איך מכל ענפי הספורט הפכנו  דווקא לאימפריית ניווט? הפיתרונים לאללה. מספרים שהספורט הזה צמח בערבות המושלגים של סקנדינביה, אבל במבט חטוף בדרך הפילאטיס לא נמצא ולו בלונדיני אחד.

במקום כדור מקבלים מצפן ובמקום מגרש, מאה מטר על שישים עם דשא גזום, מקבלים יער סבוך של עצים ופטריות בסימביוזה. אפשר לא להתבלבל? הצ'ונג מחזיק מפה טופוגרפית הפוך, בזמן שאדם בחליפה מנדפת זיעה מדלג בקלילות, עוצר כדי לרחרח, וממשיך הלאה.

עמרי ונדל חי את הניווט הספורטיבי 35 שנים, לא פחות, משנות השבעים, שאז לא היו כרטיסים אלקטרוניים לסמן תחנות, ופרות עמדו על הנו"ן צד"י כאילו היה ערימת החציר של אבא שלהן.

אם מחפשים אשם בחיידק שהדביק את אנשי העיר, יש את מי לסמן. עד לשוודיה הוא הרחיק, לתחרות הניווט הספורטיבי הגדולה בעולם, חמישה ימים, 20 אלף משתתפים, אווירה בינלאומית, הכל אירופה, אבל במקום להקים את הכח שטוקהולם הוא נכנס בשערי מעוז המכבים והשאר היסטריה. היום יש במו"ר נבחרת שכוללת עשרות ספורטאים ובעירוני ב' הקימו אלטרנטיבה. שלא לדבר על מועדון נווטי מודיעין שנחשב לאחד המועדונים המובילים בארץ. נו, זאת החוקיות, על פי מערכת האקסיומות של הילברט, שבין שלוש נקודות עובר נווט אחד.

* * *

מדובר כמובן בעמרי ונדל. הג'י-פי-אס האנושי. "בשנות השבעים הניווט הספורטיבי התחיל בתור משהו קטן", הוא אומר. "היום יש כבר אלפי אנשים שעוסקים בענף, כל שבוע מתקיימת תחרות ומאות משתתפים מגיעים. אמנם באירופה ובעיקר בסקנדינביה מדובר בספורט פופולארי יותר, אבל גם בארץ הוא קיבל תנופה. זה לא כדורגל, ספורט המונים, קשה לצלם אותו, קשה לעקוב אחריו, אבל זה ספורט חכם, מאתגר, מהנה ושווה לכל גיל".

באליפות ישראל שנערכה בסוף השבוע האחרון ביער תעוז, נצפה צ'כי בן 80 פלוס מקפץ בין הענפים כאיילה. והיו גם צעירים ממנו, ישראלים, שגילם שבעים ומשהו בלבד. עד כמה המקצוע גמיש? בניווט אפרוחים, כך השם, ניתן לחזות בבני שנתיים מנווטים לאורך מאות מטרים בין תחנות ועליהן ציור של ג'ירפה וזברה. אל תשאלו אותם איך עושה חתול, פן יגלו קוצר רוח, אלו כבר יודעים בדיוק של שיבוט איך עושה סתוונית.

במסלול העממי מתרוצצות משפחות שלמות, אפרוח לצד צ'כי, או לפחות בסיגנון. כשאחד מתבלבל, הסבא נכנס למוד אזימוט והגיס אומר 'תנו לו'. אמא מוציאה תפוח זהב, אבל לאף אחד אין זמן לקלף כי עדיין לא הגענו ליעד.

"זה לא בדיוק מחפשים את המטמון, ממש לא, היו גם דיבורים להכניס את הענף הזה לאולימיפיאדה. רצים נגד השעון, ועדיין, לא מי שרץ הכי מהר מנצח, אלא מי שחושב הכי מהר. מקבלים מפה וצריך לבחור מסלול, האלופים עושים את החישובים תוך כדי תנועה, לא תמיד המסלול הכי קצר זה גם המסלול הכי מוצלח, לפעמים דווקא לא, צריך לבחור מסלול עם מינימום מכשולים, סבכים, עליות".

ואם הולכים לאיבוד?

"זה קורה, טעויות זה חלק מהעניין. יש שיטות למצוא את המסלול, לחזור אחורה. מהבחינה הזאת, המנצח בתחרות ניווט הוא מי שעשה הכי פחות שגיאות. נווט יכול ללכת לאיבוד, אבל בסופו של דבר הוא ימצא את הדרך, השאלה כמה זמן זה ייקח לו".

תיאורטית אני פשוט יכול לעקוב אחרי מישהו תותח

"המקצה התחרותי נווטים מוזנקים בהפרשים של דקה, אפשר להתחקות אחרי מישהו, אבל לוקחים סיכון שהוא לא מהקטגוריה, או שהוא בעצמו יילך לאיבוד, נוווטים שמגיעים לתחרויות בדרך כלל מעדיפים לסמוך על עצמם. זה יכול לקרות, קרה לי שהתחקו אחרי, וקרה שגם אני התחקיתי, אבל בדרך כלל זה לטווח קצר וממשיכים הלאה".

* * *

אין זה מקרה שהניווט הספורטיבי עשה עלייה. במילא כולם כאן חייבים לדעת איפה הם נמצאים, או לפחות להותיר רושם כזה. בדרך לחתונה באולם אירועים בצפון ישראלי אמיתי יעדיף למות מזקנה ובלבד שלא ייאלץ להודות שאין לו מושג איפה הוא נמצא. צבי הופמן, למשל, ממפתחי אפליקציית ה"ווייז" בטח חשב על הרעיון כשאיחר לבר מצווה ולא היה בליבו לשאול לכיוון. כל ילד בן 18 מתגייס לצבא ונשלח לשטח להתמצא על פי הדובה הגדולה, אין להתפלא שדווקא ברעות המיליטנטית (אחוז מתגייסים גבוה, אחוז קרביים גבוה, וכו') אימצו את הרעיון. הניווט הספורטיבי התאים כמו החלק החסר של הפאזל. תחת שרביטו של עמרי ונדל קמה במו"ר נבחרת שחבריה עושים חיל, כולל ניסיון באליפות אירופה לבתי ספר וזכיות במדליות למכביר באליפות התיכונים הלאומית.

"הרבה תחרויות נערכות באזור. יער בן שמן, קברות המכבים, תל חדיד. הכל יחסית קרוב. פעם בשבוע תחרות, ספורט וטבע. זמין, נגיש, לכל גיל, אין תירוצים ואי אפשר שלא להתאהב".

קרו לך מקרים מוזרים?

"הייתה תחנה שהייתה קרובה למאהל בדואי והכלבים שם התחילו לרדוף אחרי הנווטים שהגיעו. הייתה גם פרה שעמדה על התחנה ולא הסכימה לזוז".

נתקלים במטיילים?

"בעיקר באזורי ההזנקה, שואלים מה זה? מה אתם עושים? אבל ככל שמעמיק הניווט, גם נעלמים המטיילים. בעבר קרה שמטיילים לקחו איתם את התחנה כי הם חשבו שזה מגניב. אתה בא ואין תחנה. אז הרחיקו את התחנות”.

ואם באמצע התחרות מטריד אותך מטייל סקרן?

"זורק לו מילה, 'תשאל בהמשך' כזה וממשיך הלאה".

זה לא מנומס.

"במהלך ניווט כל דקה חשובה. אי אפשר לדעת מה יפיל אותך מקום או יסדר לך מקום גבוה יותר. לפעמים כל דבר כזה יכול לעשות את ההבדל".

(צילום ארכיון)