שש נקודות מפרידות בין הראשונה לשביעית, ארבע נקודות מפרידות בין הראשונה לשישית ושתי נקודות מפרידות בין הראשונה לרביעית. באקלים צפוף שכזה אוהדים נזקקים לשיעורי עזר בחשבון ומתמטיקאים נדרשים לטיפול פסיכולוגי. כדור שנבעט מאחד עשר מטרים צריך לעבור תחילה את מחצית הדרך, כלומר חמישה מטרים וחצי, אבל כדי לעבור חמישה מטרים וחצי, הוא נדרש לעבור קודם לכן מחצית הדרך, כלומר שני מטרים ושבעים וחמישה סנטימטרים, אלא שקודם לכן הוא נדרש לעבור מחצית הדרך מכך, ושוב מחצית הדרך מזאת, ועוד מחצית הדרך מהן, תיאורטית הוא צריך לעבור אינסוף נקודות ועל כן הוא לעולם לא יגיע לשער. אבל עובדה היא שהאיש עם הכפפות עצר את הפנדל ועירוני מודיעין בכל זאת ניצחה.
גבעת זאב הגיעה לשימשוני לקרב צמרת על שש נקודות. מה גם שבשורות היריבה העיקשת באו ועלו שלושה זכורים לטוב, כפיר מלול, יוני זכריה ואמיר ציון, בקהל כבר התבלבלו לגמרי והתחילו לעודד את השופטים. שני האחרונים היו כאן עוד בימים של חגי קול, כשסופות חול געשו מסביב והגזלן היה רק ילד. מי חשב שיבוא יום והם ינסו להזיז את הרשת מהכיוון השני? במזכירות כבר החליטו שאם כפיר יבקיע הם ירשמו את זה כשער עצמי. מלך השערים של עירוני מודיעין במשך שנתיים חצה את הכביש, היום הוא חוגג עם זרים, שוב מוביל את רשימת המבקיעים של הליגה, אבל במדים אחרים. תשעה יש לו עד עכשיו (לאסף כהן ושמעון מסז יש רק חצי מזה), כאילו הזמן פוסח עליו ורודף אחרי זריזים פחות, אבל דורון ממן מכיר את רוב הסודות, הוא אימן אותו בדיוק בשביל הרגע הזה. אוהד יוסף קיבל סרטון בוואטס אפ ולמד מאיזה כתף הכפיר מסתכל כשקוראים לו להצטלם עם נכה. כשהוא רץ להתמקם בנקודה האהובה עליו ברחבה, כבר חיכו לו שם שניים עם מקומות מסומנים ולא נתנו לו לשבת.
עד כמה המשחק היה רווי באמוציות, יעידו שמונה כרטיסים צהובים. גבעת זאב דווקא נחשבת לאחת משתי הקבוצות הכי רגועות בליגה, עם ממוצע של 1.8 צהובים למשחק, לעומת 2.7 של עירוני מודיעין (מקום חמישי), אם כי המעבר של אמיר ציון עלול לסמן שינוי של מגמה. במשחק הראשון שלו במדי היריבה הוא נכנס למגרש בדקה ה-73, בדקה ה-74 הוא כבר נרשם בפנקס. מתוך שישה משחקים בהם שותף, בארבעה הוא הוצהב. אף אחד לא באמת חשב שדווקא מול הקבוצה שוויתרה עליו הוא יכשכש בזנב ויחכה שיזרקו לו עצם. בדקה ה-47 הוא מצא אחת כזאת בעצמו. אבל לעירוני מודיעין של העונה יש מספיק אלטרנטיבות שיספקו הרתעה.
אדי דדון מוליך את הליגה בקטגוריה ואלי מזוז סוגר את החמישייה המובילה. הראשון לא איכזב גם הפעם, השני שמר משהו לשבוע הבא. עירוני מודיעין הגיעה למשחק מוכנה כדי לספק תצוגת תכלית משכנעת. דורון ממן רווה נחת על הספסל ותעיד העובדה שהוא חיכה שמונים ושלוש דקות כדי לערוך את החילוף הראשון שלו. שניים נוספים נערכו בהמשך, מסיבות טקטיות בלבד. המחצית הראשונה אמנם הסתיימה ב-0:0 מתוח, אבל בטריבונה ספרו את השניות לשער הזכות הראשון ונשבעו שמדובר במשחק הטוב ביותר של הקבוצה העונה.
אסף כהן דאג לתת להם גב בדקה ה-61 ועירוני מודיעין עוד הספיקה להחמיץ הזדמנויות נוספות לשפר את הסטטיסטיקה ההתקפית הבינונית שלה, כולל פנדל שהלך לאיבוד בדרך לרשת. אבל כשאחד סינן שכפיר היה מכניס אותה, השני הצביע על כפיר והסביר לו שעובדה שלא. פוטנציאל לויכוח פילוסופי במגרש כדורגל. כלומר, עוד אחד.
עירוני מודיעין אספה שלוש נקודות במשחק צמרת והיא לא נותנת לאף אחת לברוח. שבוע של פגרת גביע עשה לה טוב, אחרי שתי תוצאות תיקו רצופות ולפני שהתרגלה ללחוץ ידיים בחביבות, היא שוב נראתה אכזרית מספיק כדי ללכת עד הסוף.
עשרה משחקים חלפו ועירוני מודיעין טרם הפסידה, במאזנה שישה ניצחונות וארבע תוצאות תיקו. מדהים? תלוי. בני אילת דווקא כן הפסידה, ובכל זאת היא מדורגת מעליה. בינתיים עירוני מודיעין ניצבת רביעית, רחוקה שתי נקודות מהמקום הראשון, אבל גם שתי נקודות מהמקום השישי. עשר תוצאות תיקו זה עשר נקודות, חמישה ניצחונות וחמישה הפסדים זה חמש עשרה. לא מן הנמנע שעירוני מודיעין תהיה חייבת לקחת כמה סיכונים. נשאר רק לקוות שזה ישתלם לה.
בתמונה: היה לחץ. לא נשברנו. ממשיכים הלאה (צילום ארכיון אינגריד מולר)
