Cee Lo Green-Music to my soul

להיות שופט בריאליטי מוזיקלי בארצות הברית מהווה כיום מעמד מסויים של כבוד. מפוקפק ככל שיהיה הריאליטי ורמתו הנמוכה מעמד השופטים תמיד נשאר איתן ומעניק להם הכרה מקהלים חדשים ועדנה מחודשת לחלק המחפש להרים מחדש את הקריירה ששקעה בקול ענות חלוש. סי לו גרין נשאר מוזיקאי מעולה כבר למעלה מעשור בשלל בחירותיו המוזיקליות והופעתו כשופט בתוכנית "דה ווייס" רק הביאה לו חשיפה גדולה משהייתה לו, כזו שהגיעה לו עוד לפני כן ואפילו עם הפרוייקט המצליח ביותר שלו, נרלס ברקלי, הוא לא הצליח להתמיד בלהחזיק אותה.

לאחר שאלבומו הרשמי האחרון מ-2012 "Cee Lo's Magic Moment" , וריאציה משלו לאלבום חג המולד, לא נחל הצלחה גדולה או קיבל חשיפה ראויה ניכר כי גרין בחר להשקיע ולבחור לאלבומו החמישי את המפיקים והאמנים הנכונים דוגמת מארק רונסון המכהן בתור מלך מפיקי הפופ בשנים האחרונות וצ'ארלי פות' והעלה אצל מעריציו את הציפיה למשהו קלאסי-אך עם זאת חדש מפיו של סי לו גרין השונה והמיוחד.

בפועל השיר "Music to my soul" אינו לוקה בחסר בצד ההפקתי אך בו זמנית נשמע דומה מדי מוזיקלית לשיר הראשון ששחרר גרין (המוקדש ל) "רובין וויליאמס" שמו, ואותי לפחות הוא ריגש אחת אפיים לעומת אותה מוזיקת נשמה בה גרין שולט היטב אך לא מביא שום דבר חדש לאוזן.

מכאן כל שעליי לקוות בתור אחד שאהב את החדשנות וההרפתקנות המוזיקלית של סי לו עוד מימיו בהרכבים גודי מוב ודנג'ן פאמילי (עם חברי אאוטקאסט מיודעינו) שהאלבום המדובר "Heart Blanche" יכיל גם שירים שונים ומיוחדים יותר, כאלה שירגשו לפחות כמו השיר "רובין וויליאמס" אך יזכירו עד כמה גרין אוהב פאנק וצלילים וסאונדים מדרום ארה"ב.

(צילום יחצ)