פדריק הגיע לעיר, ומי שמצוי ברשת החברתית, לא יכול להתעלם מהסטאטוסים של אלה שקפצו לבקר והוקסמו. אומרים שמנת הכבד ברוטב יין אדום שלו היא מהטובות שנעשו, אבל הסיפור האמיתי הוא של האנשים שעומדים מאחורי המסעדה החדשה ששמה עובר מפה לאוזן: בני הדור הצעיר שגדלו כאן בעיר ורוצים גם להישאר בה. סיפורם של שלושה חברים בני 25, שהחליטו שהם מאמינים בעיר אבל העיר אינה מספקת מספיק מקומות בילוי למשפחות צעירות. לכן הם השקיעו את כל ניסיונם, מרצם וכספם והחליטו להביא את המענה לעיר. פדריק אמרנו. נעים להכיר.

השילוש הנכון

לפני מספר שנים ניב סיבוני ויותם לגזיאל ממודיעין הרימו טלפון לרשת מסעדות ישראלית מוכרת, ואמרו לבחורה בקצה השני של הקו, שהם רוצים לפתוח סניף במודיעין. הם גדלו בעיר, ומאסו בנסיעות אל מחוצה לה לצורך בילויים. הם האמינו, אז כמו היום, שתושבי מודיעין לא צריכים לנסוע רחוק, כדי ליהנות מאוכל טוב, בשפע, במחיר שכל אחד יכול להרשות לעצמו. הם חשבו שהרשת רק חיכתה לטלפון שלהם, אבל כששמעו את העלויות, ניתקו בשקט את השיחה וגנזו את החלום.

כמה שנים אחרי, והחלום הזה מסרב להתפוגג. לניב כבר יש תעודת ברמן מוסמך והרבה מאד שעות מאחורי הבר במיטב המועדונים והפאבים, ליותם נסיון עשיר בהקמה, תפעול וניהול עסקים בתחום המזון וההסעדה, והחבר השלישי, לירון קרדי, מחזיק בידו תעודת שף (בהצטיינות), והוא עתיר ניסיון במטבחים של בתי קפה ומסעדות גורמה.

לשלושה היה ברור שיש להם את השילוב המנצח, והדרך להגשים את חלום ילדותם פתאום נראתה קצרה יותר. אחרי ששמעו שבמרכז עינב במתחם ONE (ישפרו) התפנה מקום, הם באו, ראו, התאהבו ושכרו. מאותו רגע, השקיעו הרבה מאד זמן ומשאבים בתכנון ובשיפוץ המקום, בגיבוש הקונספט, בבניית המותג וביצירת המוצר המוגמר, שיוכל לתת מענה לצרכים ולרצונות של תושבי העיר. הם גם בילו שעות נוספות בטעימות של המנות שרקח לירון, כדי להיות בטוחים שיש להם תפריט מנצח, עם מנות שתואמות את הטעם של המודיעיני המצוי.

לשלושת היזמים היה ברור, שהם רוצים ליצור משהו חדש, אבל מבלי להתרחק מהעיר בה גדלו, ולכן החליטו להביא למודיעין את הבשורה, ולמלא חסר גדול שהרגישו בעיר. הם רוצים להיות נגישים לכל אחד, אבל מבלי לפגוע בשאיפה לאיכות ולמצוינות. עבור השלושה, "פדריק" הוא הצבעת אמון במודיעין, והצבעת אמון בצעירים, במשפחות הצעירות  וכן גם בבוגרים של מודיעין, שידעו לזהות איכות ותרבות בילוי, מהסוג שכל כך היה חסר פה בעיר.

הכי ישראלי

ניב סיבוני ולירון קרדי גדלו במודיעין מגיל צעיר. יחד הם סיימו את בית הספר היסודי "דורות" ובהמשך פגשו את מי שיהפוך להיות חברם ושותפם, יותם לגזיאל, יחד עימו סיימו אותו מחזור בעירוני ב'. כל השלושה בילו את רוב שנותיהם בעיר.

לירון קרדי בנם של אבא "דובי הנדימן" ואמא רואת חשבון, עבר למודיעין מראשון לציון. בתיכון למד תעשייה וניהול, ובמקביל ללימודים, מגיל 16 כבר עבד בתחום המזון. בצבא שירת כמכונאי מסוקים, השתחרר ונסע לטיול ארוך בתאילנד ובאוסטרליה, שם עזר לאחיו לפתוח את בית הקפה הראשון שלו מבין השניים שבבעלותו. כשחזר, נרשם למכללת "בישולים", הנמנית על בתי הספר הטובים בארץ לבישול, למד בישול גורמה, וסיים כמצטיין הקורס. אחרי כמה שנים בהן עבד כשף במסעדות במודיעין ובתל אביב (מוזס, קפה ג'ו ותיתורה), הרגיש בשל להקים מטבח משלו.

ניב סיבוני נולד לאבא איש קבע ואמא מנהלת מחלקה בעיריית לוד. בגיל צעיר המשפחה עברה למודיעין. בבית הספר היסודי הכיר את לירון, ומאז הם חברים. בצבא שירת בנ"מ בחיל האוויר, ועם השחרור עבד בביטחון באילת ובנתב"ג. אחרי טיול בדרום אמריקה חזר ארצה, סיים בהצטיינות קורס בארמנים ב"זמן אמיתי", בית הספר המוביל בתחומו, ועבד בפאבים בולטים בתל אביב (החתול והכלב, קלארה, פלורנטין ועוד).

יותם לגזיאל גדל בבית באווירת יזמות ועצמאות. אביו עצמאי ואמו מעצבת פנים והם עודדו אותו ונתנו לו את ברכת הדרך בדרכו העצמאית. כילד יותם הגיע עם משפחתו ללפיד מרמת גן. כשהחל ללמוד בתיכון במודיעין, הכיר את ניב ולירון. הוא שילב את הלימודים עם עבודות מכל הסוגים – גננות, בניין, צעצועים, ושטיפת מכוניות – אבל נשאב לתחום המזון – פיצריות ומסעדות – והכל באזור מודיעין. אחרי שירות צבאי בצנחנים, עבר להתגורר באילת עם ניב, וכשחזר עבד במסעדת "גחלים" ברמת גן. אחרי תקופת התלמדות, פתח בעצמו את "הברנז'ה" בקניון עזריאלי, מה שהיה הבייבי שלו משך כשנתיים, עד שמכר את הזיכיון למקום, ויצא לחו"ל עם ניב, שם השניים לקחו אוויר, והחליטו ללכת על החלום הישן של הקמת עסק משותף.

כשהם מגדירים למי מתאימה המסעדה שלהם, הם אומרים בבטחה שלכו-לם. "זה מטבח ישראלי, וכל אחד מוצא בו את מה שהוא רוצה" הם מסבירים, "כי יש כאן הכל, לכל גיל ולכל כיס". לקלוע לטעם של כולם – זה מה שהם חפשו, וזה מה שהם יצרו.

צ'ט עם השולחן ליד

כמות האנשים הגדולה שהגיעה בחודש שעבר מאז פתיחת המקום, באמת מצביעה על הצורך של התושבים לצאת לבילוי משפחתי שמתאים לכל כיס. כך בשישי האחרון השתרך תור ארוך של מבלים בפתח המסעדה המעוצבת. הילדים תפסו את מקומם ליד המסכים הקטנים הצמודים לשולחנות, דיפדפו בתמונות התפריט המושקעות ושיחקו משחקי טריוויה משותפים. למבוגרים אולי יהיה קצת מוזר להפנים שבדור שלנו, צ'יטוט בין השולחנות בעזרת המסכים זו האפשרות הקלה להתחיל עם הבחורה מהשולחן ממול.

האווירה החברותית במקום מתאימה למי שמוגדרים כילדי דור ה-Y. דור הרשתות החברתיות ותחושת השיתוף והחברות. לא עוד ההיררכיה הקפדנית של בוגרי דור ה-X אלא הקשבה אמיתית לצרכי העובדים ודרישות הקהל. "אנחנו פתוחים לכל בקשה ורק מתעצמים מביקורת בונה" מאשר יותם, "אופי המסעדה שלנו מתאים לעיר הפעילה כל כך ברשתות החברתיות." ואם צריך הוכחה נוספת לעניין, אפשר להציץ בעמוד הפייסבוק החדש שהתמלא תוך שבוע ב- 500 לייקים מפרגנים.

השראה תאילנדית

יחד עם ההתלהבות אי אפשר להתעלם מהפחדים והחששות שליוו את השותפים בתחילת הדרך. ניב: "כשהבנו שהגיע הזמן להגשים את החלום שהתכווננו אליו כל השנים, לפתוח מקום בעיר, החלטנו שטרם חתימת החוזה ניסע ביחד לחשוב על הרעיון בתאילנד. נסענו לחודש לאיים, קוסמוי, קופיפי, קופנגן, טיילנו בצפון, בצ'אנג מאי וצ'אנג ריי, וכל הזמן חלמנו יחד איך יהיה המקום שלנו. טעמנו המון טעמים וקיבלנו השראה לספיישלים. שאבנו רעיונות וכשחזרנו ארצה החלטנו שהולכים על זה בכל הכוח. שלושתינו אנשים צעירים שאין להם עול משפחות ואנחנו יכולים להקדיש את כל כולנו למסעדה."

 מרגע שהוחלט ונחתם החוזה לקח חודש וחצי להרים את המקום. ההשקעה כולה של שלושתם ללא עזרת ההורים. יותם: "ברגע שקיבלנו את המפתח הכנסנו קבלנים. לקחנו את איש המיתוג מספר 1 בארץ, שף יועץ קולינרי- שאיתו בנינו את התפריט ומאמנת ברמנים ומלצרים שעובדת על שירות והכשירה את הצוות. מעצבת פנים עזרה בעיצוב המקום וקבלן שנכנס ופירק את כל המקום ובנה מחדש. המקום כולו רוהט בריהוט שהוזמן במיוחד."

לירון: "אחרי בניית המקום החלוקה נעשתה שאני קיבלתי את השליטה על המטבח, ניב התמקם מאחורי הבר כשלעזרתו עוד 2 ברמנים מקצועיים והם אחראים על המשקאות, הקפה והקינוחים, ויותם אחראי על החלק הלוגיסטי, מנצח על הצוות, הניהול והתפעול. העובדים כולם תושבי העיר והסביבה."

מי זה פדריק?

פתיחת המקום נעשתה בצעדים מדודים. שבועיים הרצה ומאז המקום פתוח לקהל הרחב שבעה ימים בשבוע, מ- 12 בצהריים ועד חצות. בהמשך יפתחו גם לארוחות בוקר. בחמישי שישי ושבת המקום פתוח עד 3 לפנות בוקר, אופציה ראויה לבילוי משפחתי בסוף השבוע. הדבר עלה אמנם לשותפים בתעודת הכשרות אך רכיבי המזון כולם כשרים ולמעשה מנוהלים בו שני מטבחים נפרדים, בשרי וחלבי ומפרידים בין הכלים ובין מאכלי הבשר והחלב. בביקורי במקום, לראשונה מזה זמן רב, יכולתי להתענג על פירה שאינו חלבי יחד עם מנת הבשר שטעמתי. מצד שני, לא נאלצנו "להתפשר" על קינוח פרווה והצעירות בחבורה נהנו ממבחר המתוקים החלביים שבמקום.

בתפריט תמצאו הכל מהכל: פסטה ובשרים, סלטים ומאפים. יש את האפשרות להזמין מאכלי בשר או חלב, יש קינוחים חלביים וגם פרווה. אני שואלת את לירון, אם יותר מדי סוגי מזון לא יורידו את איכותו, ואיך ניתן להתמקצע בכל כך הרבה מאכלים? והוא משיב: "המטבח מאד גדול, יש 4 טבחים במשמרת ולכל אחד תחום ההתמחות שלו. בהמשך לטרנד הטבעוני, כרגע אנו עובדים על הכנסת מבחר מנות טבעוניות לתפריט, בקרוב  נוסיף ארוחות עסקיות ובתכנית גם לבנות מועדון לקוחות מתגמל." כל אחד מהשלושה הביא מהבית את המנות שהוא אוהב. לירון – מנת כבדי עוף ביין אדום עם בצלים מקורמלים על מצע פירה, יותם- סלט ירקות עשיר עם צ'יפס בטטות וניב- כנפי עוף מוקפצות במיקס צ'ילי.

אם שואלים אותם הם לוקחים בחשבון עבודה בלי הפסקה.  כבר שלושה חודשים הם חיים במקום ובזמן הקרוב יבלו בו את כל עיתותיהם. "אם ניתן אוכל טעים, טרי, שירות טוב ונקי אין לנו מה לפחד, הקהל יגיע", טוען יותם", החלטנו ללכת על מחירים שלדעתנו כולם צריכים לקחת בשביל להתפרנס בכבוד. מנות ראשונות מ-  13 ש''ח ומעלה, ואין מנה יקרה יותר מ 48 ש''ח". יש לנו הרגשת "חלוציות", שייכות לעיר הזו. הבחירה שלנו היא לעשות במקום להתלונן ואנחנו מבקשים את אמון הציבור. חובת ההוכחה חלה עלינו ואנו מוכנים להראות לתושבים שאם הם יצביעו אמון הם גם ייהנו ממה שיש לנו להציע. אנחנו רוצים שגם קברניטי העיר יצביעו אמון בעסקים המקומיים."

וכעת בלתי נמנע לעבור שאלת השאלות, מי זה פדריק?

השלושה מגניבים מבטים זה אל זה ומחייכים. ניב עונה לבסוף: "כשהחלטנו לפתוח את המקום רצינו דמות שתלווה אותו. פדריק הוא שם יפה וקליט ואנחנו נעשה את השם בעזרת האוכל והאווירה במקום."

צילום אינגריד מולר