קונצרטים של מוזיקה קלאסית הם לא בדיוק במה שגרתית להפגנת דעה פוליטית כזו או אחרת, אבל מבחינתה של לריסה קופמן, מלחינה ומורה לפסנתר ממודיעין, את ההזדמנות שנקרתה לה לאחרונה בגרמניה היא לא יכלה לפספס.

הכל החל בשבוע השלישי למלחמת "חרבות ברזל", כאשר מארגני קונצרט בעיר קאסל שבגרמניה פנו אל קופמן, וביקשו ממנה לשלוח להם את אחת מיצירותיה לביצוע בקונצרט. לדבריה, היה למארגנים חשוב שבקונצרט תבוצע יצירה של מלחין ישראלי. השבוע סיפרה קופמן כי מצידה היה ברור שאף יצירה שיצרה לפני ה-7 באוקטובר לא תהיה רלוונטית לאירוע, ולכן הלחינה יצירה חדשה אותה הקדישה לזכר הנופלים בטבח בדרום. בסוף דצמבר זכתה קופמן לעלות על הבמה בגרמניה, אליה עלתה כשהיא עטופה בדגל ישראל. "כתבתי יצירה שקראתי לה 'על אלה אני בוכיה', על שם ציטוט מספר מיכה מהתנ"ך. היה לי חשוב להביא משהו מהתנ"ך", סיפרה השבוע.

לדבריה, הקונצרט לא פורסם כקונצרט תמיכה בישראל בגלל שמדובר בנושא רגיש. "זה היה קונצרט רגיל מסורתי, לפני הסילבסטר", היא מספרת, "אני קצת חששתי שאנשים יקומו ויילכו וחששתי מפרובוקציה. הם הזמינו מנחה, דמות מוכרת בעיר, והיא נפגשה איתי יום לפני, שמעה את היצירה ושאלה איזה מסר אני רוצה להעביר דרכה לפני ההופעה. אמרתי לה שתגיד שאנחנו עדיין בחיים, ממשיכים ליצור ואנחנו ננצח, והיא באמת הייתה מאוד מדויקת וללא חשש אמרה הכל כמו שצריך. היא דיברה על הטבח והכינה מאוד יפה את הקהל. היה מאוד מרגש. אחרי הקונצרט ניגשו אלי הרבה אנשים מהקהל, חיבקו אותי ותמכו. המנחה שאלה אותי ואמרתי לה שכל מה שהיא שומעת ביצירה זה כאב פרטי שלי, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שאלה הרגשות המשותפים לכל עם ישראל. כל ישראלי מרגיש אותם".

אל הקונצרט קופמן הביאה איתה כאמור דגל ישראל. "לפני ההופעה הגעתי לאולם וראיתי עובדי במה ערבים", היא נזכרת, "נלחצתי וחשבתי שלא יהיה לי אומץ לצאת עם הדגל, אבל כששמעתי איך הקהל מגיב ליצירה החלטתי שאני כן עולה עם הדגל. עליתי עם הדגל והנפתי אותו למעלה. הקהל לא ציפה לזה, אבל הם חיבקו אותי וקיבלתי אחר כך מיילים מאנשים שכתבו לי שזה היה מאוד חשוב ומרגש. בתזמורת הזאת רבע מהנגנים היו פליטים מאוקראינה, והם הזדהו עם היצירה והבינו את הכל בלי מילים. הם מיד התחברו ונוצר בינינו קשר חם. הקונצרט התקיים פעמיים והאולם היה מלא. זאת הייתה חוויה מאוד מרגשת".