הזמרת נועה ברירו ממודיעין כבר מורגלת להופיע מול קהל, אבל הופעתה בשבת האחרונה, במועדון ה"אוזן בר" בתל אביב, היתה מיוחדת. בכל זאת – לא בכל יום אתה מוציא לאור את הסינגל הראשון שלך. תחת שם הבמה NoaBe הושק הסינגל Extravagantic things ובשביל נועה, בת ה-33, ההופעה היתה טבילת האש האמיתית, עם ציפיה לתקופה המסחררת שעוד תבוא.
ברירו הגיעה למודיעין עם משפחתה בשנת 1997. מאז פיתחה קריירה מוזיקלית עניפה וכיום היא מלמדת מוזיקה ופיתוח קול בתיכון ובחטיבת הביניים של הכפר הירוק. ולמרות כל ההכנות – את ההתרגשות שלה אפשר היה להרגיש כשעלתה על הבמה. בפנים חיוורות היא החלה לשיר את השיר הראשון אותו כתבה בהשראתה של אחת הזמרות המוערצות עליה – להסה דה סלה (ואף הקדישה לה אותו). מהרגע שפיה הפיק את הצליל הראשון היא שקעה בשיר והתמסרה לרגע, הצבע והאור חזרו לפניה והיא ריגשה את הקהל שמילא את האולם.
לעבוד עם המפיק של נינט
כל השירים באלבום החדש שלה, המכיל עשרה שירים באנגלית, נכתבו והולחנו על ידה. קולה נוגה, צלול ורך. חלק משיריה שקטים וחודרים עם נגיעות קלאסיות ובלוזיות וחלקם, הקצביים יותר, משלבים רוק'נ'רול, פולק ופופ. היא משתייכת לז'אנר האינדי וסך היצירות שלה מבוססות על פולק, פופ ורוק וכאמור יש בהם גם גוונים וצבעים נוספים כגון: בלוז, מוזיקה קלאסית וסאונדים אלקטרונים.
עבודתה על האלבום יחד עם המפיק יוסי מזרחי (חבר בלהקת הקולקטיב ומפיק האלבום האחרון של נינט) החלה לפני שנתיים. הסינגל הראשון יצא לרדיו לפני כחודש והוא הושמע בכל תחנות הרדיו האזורי והארצי. בשבוע שעבר אף נבחרה בתוכנית של גדי לבנה ב-88FM לזמרת השבוע. "האלבום הוא שילוב של שירה עם כלי הרמוני ועליו יוסי הוסיף שכבות של כלים נוספים ביניהם תופים ובס, שהוא ניגן עליהם, כלי מיתר, פסנתר אקוסטי וסאונדים אלקטרונים", סיפרה נועה.
בהופעה ליוו אותה רן יעקובוביץ’ בתופים, דן קרפמן בגיטרה בס, רועי פלד בגיטרה חשמלית ואייל לנזיני בקלידים. היא עצמה מופיעה ברוב שיריה עם גיטרה אקוסטית. המילים לשיריה באלבום בחלקן שאובות מחוויות אישיות כמו התאהבות ומוות והשפעותיהם עליה וגם מתובנות אינדיבידואליות שהגיעה אליהן. בחלקן השני מילות השיר מבטאות אמירות ומסרים חברתיים על קפיטליזם, על הלחצים והקושי להתקיים ועל היהדות שמכתיבה בצורה מוגזמת לישראליים את זהותם.
באמת? צמחה לנו במודיעין זמרת מחאה?
"מחאה ומרד נותנים לי השראה. מאד מושך אותי הדפוסים הפסיכולוגיים של בני האדם, התגובות שלנו, הטבע שלנו, מי אנחנו ואני עוסקת המון בשינוי. כשיש לי התעוררות לגבי תופעה חברתית דרך חוויות אישיות שלי אני אוהבת לדבר על זה".
גלגול של חלום ילדות
האלבום שהוציאה הוא אלבום דיגיטלי ויש שתי אפשרויות להוריד אותו למחשב. הראשונה היא באתר "בנדקאמפ", נכנסים לכתובת: www.noabe.bandcamp.com ובמידה ורוצים לרכוש את האלבום לוחצים buy now ומשלמים 7 דולר או יותר (אפשר להחליט אם לשלם יותר מכך). בהופעותיה נועה מחלקת את עטיפת האלבום ובו אוסף השירים עם מילותיהם ובנוסף יש בו גם כתובת דומיין וקוד או ברקוד שניתן לסרוק וניתן להוריד מיידית את האלבום. מי שרוכש את האלבום בהופעות בוחר לפי רצונו כמה הוא מעוניין לשלם עליו.
להפוך לזמרת היה חלום ילדות?
"בגיל ממש צעיר התחלתי כרקדנית בלט ולא ידעתי בכלל שאני יודעת לשיר, עד גיל 16 רקדתי ואף נבחנתי על מנת להתקבל ללמוד ב'רויאל אקדמי' (אוף פרפורמינג ארט). נמשכתי למוזיקה ועל דעת עצמי התחלתי ללמוד לנגן על פסנתר בגיל עשר, אבל לא שרתי. בגיל 12 הכרתי תלמידה חדשה שהגיעה לכיתתנו. באחד הימים שהייתי בביתה היא שרה בפני. היא שרה מדהים ונגעה בי, כל מה שרציתי באותו רגע היה לסיים להקשיב לה ולרוץ הביתה לבדוק אם גם אני יודעת לשיר. זה היה כאילו היא העבירה לי מסר ועוררה את מה שבער בי".
מגיל 12 את שרה ורק עכשיו הוצאת אלבום, למה?
"הייתי ביישנית וחסרת בטחון, גם כשלמדתי בתיכון במגמת מוזיקה התחבאתי מאחור. היה לי קשה חברתית ולא התחברתי לתלמידים האחרים וגם היה לי קשה עם המסגרת הבית ספרית. אני אדם של יצירה, אומנות ותנועה והרגשתי שזה מגביל אותי. לאחר הצבא הופעתי פה ושם בלהקות, אבל אף פעם לא הצבתי עצמי בקדמת הבמה והרשתי לעצמי לפרוץ החוצה. עבדתי על זה במשך השנים ועברתי שלבים שונים בהתפתחות שלי כאדם, כיוצרת ומוזיקאית והיום אני שרה חומרים שאני שלמה איתם".
למה הכוונה "עבדתי על עצמי"?
"חלק מלהיות אמן זה להתנסות הרבה, להתבונן באנשים ובחברה בה אנו חיים, להתבונן על סיטואציות חברתיות ופוליטיות, לדעת לחקות אנשים ובסופו של דבר לדעת מה לקחת מתוך זה לעצמך ומה לא, וזה תנאי הכרחי לדעתי להתפתחות וכך עשיתי".
איזה אמנים ראויים לחיקוי לדעתך?
"אביתר בנאי. הוא לא מתפשר בטקסטים שלו וגם לי זה חשוב בתור יוצרת, הוא חשוף ומדויק, מרגש ואפשר לשמוע בשיריו שהוא חוקר את עצמו וגם להסה דה סלה שהקדשתי לה את השיר הראשון, היא הייתה זמרת מדהימה ששרה בספרדית, אנגלית וצרפתית בסגנון פולק צועני".
למה כל השירים שלך באנגלית?
"בשנת 2005 התחלתי ללמוד בבית ספר רימון והשתתפתי בקורסים שונים לכתיבת שירים והלחנה. לפני כן לא הייתי מגובשת ואף הופעתי עם שירים בעברית והקלטתי חומרים. באחד הקורסים בהנחיית ארי גורלי, אחד התלמידים שר באנגלית ובאותה שנייה חשבתי לעצמי שאני יכולה לכתוב ולשיר באנגלית. הרגשתי שאני פורחת שם וזה הכיוון שלי. מה גם שבבית גדלתי על מוזיקה לועזית שאבא שלי האזין לה כמו אבבא, שאנסונים, ברברה סטרייסנד ובכלל מוזיקת דאנס ודיסקו. מאוחר יותר הושפעתי גם ממוזיקה אלטרנטיבית ויוצרי אינדי אחרים. בשנת 2011 החלטתי שהגיע הזמן להקליט, לצאת החוצה ולשנות את העולם".
את מרגישה שינוי בחייך לאחר יציאת הסינגל?
"הכל קורה, משמיעים אותי ברדיו, כותבים עלי בבלוגים, אני בקשר עם המון אנשים, טלפונים, פייסבוק, מיילים, זה המון היי בתקופת זמן קצרה מאד ואפשר לקבל סחרחורת, יש לי רצון עז לדחוף קדימה והכול ביחד מרגש, אבל גם מתיש. במיוחד שאני עושה לרוב את הכול לבד".
מה עשית ביום שאחרי ההופעה?
"הלכתי לעבודה. המקום הזה הוא הבית שלי, אבל זה לא פשוט לשלב בין השניים, בין ההוראה לבין הקריירה הבימתית. בזמן הקרוב אני רואה עצמי ממשיכה ללמד וקשה לי לוותר עדיין על התלמידים. כמו כן אני חייבת להמשיך לעבוד כדי לממן עצמי ואת הקריירה שלי. בעתיד יתכן ואצטרך להחליט בין השניים, אבל הקריירה הבימתית נמצאת אצלי במקום הראשון. את האלבום מימנתי באופן עצמי עם קצת תמיכה מאקו"ם ותרומה פרטית של אור קופרברג וגם על ההרכב אני משלמת".
(צילום איילת לוין)
