מזה כשבועיים מתקיים בעיר פסטיבל האמנות "אורות הכרך". זוהי תערוכת ענק במרחב הציבורי המפוזרת ברחבי מודיעין, בה מציגים חמישים אמנים, מרביתם תושבי העיר, את יצירותיהם שחלקן נוצרו במיוחד לכבוד התערוכה. וכל זאת ב-33 בתי עסק ובמוסדות ציבוריים ופארקים. התערוכה בעיצומה ועד שתיסגר ב-25.7 יצירות האמנים נגישות לקהל הרחב במרחב העירוני במשך 40 ימים. במהלכה מתקיימים סיורים מודרכים בעיר בליווי ניצה פרי – אוצרת התערוכה ויוזמת הפרויקט. בסיורים יש מגוון אירועים לקהל הרחב: סדנאות ציור, צילום, עיסת נייר ועוד. היצירות הן רב תחומיות ולקוחות מעולם הציור, פיסול, וידאו ועוד.

נושא המיזם הוא "סביבה וקיימות". פרי: "מטרת היצירות היא חיבור האדם לקהילה ולנוף, מודיעין בוחרת להיות עיר ירוקה ו-60 אחוז מהתושבים מפרידים במקור. זאת בנוסף להכרה ההולכת וגדלה כי העולם עומד בפתחו של משבר סביבה ואקלים גלובלי. זה נושא חשוב ובעזרת האמנות אנחנו בודקים איך אנחנו שורדים ומתחברים לסביבה שלנו. ביטוי הנושא מגיע באמצעות החומרים ששימשו את האמנים והאובייקטים המופיעים ביצירותיהם".

מביאים את האמנות אליך

הרעיון להפיכת העיר לתערוכת אמנות ענקית נולד מתוך מחשבה להשתמש במרחב הציבורי-עסקי כאלטרנטיבה לחלל תצוגה. כזה שיביא אל התושבים אמנות עכשווית, ישראלית ובינלאומית כמעט לסלון ביתם: בישיבה במספרה, בהמתנה בתור בבנק או במהלך ביקור בפארק. זאת מבלי שיצטרכו לנסוע לעיר אחרת, למוזיאון או למרחב תרבותי אחר כדי לצרוך אותה. "לא כולם הולכים למוזיאון או גלריה וזו דרך מאתגרת להביא את האמנות אליהם".

יש עוד מטרה לפרויקט?

"אנחנו גם רוצים ליצור דיאלוג בין האמנים ויצירותיהם לבין האנשים. אחת ממטרות הפרויקט היא לחשוף אמנים מוכשרים, שחלקם לא תמיד מקבל חשיפה וכתוצאה מכך הם לא מצליחים להביא לידי ביטוי את אמירתם".

איך נבחרו בתי העסק והאמנים המציגים?

"חלק פנו אלינו וחלק אנחנו פונים אליהם. בראש ובראשונה חשוב שהמקום יהיה ערוך לארח אמנות. נניח בעל מסעדה מעוניין לארח, אבל אם יש כתמים על הקיר אין סיכוי שזה יקרה שם. צריך למצוא אמנים שמוכנים להציג בחלל ציבורי. זה אינו חלל שגרתי. האמן צריך להתחבר אליו. למשל בנק הוא חלל מאד טכנולוגי ובמידה מסוימת מהווה קונטרסט לאמנותיות. לכן חלק מהאמנים שמכינים את העבודה מקבלים תמונות של המקום, מגיעים אליו לפני כן ואז מתחילים ליצור".

יש גם מגבלות?

"יש מגבלות למקומות הללו שאינם רגילים להציג אמנות וזה מקסים בעיני לראות היכן נמתחים הגבולות של בעלי העסקים. למשל בבנק דיסקונט סידרו מחדש את אזור הישיבה על מנת למצוא מקום הולם ליצירתה של נועה תבורי. במסעדת 'קפית', בעלת המקום רצתה שיציגו אצלה יצירה אסתטית ויפה. הסברתי לה שאם היא רוצה לארח אמנות היא צריכה להיות פתוחה לקבל אמנות על כל סוגיה ולתת לאמן להביע את אמירתו בדרך שהוא רואה לנכון".

אז מה יצא ב"קפית"?

"היצירה של מאירה גרוסינגר בקפה קפית עוצבה משאריות בד, עיתונים, חוטים, עץ וחומרים אחרים ממוחזרים. חומרים שנראים כאילו הוצאו מערימת הגרוטאות והפכו לאובייקט אמנותי שיצר שילוב פרדוקסלי בין האסתטי למזעזע.  לדברי המארחות בקפית, זה בדיוק מה שעורר בקרב אורחי המקום. הם הופתעו לגלות יצירה מסוג זה במסעדה. מצד שני, אמנות שמעוררת תגובה – גם אם שלילית – זו מטרתה, לא? העיקר לעורר משהו בקרב הצופה בה".

בבנק – עם הפנים לעבר

ספרי על היצירה בבנק דיסקונט…

"היצירה של נועה תבורי בבנק דיסקונט הפוכה למה שבנק מייצג. היא הלכה 'הפוך על הפוך'. הבנק הוא מקום נקי, מדויק וקשור לכסף. תבורי בחרה לפסל חורבות של תקופה. להעביר תחושה של חברה כושלת. משהו שקשור יותר לעבר ופחות לעתיד. הבנק מרוכז בעתיד. היצירה לא בהכרח מתאימה לקונטקסט של המקום וזה מה שמאתגר את הקהל לשאול שאלות".

ביקרנו יחד עם ניצה בפארק ענבה, שם נחשפנו ליצירה הייחודית של ענת מיכאליס לוי, מיצב רישום על עץ שהאמנית קראה על שם אמה שחלתה באלצהיימר – "נדידת הפרפרים של פרנסואז לואיז". במשך ארבעה חודשים היא הכינה כ-800 רישומים ותלתה אותם על מספר עצים בצמוד לאגם שבפארק. היא כתבה שם שירים, ציירה ציורים, והתייחסה ברישומים אל אמה החולה, והעלתה על כתב מחשבות בודדות כגון: "עוזר לי לטייל בטיילת על חוף הים, אני צריכה למצוא משמעות לחיים".

היצירה מעבירה את נושא הסביבה וקיימות באחת הצורות האותנטיות בתערוכה. לא כל אמן היה מסכים ליצור כל כך הרבה זמן בידיעה שיצירתו יתכן ותתכלה עם הזמן ותיעלם.

כך הסבירה מיכאליס לוי את שם היצירה והחיבור לנושא התערוכה: "נדידת הפרפרים כנדידת המחשבות. כאב ויופי. פרנסואז לואיז נולדה בשנת 1932 וכעת, אחרי 82 שנות חייה, נודדות מחשבותיה מתבהרות ונחסמות מיד. שימור וזיכרון. מקריות וצירוף. אינטואיציה ותודעה, כל אלה מזדהרים לרגע ונתקלים בצופה המזדמן שיחלוף אולי. פרנסואז לואיז היא אמא שלי. פרנסואז לואיז היא כל אחד מאיתנו. יבואו הרישומים לרגע. אולי יעלמו בטבע, אולי ישארו".

מודיעין, אבל הפוך

בפארק הראתה לנו פרי גם יצירה מיוחדת שונה באופן הקריאה שלה מהאחרות, מסקרנת ומשעשעת עבור ילדים ומבוגרים כאחד של מיקה ואבי מילגרום: חורי הצצה מבטון בשימוש תאורה סולארית בשם "אנטיפוד". זוהי יצירת פיסול מבטון המורכבת מחורי הצצה המפוזרים באדמת הפארק (קרוב לאגם ליד יצירתה של מיכאליס לוי וחדר האמנות/בית הקפה) ותוכם תמונות מודפסות על נייר אורז של העיר התאומה של מודיעין, הייקו שבסין. ומי שמוכן להתכופף ולכרוע יוכל לגלות את נופה של העיר ההופכית שלנו.

בחדר האמנות שבפארק מוצגת תערוכה קבוצתית של שבעה אמנים בשם "שרידים" המעבירה את הרעיון שמאחורי התערוכה העירונית כולה. לדברי פרי, התערוכה מבקשת לבדוק כיצד אמנות יכולה לתווך בין סביבה ואדם וחושפת עקבות ושכבות המעידים על פעילות אנושית בטבע למרות היעדרותו של האדם ממנה. העבודות בתערוכה נעות בין הנוכח והנעדר, הטבעי והמלאכותי, תוך כדי התבוננות בהיבטים שונים של סביבה וקיימות.

(צילום דוברות העירייה)