המילה סבתא מעוררת אצל רובנו פרץ של נוסטלגיה. כמעט לכולם יש את הסבתא האהובה, זו שהביאה מתנות, זו שעזרה לגדל אותם, זו שלאוכל שלה תמיד יהיה את הטעם המיוחד של האוכל של סבתא. בעולם הפוסט מודרני שבו חיים ילדי ההווה הכל השתנה, וכך גם הסבתות. המבוגרים היום פעילים, מטיילים, הולכים לחוגים, מכירים חברים ומסתובבים באינטרנט. האם אמנם נגזר על נכדי דור העתיד להיות נטולי הסבתות של ילדותנו? לא אם שואלים את עדנה  חורין.

הלוואי שהייתה לנו סבתא כזו

עדנה חורין, תושבת מודיעין בת 70 (עם ראש של בת 30 כמו שהיא מעידה על עצמה), הקימה יחד עם אורלי הרשקוביץ סוכנות בשם "סבתא-לי" לאיתור סבתות להשכרה.

איך הגעת לרעיון הזה?

"אני סבתא כבר 17 שנה. כל חיי עסקתי ביזמות, ניהול וכוח אדם. לבעלי לשעבר הייתה רשת מרפאות שיניים גדולה שאני ניהלתי. עם השנים פיתחתי אף ארוך ואני מזהה אנשים מהר מאוד. יש לי ארבעה נכדים מגיל 17 עד גיל 3. כשהנכדים הגדולים נולדו הייתי מאוד עסוקה אבל עזרתי ככל שיכולתי. כשהנכד הקטן נולד הייתי פנויה לתפקד כסבתא ואז נחשפתי לצורך הזה. היו תגובות של "הלוואי שהייתה לנו סבתא כזו" וכך הבנתי כמה צריך סבתא."

למה היום יותר מפעם?

"פעם סבתא הייתה חלק מהמערך המשפחתי, אבל היום זה עולם אחר. קודם כל הן עסוקות. חלק מהן עובדות. גם אלה שכבר הפסיקו לעבוד יש להם את העניינים שלהן. הן נוסעות לטרקים בדרום אמריקה. זה דור אחר. יש היום המון פעילויות למבוגרים שיש להם כסף.

החוויה האישית של חורין היא זאת שהביאה אותה להבין שקיים פער בין הפתרונות הקיימים לבין המצב בפועל. "בצרפת המסגרות מסתיימות בשש. לא יודעת אם זה טוב, אבל המסגרות מסתיימות בשעה מתואמת יותר עם צרכי העבודה." היא מסבירה "בישראל ההורים עובדים עד מאוחר כי צריך את הפרנסה. המסגרות של הילדים נגמרות יותר מוקדם,  גם אם הולכים לצהרון. מישהו צריך למלא את הפער הזה. לנישה הזו נכנסת הסבתא. היא ממלאה את הפערים האלה בין מה שנותנת המסגרת ומה שהמשפחה צריכה."

סבתא היא יותר מבייביסיטר. היא אישה בעלת ניסיון בגידול ילדים אומרת חורין "אישה שיולדת למשל, צריכה עזרה. יש תינוק, צריך לקום בלילה. גם כשיש מטפלת לתינוק היא מגיעה ליום מלא אבל יש את השעות שמטפלות לא באות. משמונה עד ארבע או עד חמש. השעות שאחרי זה הם השעות של הסבתות. הסבתא באה בכל השעות. יש לנו סבתות שאוספות מהמסגרות, מכינות אוכל, מספרות סיפור, מעמידות סיר ומבשלות. נשארות עם הילד."

יותר משהעגל רוצה לינוק…

אבל בדיל הזה לא רק המשפחות מרוויחות, אלא גם נשים בשנות החמישים והשישים, שמצאו עצמן מחוץ למעגל העבודה. חורין: "ענינו כאן על צורך כפול. מצד אחד היה הצורך של משפחות בעזרה בשעות הלא מקובלות ומצד שני היה צורך אחר. נשים מבוגרות בגילאי 50 פלוס נחשבות היום כבר למבוגרות. שוק העבודה הוא אכזרי. כבר בגיל 45 אנשים מוצאים את עצמם מפוטרים. אנשים בגיל הזה שרוצים לעבוד וזה מאוד קשה. יצרנו אפשרות לשלב בעבודה נשים בגילאי חמישים פלוס שיש להן כישורים כאימהות וכסבתות, לאפשר להן להרוויח כסף מצד אחד, והמשפחה מקבלת סבתא. הרעיון כל כך תפס שאנשים לא הבינו איך לא חשבו על זה קודם."

חורין והרשקוביץ אינן מסתפקות בבניית מאגר שמות והתאמה. הן מראיינות כל סבתא וסבתא באופן אישי, בביתה, במטרה לוודא שמדובר באישה בעלת רקע מתאים, חום, מסירות, אחריות ובעיקר, כפי שמעידה חורין, כאלה שהייתה שולחת ללא היסוס לנכדים שלה עצמה. ההבדל בין מציאת מטפלת באינטרנט או בעיתון לפנייה לסבתא-לי מקבילה להבדל בין מציאת בן זוג באינטרנט מול פנייה לשדכנית. "המשפחה מקבלת שאלון מאוד מפורט ולאחר מכן אנחנו משלימים פרטים בשיחה. יש משתנים כמו הצורך ברכב, מרחק, כל הפרטים שאפשר כדי לתפור את החליפה המתאימה ביותר לכל משפחה. אנחנו עובדות בכל הארץ. עיקר הפעילות היא בכל הארץ ולא רק פה במודיעין."

אין גבול לצרכים שאתן מסוגלות לענות עליהן?

"לא מזמן היה לנו גבר שמגדל לבדו תאומים בין שנתיים. הסבא הוא בן 80 ועוזר כמה שהוא יכול, אבל האבא היה צריך לעבור ניתוח שאחריו הוא יתקשה לטפל בילדים. שלחנו לו סבתא שעברה לגור איתו וטיפלה גם בו וגם בילדים. זו הרגשה מדהימה. כשאנחנו מצליחים, ולרוב אנחנו מצליחים, זה אושר עצום.

יש המון חד-הוריים וזוגות שכולם צריכים עזרה. אימא חד הורית התקשרה. היא ילדה לפני שלושה חודשים וסיפרה שאין לה אף אחד. הדברים האלה קורעים לי את הלב. המשפחה שלה רחוקה בצפון ופה ושם באה חברה שעוזרת לה, אבל זה קשה. הסבתא נתנה לה הרבה יותר מטיפול בילדים. יש לסבתא ערך מוסף.

עכשיו יש לנו משפחה שמונה ארבעה ילדים ונולדו להם תאומים. האימא צריכה מישהי שתישן שם בלילה, אפילו יחד איתה. כשהסבתא קמה ומאכילה האימא יכולה לישון. יש לנו סבתות שלוקחות ילדים מבית הספר. מכינות לאכול, יושבות לספר סיפור. זו פשוט סבתא."

לא במקום הסבתא האמיתית

מעניין מה חושבות על כך הסבתות האמיתיות. האם לא נוצרת קנאה מהסבתא החדשה שנכנסת למשפחה? מסתבר שלא אומרת חורין "הן לא לוקחות את המקום של הסבתות של המשפחה. הילדים נקשרים אליהן ולפעמים נוצרים קשרים טובים גם בין הסבתא האמיתית ולסבתא שלנו. הן בנות אותו רקע ולכולם יש אינטרס משותף שהוא טובת הנכד, אז נוצרות חברויות."

איך הילדים קוראים להן?

"לרוב בשם, אבל יש מקרים שקוראים להן סבתא. ילדים עושים מה שהם מרגישים."

אתן מקבלות גם נשים שבעצמן הן לא סבתות או אפילו אימהות?

"כן, במידה ויש לה רקע וניסיון. יש נשים שלא ילדו בעצמן אבל טיפול באחיינים למשל. 95% מהנשים שאנחנו מראיינות הן סבתות, אבל אם יש מישהי שהיא נחמדה ונעימה ויש לה ניסיון וקשר טוב עם ילדים והיא הייתה מעורבת בגידול ילדים במשפחה, זה בסדר."

למשפחות לא מפריע שהקשר החם שנוצר בין הילד לסבתא הוא בעצם על בסיס עסקי?

עדנה צוחקת. "לאהוב בתשלום. גם מורה שמלמדת את הילדים מקבלת כסף. גם גננת מקבלת כסף. היא לא יכולה להיות רגשית לילדים? כל אדם שעובד עם ילדים ונותן להם רגש זה בסדר, גם אם הוא מקבל על זה כסף. בסיום הרבה פעמים הם נשארים בקשר. הילדים נקשרים אבל הסבתא גם יודעת להעמיד אותם במקום שיבינו שיש סבתא אמיתית ויש אותה. הסבתות שלנו יודעות גם להעמיד את זה כך שזה לא ייצור איום על הסבתות האמיתיות. יש מקרים של סבתות שלא יכולות לעזור והן מזמינות סבתות שלנו ומשלמות עליהן, וזה מקל עליה. אף אחד לא ייקח את המקום של הסבתא האמיתית."

המודל העסקי של חורין והרשקוביץ הוא כזה שמאפשר למשפחות מינימום סיכון. התשלום מתבצע רק לאחר שאותרה למשפחה סבתא שהחלה לעבוד והמשפחה מביעה את שביעות רצונה. המשך ההעסקה, התנאים והתשלום מסוכמים בין הסבתא למשפחה, כשסבתא-לי מעדכנת מה התעריפים המקובלים. כהחלטה אסטרטגית סבתא-לי אינה גובה כסף מהסבתות שפונות אליה.

יש הרבה סבתות שמחפשות עבודה?

"כשהיינו בתחילת הדרך קיבלנו הזמנה לכנס תעסוקה למבוגרים של עמותת "והדרת". היו שם המון מעסיקים. בנקים וחברות ביטוח. הגיעו 4,000 מחפשי עבודה. היינו אז בתחילת הדרך ולא היה לנו עדיין כלום. תוך 24 שעות התארגנו ובאנו והיינו המומות מהצורך. התנפלו עלינו. יצאנו משם עם  מאות שמות של נשים שרוצות לעבוד. לא היינו ערות להיקף של הצורך הזה. מאותו רגע כל הסיפור קיבל תנופה. יכולות להיות הרבה סיבות שבגללן אישה בגיל מבוגר תפנה אלינו. יש  אנשים שיוצאים  לפנסיה והיא לא מספיקה. יש גם רבים שאין להם פנסיה כי עבדו כעצמאים למשל."

אתן מחברות סבתא אחת למשפחה אחת, או שיש תחלופה?

"החיבור הוא סבתא אחת למשפחה אחת, אבל יש מקרים שבהם יש למשל סבתא אחת לשעות היום וסבתא אחת שבאה לישון בלילה. יש סבתות שעובדות ביום אחד במשפחה אחת וביום אחר עם משפחה אחרת,  הכל לפי הזמינות והצורך. הסבתות עצמן לא מפסיקות לעבוד כשנגמרת העבודה במשפחה מסוימת. יש לי סבתות שכבר עברו ארבע משפחות מאז שהתחלנו."

מה לגבי סבא?

"חשבנו על זה וכנראה שזה יקרה בעתיד, אבל נכון להיום לא היה ביקוש לזה מצד משפחות מסיבות כאלה ואחרות. יש לנו סיפור של סבא וסבתא שחיברנו למשפחה. למשפחה לא היו  סבא וסבתא והאימא אמרה שהיא רוצה שהילדים שלה יחוו את החוויה הזו. הם הגיעו שלוש פעמים בשבוע ולקחו את הילד לגן שעשועים וכן הלאה. בדקנו את הנושא הזה אבל ביקוש לסבא עדיין לא היה  לנו."

כמה סבתות פעילות כרגע?

"במאגר רשומות כמה מאות. זה גדל כל הזמן. משפחות שולחות משפחות. סבתות שולחות סבתות. זה כבר נהיה משפחה אחת גדולה."

בנות שבעים יוצאות בריקוד

איך את רואה את השינוי בתפקיד הסבתא בין פעם להיום?

"לי לא הייתה סבתא. הדור שלי לא זכה לסבתות. ההורים שלי באו מפולין וגם לחברים שלי לא הייתה סבתא. כשאני ילדתי ופתאום היו לילדים סבתות רק אז הבנתי איזה חסר היה לי שלא היו לי סבתות. לא הבנתי את זה כי לנו לא היה. המונח הזה סבתא עד היום אצלי מאוד רגשי. כשהנכדים שלי אומרים סבתא אני מתמוגגת." היא מוחה דמעה.

"פעם התפקיד של סבתא היה מאוד מוגדר. אצל העולים מברית המועצות זה קיים עד היום. ההורים הולכים לעבודה והסבתא מגדלת את הנכדים. העניין הוא שלסבתות היום יש חיים משלהן. הן כבר לא חיות בשביל הילדים והנכדים. לי למשל יש חיים משל עצמי. אני עצמי שולחת סבתות שלי לנכדים שלי כי אין לי זמן. לנשים בנות 50 פלוס יש חיים משל עצמן. הן רוצות לבלות ולהנות אם יש להן את הכסף לזה. פעם אישה בגיל 60 הייתה זקנה. היום לא. אני בת 70 וחזרתי לא מזמן מטיול במרוקו, נסעתי בג'יפים וטיפסתי על דיונות. הסבתות היום רוצות ללמוד, לטייל, לבלות עם חברות. תראה כמה פעילות פנאי יש לאנשים מבוגרים. יודעים שיש להם כסף וזמן. המון טיולים, אירועים, צריך רק כסף. מי שיש לו כסף, יש לו פחות זמן לנכדים. היום אף סבתא לא תוותר על החיים שלה בשביל הנכדים. פעם זו הייתה הנורמה. כשאני הייתי ילדה אימא שלי עבדה אבל היו הרבה אימהות שהיו בבית ולא עבדו. היום התפישה של הגיל השתנתה. אז מה אם היא סבתא? היא קודם כל אישה. היא רוצה לבלות. טיולים לחו"ל והרבה דברים כאלה מכוונים היום לגמלאים. יש ארגון בשם 50+ שמיועד לאוכלוסיות האלה. המון פעילות של נופש, פנאי, סמינרים ולמידה שמיועדות לאנשים בגילאי 50 פלוס. אתרי היכרויות כמו מוטק'ה למשל, אתר 50 פלוס, כל הפעילויות שם מכוונות לאנשים פעילים בגילאים המבוגרים יותר. למה שיישבו בבית עם הנכדים?

כיף להיות סבתא אבל יש לי בן זוג, אנחנו מטיילים ומבלים. אני אוהבת את הנכדים נורא אבל אני אדם עסוק. זו סבתאות אחרת. כולם רוצים לעזור לילדים אבל כבר לא. נוסף על כך, פעם המשפחות היו גרות יחד, היום המשפחות גרות לפעמים רחוק. כבר לא גרים קרוב, כבר עסוקים. למרות שבמודיעין אני מזהה מגמה של מבוגרים שבאים לכאן בעקבות הילדים וגם להיפך. בשורה התחתונה עדיין צריך המון עזרה וסבתא זו העזרה האולטימטיבית ואם אין סבתא טבעית יש סבתא בתשלום. סבתא לא צריך ללמד לגדל ילד, לנחם ילד, זה דברים שבאים להן טבעי."

מה התעריף שהמשפחה משלמת לסבתא?

"זה כמו נדל"ן. משתנה לפי אזור. זה בערך עלות של מטפלת. פה במודיעין בסביבות 40  ₪ לשעה. אם זה לילה זה קצת יותר. התשלום הוא ישירות מהמשפחה לסבתא. אנחנו מדריכים בחבויות וכן הלאה."

יש פה עניין עדתי?

"לא. ממש לא. יש משפחות מכל העדות וסבתות מכל העדות. אין גם התאמה לפי עדה. להיפך. סבתא ממוצא מזרחי יכולה לעבוד במשפחה אשכנזית ולהיפך. רק צריך את החום והחיבור לילדים. מה שכן, יש הרבה פחות פניות ממשפחות ממוצא רוסי. הן הגיעו עם הסבתות מרוסיה. אז הם מסתדרים. מצד שני, עיקר הביקוש הוא מאזור המרכז. בירושלים שהיא עיר ענקית יש מעט מאוד פניות. יש משהו במנטליות של מקום. כנראה שזה קשור לזה שבירושלים ממשיכים  להתגורר קרוב לסבא ולסבתא, ובאזור המרכז מתרחקים. מודיעין דוגמה טובה. נכון שיש פנסיונרים שעוברים לכאן, או צעירים שעוברים אחרי ההורים כמו הבת שלי שהגיעה בעקבותיי ומקבלת ממני עזרה, אבל יש לי גם בן בכפר סבא שאליו קשה לי יותר להגיע.

בסופו של דבר זה ממלא את אורלי ואותי מאוד. אנחנו עובדות הרבה אבל זה כיף נורא גדול. כל שידוך כזה שמצליח זה כיף. פתרנו בעיה גם למשפחה וגם לסבתא. זה יתרון דו כיווני וזה מושלם. סיטואציה של מנצחים בלבד. נושא הנשים הוא בנשמתי. אני שמחה לאפשר  להן לחיות בכבוד, להרוויח עוד קצת כסף."

(צילום: אינגריד מולר)