שימי כהן, 33, היא אם חד הורית לשלושה ילדים וסוכנת נדל"ן עסוקה מאד בסוכנות אנגלו סכסון, בעיר שממילא עמוסה בסוכני נדל"ן. אבל שימי, ששרדה כמה שינויים גדולים בחייה כולל גירושין והורדת הפאה שאיתה הסתובבה שנים, מצליחה לשרוד גם כאן.

כבר בגיל 16 החלה הצעירה מניו יורק למכור בתים, "כי אמא שלי, שגם היא סוכנת נדל"ן אמרה לי שזה המקצוע הנכון ואם אני רוצה לעשות כסף, אז נדל"ן זה התחום".

כשהיתה שימי תלמידה בבית הספר היא כבר הסתובבה עם אמה בבתים וראתה איך אמה מוכרת נכסים ללקוחות. מהר מאד היא תפסה עצמאות והפכה לסוכנת נדל"ן בעצמה. "הייתי מקבלת טלפונים מלקוחות כשאני יושבת בכיתה ולא פעם פשוט יצאתי החוצה מהשיעור והלכתי להראות בתים לקליינטים", היא מספרת.

זו אולי הסיבה שבגיל 18 היא כבר קנתה לעצמה את הבית הראשון שלה, בלונג איילנד. "שילמתי על הבית 118 אלף דולר ומכרתי אותו ב-350 אלף. והיום הוא שווה מיליון", היא צוחקת.

שימי הכירה את בעלה, ישראלי במקור, בארצות הברית. "הוא יהלומן ואנחנו בקשר טוב, למען הילדים כמובן. אבל קשה לי לומר אם אני הייתי חרדית או לא, כי בארצות הברית זה שונה ואין גבול ברור בין דתיים לחרדיים". בפועל – ילדיה חובשים כיפות שחורות גדולות עד היום והיא עצמה התהלכה עם פיאה נוכרית במשך שנים. עד שבסתיו האחרון, לאחר גירושיה, השילה גם את הסממנים החרדיים האלה.

איך הגעת למודיעין בכלל?

"בשנת 2010 עלינו לישראל ממניעים ציוניים וגם בגלל שבעלי רצה להתחזק בתחום הדתי. באנו לגור ברמת בית שמש, כי זה התאים בעיקר לבעלי והוא החליט היכן נגור. והוא באמת מאד אהב את המקום, גם מבחינת האוכלוסיה וגם בגלל מסגרות הדת".

ואת?

"אני ממש לא סבלתי את רמת שמש. באתי לשכונה וראיתי שחסרים לי הרבה דברים שהיו לי בניו יורק. למשל חדר כושר. בניו יורק אין בעיה לאישה חרדית או דתית לגשת לחדר כושר. יש שעות של נשים ועושים פעילות גופנית. כאן לא היה בכלל מכון ספורט בבית שמש. חיפשתי ומצאתי את הולמס פלייס במודיעין, שזה היה הכי קרוב לי, והתחלתי לבוא כל בוקר לאימון".

היתה בעיה להתגבר על הסלידה הזאת מהשכונה?

"מצאתי את הדרך. הייתי נוסעת עם חברות לבילויים בתל אביב והרצליה כדי לצאת מהמקום הזה. היינו יוצאות לקריוקי בתל אביב ובירושלים או למסעדות. אכלנו הרבה במסעדת 'טראבין' בהרצליה ושרנו קריוקי ב'מרתף הצחוק' בירושלים. יש שם ערבי קריוקי במיוחד לנשים. זה מאד מקובל בארצות הברית שנשים חרדיות יוצאות לבלות בקבוצה, מעשנות ומבלות. למרות שהן שומרות שבת ושומרות מצוות. היינו קבוצה של נשים קוליות ממש".

בית שמש הפכה לבירת החרדיות הקיצונית והדרת נשים, עם היריקות ברחוב והקללות. מה זה עשה לך?

" בדיוק כשהגענו ב-2010 לשכונה זה היה באמצע הבלגאן הגדול. כל היום כולם דיברו על זה והתעסקו עם זה ולי זה נראה שטויות. למזלי הייתי יוצאת בבוקר מוקדם, נוסעת למודיעין לאימון כושר ואחר כך לירושלים לעבודה וחוזרת בערב להשכיב את הילדים לישון. כך שבאופן מעשי לא הייתי ממש חשופה לדברים האלה. לא הייתי כמו חרדיות אחרות שכל היום נמצאות בבית ומגדלות את הילדים. עבדתי פול טיים ג'וב".

במה עבדת?

"שבוע אחרי שעליתי כבר נכנסתי לעבוד בקבוצת הנדל"ן של שלמה אליהו בירושלים. ניהלתי את הנכסים שלו בעיר ושיווקתי נכסים. הייתי איתו כמה שנים ובעיקר עם שותפו לעסקים יורם שכטר, שהקים את חברת הסלולאר 'הלו'. עד היום אני בקשר מצויין עם יורם שכטר ועם שלמה אליהו".

 אנשים התרגלו לטייץ

מתי הגעת למודיעין?

"בשנת 2012 עזבנו את רמת בית שמש כי אני לחצתי על בעלי לעזוב. מודיעין מצאה חן בעיני גם כי הייתי כאן כל יום באימון גופני ובעיקר כי השכונה החרדית לא התאימה לי כבר, למרות שחיים בה הרבה אנגלוסקסים כמוני".

הוא לא אהב את המעבר למודיעין?

"לא. הוא רצה שנישאר ברמת בית שמש. הוא רצה להתחזק מבחינה דתית ורצה שגם אני אתחזק. אבל אני רציתי את החופש ושם הרגשתי חנוקה. הייתי בעולם אחר ונתקעתי בו".

איך אישה עם פאה נוכרית באה לאימון בהולמס פלייס?

"זה היה מאד רגיל בעיני. כי ככה זה גם באמריקה. נכון שפה אנשים צחקו כשהייתי מורידה את הפאה ולובשת מכנסי טייץ לאימון, אבל התרגלו מהר מאד".

מתי הורדת את הפיאה מהראש?

"שנה לפני הגירושין כבר הורדתי את הפיאה. זה היה תהליך ולבעלי לשעבר היה מאד קשה עם זה. אבל הוא השלים עם העובדה. באוקטובר 2014 התגרשנו וזהו".

ואז נכנסת לתחום הנדל"ן כאן?

"בשנת 2013 הגעתי איכשהו לסוכנות אנגלו סכסון במודיעין אחרי ששכטר ושלמה אליהו פירקו את השותפות ביניהם והתחלתי למכור נכסים. מאז אני כאן באנגלו סכסון".

אמרת שבאת ממשפחה של נדל"ניסטים ועבדת כבר כמתווכת בארצות הברית. עד כמה זה שונה כאן?

"שונה מאד. כאן יש את המנטליות הישראלית, שזה אומר 'אני יודע הכל. אל תלמדו אותי מה זה דירה'. וכמובן גם הרצון לחסוך בכל מצב את עמלות התיווך. כי למה שהמתווך שעבד קשה למכור לי את הדירה יקבל כל כך הרבה כסף?".

איך את מתגברת על ההבדלים האלה?

"פשוט הבאתי את שיטת העבודה מארצות הברית וזה מצליח".

איך?

"אני עובדת הרבה מאד עם אמריקנים, שמבינים בדיוק מה אני אומרת להם. דבר שני – אני מטפלת בכל הסידורים מסביב. כשאני עוסקת בתיווך אני גם בקשר עם עורכי הדין של שני הצדדים וקובעת להם את הפגישות לחתימת החוזה. אני מטפלת בכל הניירת מסביב. אצלי העבודה לא נגמרת ברגע שהמוכר והקונה סגרו בלחיצת יד ושולמה מקדמה".

מה המשמעות של לעבוד בעיקר עם אמריקנים?

"אני עובדת עם השוק בארצות הברית. אמא שלי שם מוכרת לאמריקנים שמתכוונים לעלות לישראל את הדירות שלהם, ואני כאן מוצאת להם דירה לרכישה. יש לי נגישות גבוהה לקהילה בארצות הברית, בעיקר באזור ניו יורק. בעזרת אמי כמובן, כך שהרבה מאד עיסקאות אני סוגרת עם אנשים שבכלל לא נמצאים פה. יש הרבה שיחות טלפוניות טראנס אטלנטיות, הרבה שיחות ועידה, סרטוני וידאו בסמארטפון. העולים מארצות הברית סומכים עלי יותר מאשר על הסוכנים הישראלים".

וזה מקל עליך לעבוד עם הקהילה האמריקנית?

"זה לא עניין של עוזר לי. אני מקצוענית ואני טובה במקצוע שלי. יש לי את הניסיון עם הקהל האנגלוסקסי כדי להיכנס גם לשוק הישראלי. אבל האמריקנים הם הלקוחות הטובים שלי. אני מחפשת עכשיו בית לאמריקנים שיעלו לישראל בקיץ 2016 וכבר עכשיו תרים אחר נכס". 

"מה היא מבינה בנדל"ן"?

במה שונה הישראלי מהאמריקני בכל הקשור לנדל"ן?

"הרבה פעמים אני משתגעת מסוכנים ישראלים. הלקוח מחפש בית פרטי עם גינה מסביב והם גוררים אותו לקוטג' טורי. אפילו שזה לא מה שהוא ביקש. סוכני נדל"ן ישראליים לא מקשיבים לרצונות הלקוח וזה מטריף אותי. הם חושבים הם יודעים מה הלקוח רוצה וזה לא נכון. צריך לדעת להקשיב. נדל"ן זה לא משחק ילדים. אני תמיד חושבת שהלקוח שלי מפקיד בידי את סכום הכסף הכי גדול שלו, את כל מה שחסך במשך ימי חייו, ואני צריכה לכבד את זה. לישראלים אין את התחושה הזו. אם הלקוח אומר שיש לו מיליון וחצי שקל כתקציב, הם יגררו אותו לראות דירות גם בשני מיליון וילחצו אותו להוסיף כסף. אבל אין לו. אז למה סתם לבזבז זמן ועצבים ולהרגיז את הלקוח"?

והלקוחות הישראליים שלך?

"היו לי הרבה מקרים שבהם לקוחות חשבו 'מי זאת הצעירה שבאה למכור לנו? האמריקנית הזאת. מה היא מבינה בכלל בנדל"ן כאן בישראל?' ואחר כך, כשראו מה אני יודעת ואיך אני מטפלת בנכס, הדעה שלהם השתנתה. נכון שתמיד בגיל צעיר הצלחתי בגדול. בגיל 29 ניהלתי את כל הנכסים של שלמה אליהו בירושלים. זה לא ברור מאליו. זה כנראה בדי.אן.איי שלי, כי גם אבא שלי הוא מוכר מאד בעולם הנדל"ן. הוא אגב ישראלי לשעבר שפתח בירושלים את הסניף הראשון של 'אפל פיצה' ואמא שלי, שהיא אמריקנית לגמרי, היא סוכנת נדל"ן מצליחה מאד. לכן בשבילי זה היה מאד טבעי להיכנס לתחום".

איך היום, כאם חד הורית, את מסתדרת עם העבודה סביב השעון?

"אני מאד טמפרמנטית. לא יכולה לשבת במקום אחד וזה דווקא מתאים לי, כי כל היום אני בטלפונים. ומצד שני אני מאד דואגת לילדים שלי, שהם עדיין צעירים. אז אני דואגת שכל יום יהיה להם אוכל מבושל טרי, ואני עובדת הרבה מהבית ונמצאת איתם ומדי פעם יוצאת לחצי שעה עם לקוח לראות דירה וחוזרת, ככה זה עד הערב".

את מוכנה לפרק ב' בחייך?

"אני חושבת שכן. וכשזה יבוא זה יבוא".  

בתמונה שימי כהן. הייתי קמה בבוקר ונוסעת למודיעין כדי להתאמן בהולמס פלייס (צילום: יהודה גולן)