בדרך כלל אנחנו שומעים על אבות שמתגייסים לשירות מילואים, אבל מה קורה כשדווקא האימהות הן אלו שעולות על מדים?
על השאלה הזו עונה כעת עורכת הדין ליקול טמסוט ממודיעין, אם לשלושה ומילואימניקית גאה, שכתבה לאחרונה ספר ילדים הנקרא "אימא של מיקה יוצאת למילואים". השבוע סיפרה טמסוט כי הספר החדש מספר על היציאה למילואים של ההורים דרך עיניי הילדים, ובמקרה הזה של בתה מיקה, שמאוד עצובה אבל גם מאוד גאה.
טמסוט, עורכת דין המתמחה בנושא דיני צבא ופלילים, סייעה בעבר בהקמת ועד הגנים העירוני והנהגת ההורים המיוחדים בעיר, והייתה יו"ר המרכז למשפחה בהנהלה של אקים מודיעין בהתנדבות. בנוסף, היא פעילה מאוד בנושא הסיוע למילואימניקים, קידמה בעבר את מיזם "עסק במדים" והייתה בצוות ההיגוי של מילואימניקיות שנועד לקדם את נושא זכויות נשות המילואים.
על הספר היא מספרת כי הוא נכתב תחילה עבור ילדיה, כדי לנרמל עבורם את המצב, אבל מהר מאוד הבינה כי המסר גדול וחשוב מדי מכדי להישאר רק אצלה בבית, ולכן יצאה בהד סטארט כדי להפיץ את המסר. "הספר מדבר על אימא שיוצאת למילואים", מספרת טמסוט, "ועל ילדה שקמה בבוקר, יורדת במדרגות, רואה את התיק הצבאי של אימא מוכן ומבינה שאימא נעלמת למילואים לכמה ימים. היא נורא עצובה, הולכת לגן ובוכה, ואז מבינה שיש המון אימהות שעושות מילואים ומתמלאת גאווה. הספר שואל איך היא יכולה להיות גם עצובה וגם גאה במקביל".
"כתבתי כדי שהילדים שלי יבינו שהם לא לבד", היא אומרת, "דיברו הרבה על מילואימניקים, ולי היה חשוב לתת דוגמה של אימא שיוצאת למילואים. התחלתי לכתוב את הספר הרבה לפני השבעה לאוקטובר, כתבתי אותו בטלפון בכל פעם שהיו לי כמה דקות פנויות, ואז הטלפון קרס ולא היה לי גיבוי אז חשבתי שהספר כבר לא יקרה, אבל בבטן הרגיש לי שבכל זאת הוא צריך לצאת. בשנה האחרונה ישבתי וכתבתי אותו, אחרי שדיברתי עם עוד חברות שעושות מילואים. יש התעלמות מנשים שעושות מילואים, כולם מדברים רק על הגברים, ולכן היה לי חשוב להעלות את המודעות שגם אימהות עושות מילואים. הספר מעלה למודעות את השיח שאימא יוצאת למילואים ונותן רעיונות איך להתמודד עם זה. מיקה למשל, מציירת יומן געגועים מדי יום. המטרה היא לפתח שיח סביב זה ולעזור להורים בהתמודדות הזאת".
"זה ספר שלא מתעלם מהכאב והמצוקה של הילדים שלנו, של אנשי המילואים", היא מוסיפה, "אבל מלא גם בשמחה, בגאווה ובהתפעלות על חיים מלאי עשייה למען המדינה, למען ההגשמה, למען הרצון להיות משמעותיים לאורך הדרך. אני רוצה שהספר הזה יזכיר לילדים שגם הם חלק מהסיפור. שהם לא צריכים להיות אמיצים כל הזמן, שמותר להם להתגעגע, להיות עצובים וגם לכעוס. שאפשר להרגיש את כל הדברים האלה ובכל זאת להיות גאים בהורים שלהם. זה סיפור ישראלי שכולנו יכולים להתחבר אליו. הספר שלי אמנם נולד מתוך חוויה אישית, אבל הוא לא רק הסיפור שלי או של המשפחה שלי. הוא הסיפור של משפחות רבות בישראל, של ילדים שהמציאות הביטחונית הפכה את חייהם למורכבים יותר, ושל הורים שמנסים לעשות את המיטב עבור המדינה ועבור המשפחה שלהם".
