נתחיל בגילוי נאות: כותב שורות אלו הוא גבר שמעולם לא התעניין בתחום המוטורי. זהו, התוודיתי. מסתורי המכניקה המוטורית מעולם לא סקרנו אותי, נהמת המנוע מעולם לא ריגשה אותי ואת מנת האדרנלין שלי תמיד העדפתי לקבל ממקומות אחרים. אבל, אם יש איזושהי נקודה בעולם המוטורי שכן מצליחה לרגש אותי, הרי שבהחלט מדובר בכל מה שנקרא "ענתיקות".
אותם רכבי אספנות שמגלמים היסטוריה של ממש ולא פחות מזה, קלאסה אמיתית שהיום כבר אי אפשר למצוא ברכבים של ימינו. מסתבר שאני לא לבד בעניין הזה.
כמו בצילומי "אסקימו לימון"
בשבועות האחרונים מבחינים המבקרים במתחם עינב בתופעה חוזרת: עשרות כלי רכב עתיקים ומיוחדים מגיעים לחניה של "ישפרו סנטר" ומציגים לראווה את המכוניות. ביום שישי האחרון הגיעו למקום גם כמה עשרות סקרנים שככל הנראה חולקים אתי את החיבה לאותן מכוניות של פעם. בין בעלי הרכבים שצללו בסקרנות אל קרביו של מנוע הפיאט 600 האדומה ומבהיקה בגודל של מיניאטורה, או התפעלו ממערכת ההילוכים של קורבט אימתנית, הסתובבו בחדווה גם חבורת ילדים חמודים שפנו בנימוס לבעלי הרכבים וביקשו לשבת ברכב. לראות את ילדי דור האייפד חוגגים בתוך וולוו יפהפיה בת יותר מחמישים שנה – זה היה בהחלט מחזה מרענן.
את הסיבוב שלנו מתחילים הצלמת ואני אצל שמעון מנדל ממודיעין, בעליה הגאים של וולוו 121 משנת 1962, יפיפייה אמיתית שנראית כאילו יצאה הרגע מסט הצילומים של 'אסקימו לימון'.
מתי נכנסת לענייני רכבי האספנות?
"אני בעניין מאז שנולדתי, אבל בשנת 2003 התחלתי רשמית. קניתי את הוולוו ושיפצתי אותה לבד. לא היה לי שום מושג במכונאות או משהו כזה. פשוט התחלתי ללמוד מספרים ומאנשים שמבינים. ללמוד איך צובעים מכוניות זאת לדוגמה משימה לא פשוטה".
איך משיגים את החלקים המקוריים?
"חלק אחרי חלק. אני חושב שהמכונית הזאת מורכבת אולי משמונים מכוניות אחרות. יש פה חלקים שהגיעו מיוון, אוסטרליה, ארצות הברית ועוד מדינות. כשחסר לך חלק אתה הולך לספר הרכב ובודק איך נראה אותו חלק בדגם המקורי".
כמה עלה לך עד עכשיו התחביב?
"אני חושב שבסביבות 50-60 אלף שקל, כשהרוב הלך לרשות הדואר עבור המשלוחים. אתה יכול לקנות חלק שעולה עשרים דולר, אבל המשלוח יעלה חמש מאות. את הפאנלים של הדלתות למשל, חבר הביא לי אותם פיזית מארצות הברית כדי לחסוך מאות דולרים על המשלוח".
לשיחה מצטרף גם ליאור ציטרון ממודיעין, שמחזיק בבית "צי" קטן של רכבים. "יש לי וולוו, אולדסמוביל קופה שנת 79', GMC בלייזר ועוד. חוץ מזה, יש גם רכב מהעבודה שלי ועוד אחד של הבן, ככה שתפסנו את רוב החניות ברחוב…"
איך הגעת לתחום?
"אני מגיע מהאהבה לרכב. חלק מעבודת השיפוץ אני עושה לבד ודברים אחרים נתתי למוסך לעשות. זה תחביב שלא גוזל הרבה זמן, אלא הרבה כסף. איך אשתי מרגישה בקשר לזה? כבר אין לה ברירה, היא התרגלה לזה".
חוזרים לילדות
מי שמנהל ודוחף את הקבוצה הוא שמעון, גם הוא תושב מודיעין, שעורך לנו סיור מודרך עבור הבורים בעולם הרכב. "בגדול אנשי האספנות נחלקים לאוהבי הרכבים האמריקאיים ואלו שמעדיפים את המכוניות מאירופה. אלה שני עולמות שונים לחלוטין, כשהקטע של האמריקאיות הוא עוצמה וכוח של מנועים וגופים גדולים ואילו האירופאיות הן יותר עניין של סטייל וקלאסה של עיצוב. אגב, המכוניות האירופאיות הן מה שהיה כאן בישראל בשנות ה-70-80, כשעוד לפני, בשנות החמישים, היו כאן הרבה רכבים מתוצרת אמריקאית. מה שאתה רואה פה עכשיו זה את האמריקאיות כמו דודג', פונטיאק פיירברד, מוסטנג, שני טנדרים מתוצרת שברולט ואירופאיות כמו ה-MG, פיאט 600, וולוו ופורשה".
אז מה מושך אתכם למכוניות האלו?
"קודם כל זה מגניב. מעבר לזה יש את עניין הנוסטלגיה. יש לי בבית גם פורד אסקורט ועבור הרבה אנשים יש את העניין של לשפץ רכב כמו שהיה להורים שלהם בילדותם. יש גם את העניין המכני, איך עובד המנוע וכולי. כל אחד מגיע לזה ממקום שונה, אבל המכנה המשותף הוא שכולנו מסתכלים על הרכבים החדשים היום ואומרים 'זה לא זה'".
עד כמה התחום פופולארי היום בישראל?
"זה תחום שמאוד מתפתח עכשיו בארץ. פעם היית צריך למצוא גרוטאה באיזה חור ולהתחיל לשפץ והיום אתה יכול פשוט לייבא אחת בעצמך. הרבה יותר קל כיום לייבא רכבים לארץ, לאתר חלקים באמצעות האינטרנט וגם החוקים סביב הרישוי והביטוח הופכים את העניין להרבה יותר נגיש. גם כל תוכניות השיפוץ כלי רכב שיש בטלוויזיה הגבירו מאוד את החשיפה והאהבה לתחום. פעם מי שהיה בתחום אלו היו 'חטיארים' שבאו עם הרכבים שלהם שנמצאו אצלם ארבעים שנה. היום יש הרבה יותר חבר'ה צעירים".
כמה מפגשים כאלה יש בארץ?
"יש את 'מועדון החמש' שמקיים מפגשים כל שבוע בכמה אזורים בארץ. בעמוד הפייסבוק שלנו יש כבר מאה חברים, כאשר במעגל הקרוב יותר יש יותר משלושים. להערכתי יש במודיעין יותר ממאה רכבי אספנות. זה הולך ותופס תאוצה ואתה רואה שיותר ממחצית מאלו שהגיעו לכאן היום זאת הפעם הראשונה שלהם איתנו. אנחנו מנסים ליצור כאן מפגש קבוע שיהיה פה בעיר, במקום שאנשים יצטרכו לנסוע אל המרכז".
יש אנשים שמשתמשים ב"ענתיקה" כרכב היומיומי שלהם?
"מעט מאוד. יש כמה הגבלות על רכבי האספנות וביניהם האיסור לנסוע איתו בכבישים המהירים בין השעות 7-9 בבוקר, כשהמטרה היא שבאמת לא יהפכו את הרכבים האלו לרכבי היום-יום, ככה שיש מעט מאוד שעושים את זה".
משפצים ללא הפסקה
בעוד אנו עומדים ומתפעלים מטנדר שברולט משנות החמישים, שנראה כאילו יצא הרגע ממפעל הייצור. שמעון מודה כי מדובר יותר בהתמכרות מאשר בתחביב: "יש כמה רמות של שיפוץ בעניין: אתה יכול להחזיק את האוטו במצב המקורי שלו וזה עושה מי שפחות מתעניין, יש רמת שיפוץ רק של צבע או מכניקה ויש את רמת התצוגה. ברמה הזאת יש הקפדה על המקוריות, כאשר אתה מרכיב ברכב בדיוק את אותו הבורג שהיה בדגם המקורי, הגומיה היא אותה גומיה ואתה גם מקפיד שהחומרים יהיו כמו אלה שהשתמשו בהם במקור, שזה כבר לא פשוט להשיג ודורש מאמץ. יש מי מחזיק כמה רכבים וגם מחליף מדי פעם ויש את אלו שמחזיקים את הרכב שלושים שנה וכל פעם מוסיפים חלק אחרי חלק בשיפוץ".
(צילום: אינגריד מולר)
