רונית רולנד-הסרטים שלי
יש באמתלתה של רולנד כבר ארבעה אלבומים, ובשנים האחרונות היא מלחינה פסי קול לסרטים, לטלוויזיה ולהצגות – מה שכנראה יצר אצלה רעב לעשות לביתה. היא פנתה למפיק גיל לואיס (הפיק לאמילי קרפל ואיה כורם בין השאר) שגר בלונדון, רקחה מילים אישיות עם שילוב של טקסטים של יוצרים כמו אשכול נבו (שכתב את מילות השיר המדובר) ודין אהרון, והכניסה לעולם הפסקול, שמכיל עושר מוזיקלי הבא להמחיש רחשי המוצג לפנינו (את מלאכת הספוקן וורד של זמרת כמותה), ויצרה תלכיד הנשמע בהחלט כאילו נוצר מגליל פילם שחובר משני סרטים שונים. הראשון הוא סרט דרמה עוצמתי הגובל באווירת מאניה דפרסיה בתחושות שרולנד מעבירה בהצלחה רבה, על סף הצמרמורת כמו חריטת ציפורניים על לוח כתיבה. בחלקו השני של השיר חוזרת האוזן אל סרטי הקומדיה האילמים שלוו במוזיקה משעשעת ומבדרת בפשטות שבגרעינה מורכבות מוזיקלית חכמה ונכונה.
את העבודה על אלבומה החמישי היא ביצעה באולפן שיצרה בביתה תוך שילוב עבודה בסקייפ ואונליין עם המפיק לואיס שיושב בירת הממלכה הבריטית. יחדיו נשמע כי הצליחו לבנות עולם מוזיקלי קולנועי משוכלל ורווי צלילים שמצד אחד כתוב על סף הרובוטיות במקצועיותם ומאידך אני מוכן לחתום כי בוצע ביד אנושית מלאת ניסיון. ייתכן מאוד שנוצר ז'אנר חדש במוזיקה-פסקול חווייתי נטול ויז'ואל, אותו הסרט פחות מחיר הכרטיס והטרטור לעין.
הסינגל "הסרטים שלי" מסקרן ומושך תשומת ליבם של אנשי מדיה ובצדק. לכם אני ממליץ לשמוע בערב, לצד כוס יין או פילטר שחור לבן.
(צילום: דין אהרוני)
