ואת ויטסל לשבת על השופט. במקום לשחק כדורגל, המדורגת ארבע בעולם התבצרה ברחבה וחיכתה לשריקה. בכחול לבן בלט שוב בן שהר, הוא התחיל באגף, הוסט למרכז, ורק מילימטרים הפרידו בינו לבין שער נבחרת שישי בקריירה. בינתיים הוא עדיין תקוע על הצמד מול לוקסמבורג ממוקדמות היורו ב-2008, אבל אם המאמן הבין את הרמז, הבצורת אמורה להיפסק מתישהו בקרוב.

כבר לא נאיבי

אחרי 11 תחנות, הוא סוף כל סוף בחר נכון. ווילם, קבוצה הולנדית צנועה, שעלתה מהליגה השנייה וחיפשה לתקוע יתד. הוא עשה "גוגל מאפס" על המרחק בין הבית למרכז המסחרי, והוציא דו"ח סקאוטינג על כל שחקן בסגל. הוא הלך למאמן והקליט אותו מבטיח, למקרה שהם ייפגשו יום אחד בבית המשפט. הבן כבר שבע סיכומים בעל פה ואמונה עיוורת, הפעם הוא לא רצה ליפול בגלל נאיביות. הספיקו לו צ'לסי, ק.פ.ר, פורטסמות', שפילד, דה חראפשחאפ, אספניול, אוקזר, הרטה ברלין וארמיניה בילפילד.

יצא בינגו. 1,800 דקות, 24 הופעות ליגה, שחקן הרכב לכל דבר, באחת ההפתעות הנעימות של העונה. בערב יום כיפור איחלו לו חתימה טובה וחיכו בסבלנות שהצום יסתיים.

ההולנדית דווקא רצתה שהוא יישאר, יורגן סטרפל אפילו הגיע במיוחד כדי להפגין רצינות, אבל החוזה של הבן בהרטה ברלין מסתיים, וווילם, שמשלמת כרגע רק שלושים אחוז משכרו, לא יכולה הייתה להציע לו הרבה יותר.

בהולנד הוא כבר עשה לעצמו שם מספיק טוב כדי שיקפצו עליו קונים. בדה חראפשחאפ הוא כבש חמישה שערים, השנה, בווילם, יש לו כבר שישה, לא כולל אחד נוסף בגביע וחמישה בישולים. הירנביין לטשה עיניים עוד בינואר והיא לבטח עוקבת בעניין וממתינה להתפתחויות. לא מן הנמנע שמדובר בתחנה הבאה.

עוד תחנה? 13 בקריירה? בר מצווה? עכשיו גם צריך לשבור את הראש עם אולם ולשלוח הזמנות לדודנים. מהשחקנים שהוא שיחק איתם אפשר להרכיב נבחרת כל הזמנים, להציב מולה את נבחרת שאר העולם ואת הכסף שייכנס לתרום לשיקום הרשות ולבניית חדר מחשבים לילדים בסיכון.

לפעמים קל לשכוח שהוא רק בן 25. דיפלומט, קירח. אבל שחקן כדורגל נדרש כבר בגיל 16 למבחן מסכם ביחסים בינלאומיים, שאם לא כן, העיתונאים יאכלו אותו חי. הקרחת, למעשה, יזומה. כי ככה עושה מקצוען. בלי בלורית, בלי פוני, כדורגל נטו. רק חסר דקה תשעים, אחד על אחד, הקהל שואג, כולם על הרגליים, השופט כבר עם משרוקית בפה, לחפש פינה פנויה, פתאום, נופל על העין תלתל. בזמן שעשית "פו" כדי להעיף אותו, הבלם הרחיק לקרן. סטטיסטיקה לא מדוברת גורסת שכריסטיאנו רונאלדו, למשל, היה יכול להבקיע פי אחת וחצי שערים, אם הוא רק היה קונה סכין גילוח. קחו את המקצוענים הגדולים בהיסטוריה, רוי קין, ויירה, מנחם בגין, כולם קירחים, אף אחד לא לקח את וולטר וייט ברצינות עד שהוא לא הוריד את השיער.

הכל בראש

זה רק פרט קטן, קרחת, כולה קרחת. אבל לפעמים, במקום להתעסק בניתוח סטטיסטי, ולבנות פרופיל אישיות, אפשר ללמוד על מישהו, פשוט מהתספורת שלו. בן שהר הוא אולי השחקן הכי מקצוען שגדל לנו בשנים האחרונות, נחוש, עקבי, לא מוותר, עובד קשה. זה חייב להשתלם לו. ואולי זה כבר מתחיל עכשיו.

(צילום ארכיון)