"אם אתה לא מפוטר – אתה לא מאמן. ואם לא זורקים עליך דברים מהיציע, אתה גם לא מאמן. אלו דברים בחיים המקצועיים שחייבים לעבור”.

* * *

על פי הקריטריונים לעיל, עידן הררי מאמן. נניח בצד את העניין השולי, שהוא למעשה קבע את הקריטריונים לעיל. אבל עכשיו הוא לא מאמן בכלל, הוא מנהל.

בגיל 15 עידן הלך למאיר צבי, שהפעיל פה בית ספר לכדורגל, ואסף קונוסים בשביל שלושה עשר שקלים וחצי לשעה. בגיל 22 הוא הוביל את ילדים ב' של עירוני מודיעין לאליפות. בגיל 24 הוא היה רחוק שתי נקודות מאליפות נוספת עם קבוצת הנוער ובגיל 27 הוא כבר היה עוזר המאמן של דורון ממן בקבוצה הבוגרת. קשה לעקוב? לפני כחודש הוא הפך למנהל מחלקת הנוער של האגודה העירונית, ולא היה חסר הרבה שהוא גם יקבל את התפקיד של אותו דורון ממן כמאמן ראשי בחוד החנית.

"אחרי שמוניתי לתפקיד מנהל מחלקת נוער, קיבלתי הודעה מחנן (דנציגר) שאני צפוי להיות מאמן הבוגרים, כבר התחלתי לעבוד, לקדם, ראיתי בזה אפשרות לכבוש פסגות שחלמתי עליהם, זה ניסיון וידע בעבודת שטח ברמה גבוהה. אחר כך הגיע יושב ראש חדש, לגיטימי שהוא יבחר את האנשים שהוא מוצא לנכון, זאת העבודה שלו, הוא הסביר לי, ואני חייב לצדד בו, עכשיו, אחרי שנרגענו, התפקיד של מנהל מחלקת נוער דורש המון אנרגיה ועבודה, ולבוא ולהחזיק בשני תפקידים בכירים זה לא קל. לא אגיד לך שלא יכלתי לעשות את זה, יכלתי, אבל אני כרגע במחלקת הנוער וטוב לי איפה שאני נמצא".

לפני שנה דיברנו. רצית לאמן. עכשיו אתה מנהל?

"הרגע הכי קשה בקריירה שלי היה הפיטורים מראשון לציון. היה שחקן, קשור להנהלה, לא הסכמתי לתת לו לשחק. הבעלים הסביר לי שאני צריך לשתף אותו, לא הסכמתי, אחרי שני הפסדים כבר הייתי בבית. זה היה רגע מכונן, יצאתי משם לדרך חדשה. התחלתי ללמוד, מנהל עסקים, עוד שנה אני מסיים, כל הראייה שלי על כדורגל השתנתה. לפני ארבע שנים, כשאימנתי את הנוער, אמרתי שאני רוצה להיות המאמן הכי גדול בעולם. היום אני שואף לכיוון של ניהול מערכות ספורטיביות. בגלל זה התפקיד הזה בא לי בול. זה חתיכת פתיחת דלת עבורי. הלוואי ואני אשאר עוד הרבה שנים. המטרה שלי היא להיות, נקרא לזה ג'ורדי קרויף של עירוני מודיעין".

* * *

על הרגע הכי קשה בקריירה שלו דיברתי עם עידן לפני שנה, כשמונה לעוזר מאמן הקבוצה הבוגרת. ההצעה מראשון קסמה לו, מדובר במחלקת נוער ששמה הולך לפניה, אבל מה שנראה כמו התקדמות מקצועית, הפך בהדרגה לסיוט קפקאי. הוא קיבל את נערים ג', קבוצה חזקה בליגה בכירה, קרבות מול מכבי, אשדוד ובית"ר, במה מכובדת להשוויץ ביכולת, אבל חגיגות הניצחונות הראשונים התחלפו במהרה בכאבי ראש של פוליטיקה פנימית. וגם בכאבי ראש, פשוטו כמשמעו. אחרי אחד ההפסדים, "אבא של מסי" חיכה לו בצד המגרש והצביע לו ברהיטות על הכשלים המקצועיים שביצע במהלך המשחק. כלומר – הוא זרק עליו בקבוק.

"אני יכול להגיד שההורים במודיעין זה אנטיתזה להורים שקיימים בכדורגל הישראלי בכלל. אני מכליל אמנם, אבל רוב ההורים בכדורגל הישראלי מתנהגים כאילו הבן שלהם הוא מסי. היה את הסרט הזה בערוץ עשר לפני כמה זמן, כאלה ההורים, ברגע שהילד לא משחק, משחק מעט, לא משחק בעמדה, אפילו שזה גילאים מצחיקים, נערים ג' נגיד, גיל בלי עולות ויורדות, כן, יש תחרותיות. אבל אתה יודע. בקיצור, בן שלא שיחק, אבא שלו חיכה לי בירידה מהמגרש, נזרק עליי איזה בקבוק נחמד. לפחות זה היה בקבוק מים, לא בקבוק וודקה".

* * *

את הכאפה מהתקופה ההיא הררי לא ישכח, היום הוא מברך עליה ככזאת שהעירה אותו. אבל בשעתו, הוא לא יכול היה לחשוב על כדורגל מבלי שתעלה בו בחילה. אלכס רייכמן התקשר אליו, ביקש ממנו לחזור הביתה, לעירוני מודיעין. עידן אמר לי אז, לפני שנה, "אני חייב לאלכס המון. הוא לימד אותי, הוא לקח אותי תחת חסותו, אין לי מספיק מילים כדי להודות לו". אותו אלכס רייכמן שבאופן כזה או אחר, צחוק הגורל, לנעליו הוא נכנס בימים אלה.

אלכס ערך איתי ראיון עצבני השבוע, הוא דיבר בין השאר גם עליך…

"אני אמרתי לו ככה, היה ראיון טוב, הוא דיבר לעניין. אני לא אוהב את הקטע הזה של 'גידלתי, עשיתי, טיפחתי'. בחודש וחצי האחרונים כל כך הרבה אנשים גידלו אותי, שבאתי להורים שלי ושאלתי אותם אם הם באמת ההורים שלי".

אז המעבר לתפקיד ניהולי נוח לך?

"זה דורש המון יחס חם ושירותי לאנשים. כמו שאמרתי, אנחנו סוג של ארגון עסקי, ככה אני רואה את זה, וצריך לשמור על קשר טוב עם הלקוחות. נכון, יש גם קווי שוני, אבל צריך להיות שירותיים, לדבר עם הורים, לענות על שאלות. אני אוהב את העבודה, אוהב את התפקיד, אוהב איפה שאני נמצא, העבודה מול המאמנים, גיא (רוזנצוויג), אריאל (וינדר), שלושתנו צוות חזק וטוב שיכול להוביל את עירוני מודיעין למקומות יותר טובים מאלו שהיינו בהם עד עכשיו ואני מלא התלהבות".

* * *

כשהוא פורש את משנתו הניהולית לעונה הקרובה, אי אפשר לעצור אותו. זה מסי בשוונג. אין מקום להכניס שאלה, עוד לפני שהתעניינתי הוא מבאר, ולפני שחשבתי, הוא מבין ומתאר. דיברנו בטלפון, אבל מול העיניים שלי כבר עלתה מצגת פרי תיאוריו המדוייקים, במילים הוא הזיז את הסמן והקיף באדום נקודות חשובות. מיומנות של של סוכן מכירות ומקצוענות של תלמיד שהיה בכל השיעורים.

"יש לנו צוות לריצה ארוכה. לתפקיד המנהל המקצועי של המועדון הגיע גיא רוזנצוויג, מאמין שאתה מכיר אותו (לבושתי, אני לא), עשרים שנה במקצוע, עבד בארבע עונות אחרונות בהפועל פ"ת במחלקת הנוער והבוגרים. תחת שרביטו קבוצת הנוער עלתה לליגת העל. בן אדם עם המון ניסיון, ידע מקצועי. איש שטח, לא של משרד. יש לנו קבוצה שכבר פתחה את האימונים, נערים ב', והוא שם, במגרש. מלמד מאמנים, מפרה, מקדם. שני מינויים נוספים, מאד משמעותיים זה מוטי סלע, מאמן הנוער החדש. חמש שנים מנסים לעלות, כולל אני, ותמיד ליד. מפסידים למועדונים שמבחינת הפוטנציאל שלהם קטנים מאיתנו, ומאירי סיני, מאמן הכושר, עשרים שנה בתחום, עבד בנבחרות הצעירות, עם גיא לוי, ביורו בזמנו. שבע שנים אחרונות מאמן כושר של הפועל באר שבע הבוגרת, בן אדם של כדורגל וכושר בכל רמ"ח איבריו. העובדה שאלו האנשים מוכיחה שהמטרה שלנו היא לעשות קפיצת מדרגה".

ברמה הקונקרטית?

"מבחינה הישגית המטרות שלנו הן, בנוער, נערים א', לעלות ליגה. נערים ב', יאמן איציק אללוף, מורה לחינוך גופני בעירוני ג', משחקים בליגה הארצית, המטרה היא לתקוע יתד בליגה, מקומות שמונה עד עשר, לא להסתבך במאבקי ירידה. אם הכל ילך כשורה, שלושת הקבוצות הבכירות במחלקת הנוער ישחקו בליגה הארצית, ועוד שנתיים אולי אפילו למעלה מזה. זה כבר ייצור משהו אחר עבור המועדון".

אילו שינויים מתוכננים מלבד הפרסונליים?

"אחד הדברים שקורים פה במועדון ובעיר בכלל זאת גדילה. נפתח עוד מגרש, זה מאפשר לנו לפתוח שתי קבוצות בכל שכבת גיל. כך שיהיה לנו כמה שיותר שחקנים פעילים במסגרת התחרותית. המטרה היא לייצר בסיס גדול וחזק. בשני שנתונים הקבוצה הנוספת תהיה 'צו פיוס', שתיתן מענה לציבור הדתי. אנחנו רוצים לגעת, להגיע, לכמה שיותר תושבים. אני חסיד מאד גדול של לשלב ולקדם את הציבור הדתי בספורט. מסיבה אחת פשוטה – האיכות של הילדים, אתלטית וערכית, היא גבוהה. הכדורגל בארץ, באיזשהו מקום, מפספס המון פוטנציאל. שחקנים מעולים שיכולים לשדרג את הכדורגל, הולכים לאיבוד".

בקבוצה הבוגרת דובר על "החזרת הזהות"…

"בכדורגל אין קיצורי דרך. אפשר להביא מבחוץ, לשים כסף. אבל בסוף, בשורה התחתונה, קבוצת בוגרים אין לה זכות קיום בלי התשתית הזאת של מחלקת נוער משגשגת. חלק מהזהות הוא באמת גם העניין של הקשר לקהילה. הורים, משפחות, ומעגלים גדולים יותר, שכנים, תושבים. אני דוחף לקדם פרויקטים של תרומה לקהילה. לשתף פעולה עם פרויקטים התנדבותיים, אסיפת אוכל וציוד לנזקקים, בימי החגים, תרומות, עזרה לקשישים. זה גם להעביר לילדים מסר נוסף, למעט הפס הנכון או הבעיטה המדויקת".

אני חושב שאמרת הכל.

"פתחתי דף בפייסבוק למחלקת הנוער, יש בו תמונות, עידכונים שוטפים, על בסיס יומיומי. תעשה לנו לייק".

בתמונה: עידן הררי עם הבוס הקודם. "אנחנו סוג של ארגון עסקי" (צילום ארכיון: אינגריד מולר)