D'angelo-Black Massiah
מי מכם שלא זכה לבלות ערב חורפי גשום בבית חמים עם שיריו של דיאנג'לו ברקע לא ידע חוויית חורף מפנקת מהי. זמר האר אנד בי בעל הנפש הבלוזיסטית ומנעד הקולות המשלב בין מרווין גיי ולות'ר וונדרוז עם קורטוב פרינס הופך למעורר תשוקות עם ההאזנה מתבצעת לצד החצי המשלים שלכם.
אלה היו 14 שנים לא קלות בלשון המעטה בשביל דיאנג'לו, הכל החל במהלך מסע ההופעות של האלבום האחרון והמוצלח שלו משנת 2000 "וודו", בו הוא התקשה להתמודד עם מימדי ההערצה שהיו כלפיו כמו גם עם העובדה שהפך למעין "סמל סקס" באותה שנה. כל אלה הובילו את הזמר אל עבר הטיפה המרה ומשם, הדרך לתחתית התהום הייתה חלקלקה.
בחמש שנים שלאחר מכן רכבת ההרים של חייו עברה במעצרים, ניתוק קשר עם משפחתו, פיטורי הסוכן האישי ואישפוז לגמילה ארוכה. משם החל בדרך חדשה ואלמונית יחסית, ללא מוזיקה חדשה או הופעות אך הבליח מדי פעם בהופעות אורח אצל אומנים שנשארו חברים של דיאנג'לו (כמו סנופ דוג, קומון והמפיק המנוח ג'יי דילה).
הוא החל את העבודה על האלבום "בלאק מסיה" (או "משיח שחור" בעברית) ב-2002, אך כל המאורעות לעיל הובילו להפסקות חוזרות ונשנות במאמצו לשחרר את יצירת המופת הסוליסטית שלו (מילותיו שלו). גרעין היצירה הוא שדיאנג'לו יעשה הכל, ואני מתכוון ממש להכל, מהכנת הקפה, דרך ניגון כל כלי באלבום ומן הסתם הקולות ועד למיקס ולמאסטרינג (הכל כבר אמרתי?) וניכר כי באמת נשפכה נשמתו של דיאנג'לו על היצירה בעלת השם הספק מגלומני וספק מעורר מחשבות.
"Black Messiah" מתאר את כל מה שעבר על הזמר במהלך הכמעט עשור וחצי מבלי לומר זאת מפורשות פעם אחת. מבחירת שמות השירים המורבידית למחצה כמו "1000 deaths" או "Betray my heart" ועד לעצבות שכה מרתקת את האוזן אך קל לאבד ריכוז בתוכן המילים ולהיסחף בעצב הנוגה שנשפך מדיאנג'לו, כאילו דימם את כל הרוע שעבר עליו אל הדף ומשם אל המיקרופון.
אני לא מתכוון להמליץ על שירים בודדים, טוב אולי על "Sugah daddy" הנשמע כמו המשך ישיר ל"brown suger" וסוחף עם המלודיה שלו לזמנים ישנים וטובים יותר ותו לא. למה? כי את האלבום הזה ראוי לשמוע מתחילתו ועד סופו ולהקדיש את ה-57 דקות כדי להבין איך אפשר לאבד את הכל ולחזור לחיים, כי אלה אחלה חיים כל עוד יש בהם דיאנג'לו.
(צילום יחצ)
