לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה נמשכים שלוש שנים אבל הם לא מספיקים למי שרוצה לעבוד כפסיכולוג קליני. כמו כן, לימודי פסיכולוגיה אפשריים במסגרת חוג אחד או שני חוגים. מי שבוחר במסלול דו חוגי יכול לשלב פסיכולוגיה עם כלכלה, ניהול, מדעי ההתנהגות, תקשורת, חינוך ועוד. היתרונות של מסלול דו חוגי הוא חשיפה לתחומי ידע מגוון, כמו גם הרחבת אפשרויות ההעסקה בהמשך.

המסלול שצריך לעבור כדי להיות פסיכולוג בישראל כולל תואר ראשון, תואר שני והתמחות יישומית (סטאז'). בחלק ממוסדות הלימוד מציעים מסלול מקוצר שמשלב את התואר הראשון והתואר השני, בעוד סטודנטים במקומות אחרים רשאים להתחיל תואר ראשון במוסד מסוים ולהמשיך לתואר שני במוסד מקביל.

ההתמחות בפסיכולוגיה מורכבת בהשוואה לענפים אחרים. כיום קיימות בישראל לא פחות משש התמחויות, שהן קלינית, שיקומית, התפתחותית, תעסוקתית, רפואית וחינוכית. כל ההתמחויות מלבד התעסוקתית והחינוכית נמצאות תחת אחריות משרד הבריאות, מה שגורם לעומס מסוים ולבלבול סביב נושא המלגות.

מה הבעיה עם התמחות בפסיכולוגיה קלינית?

לצד האמור לעיל, הבעיה העיקרית במסלול שצריך לעבור כדי להיות פסיכולוג היא לא אקדמית אלא מעשית. כמעט כל בוגר תואר שני בפסיכולוגיה שמסיים את עבודת המחקר ומבקש להתקבל להתמחות נתקל בקשיים. התחרות בשוק העבודה היא גדולה מאוד, המלגות פנויות והמידע לגבי משרות שמתפנות לא תמיד זמין ונגיש.

בנוסף, בפסיכולוגיה קלינית ההתמחות מורכבת משני שלבים מתישים. השלב הראשון הוא מרפאתי ונמשך 3 שנים כי בו עובדים במרפאה ציבורית לבריאות הנפש או בבית חולים, והשלב השני הוא אשפוזי. השלב השני נמשך רק שנה אחת אבל הוא יכול להתקיים רק בבית חולים.

אפשרות אחת להתגבר על הבעיה היא להירשם בפנקס הפסיכולוגים ולהיות פסיכולוג מורשה. מצד שני, מי שרוצה להיחשב למומחה בתחומו חייב לעבור התמחות ובחינת הסמכה. המסלול הזה עדיין קשה עבור רוב הסטודנטים שכבר סיימו את התואר השני, בעיקר אם במקביל הם נדרשים לדאוג לפרנסה באופן מיידי.

הפתרון: פנייה למכונים פרטיים או המתנה ממושכת

יש מכונים פרטיים שמורשים לקיים התמחויות מטעם משרד הבריאות וגם מקבלים מתמחים לעבודה על תקן מסוים. זה פתרון שמתאים למי שהפרוטה מצויה בכיסו, כי פעמים רבות נדרשים המתמחים לשלם על הדרכה שעולה לא פחות מ-350 שקל לשעה.

פתרון נוסף הוא להמתין עד שיתפנה מקום באחד מתקני ההתמחות הקיימים במרכזים הציבוריים. בזמן הזה אפשר כמובן לעבוד במשרה אחרת, או לפתח את המסלול האקדמי. זמן ההמתנה הממוצע עומד על שנה והוא מרחיק המון סטודנטים מוכשרים מהתחום.