יוקר המחיה שוב מעסיק את מעמד הביניים, ששואל את עצמו "כן מילקי או לא מילקי", "ואם כן אז במודיעין או בברלין?". לפני מספר ימים פירסמה מירי סער (עיתונאית) פוסט בקבוצת "מודיעין שלנו", שביקש לעורר את תנועת המחאה הרדומה בעיר סביב נושא זה. לדבריה, מטרת הפירסום היתה להגיע לאוזניו ועיניו של ראש העיריה. אבל הנמענים הראשונים היו רשתות השיווק.
בפוסט הראשון כתבה סער: "הגיע הזמן לדיון ומחאת מילקי אמיתית גם במודיעין. ניצול התיוג 'מעמד סוציו אקונומי בינוני-גבוה', שלכתחילה נועד לבלבל את השומע ואת התושבים, אינו מקנה זכות לשדידה ברשתות. המחירים במודיעין גבוהים באופן מובהק מאשר בערים אחרות באותן רשתות. לפני כשנה ערכתי סקר מקיף ארצי על רשתות ב'מעריב עסקים' וגם שם עלה כי הסל במודיעין יקר באופן מובהק מערים אחרות. כעת, לפני כניסת רשת נוספת, על התושבים להוביל מאבק של התנגדות לשוד הזה כך שהמחירים ירדו משמעותית בהתאם".
הפוסט שהעלתה סער יצר דיון סביב הנושא. חלק תמכו במאבק והסכימו שיוקר המחיה לא צודק גבוה והעלו סוגיות נוספות ולא רק לגבי יוקר רשתות המזון אלא מחירים גבוהים במגוון תחומים. היו מי שהתייחסו לכך כי הכל מתחיל מלמעלה: "הנהגת העיר הם האחראים למיתוג הלא מתאים לעיר ואילו היו נלחמים על ההוזלה אף רשת לא הייתה מסרבת, שכן הם רוצים תנאי תשלום נוחים לשכירות המבנים שלהם .הכל מתחיל מהראש. בכמה הזדמנויות התבטאו במועצת העיר שאם למשפחות אין כסף לקנות מנוי לפעילויות בעיר, אז שיעברו עיר… ויש מאות משפחות כאלה בעיר. רק מסתירים אותם".
סער מוסיפה: "רבים מאלה שהגיעו לעיר לפני 12 שנים מהפריפריה, מערים כמו לוד, רמלה, יהוד ובית שמש, הגיעו לכאן כדי להעלות את רמת החיים שלהם, אבל לא דמיינו שהבועה תתנפח לממדים כפי שהם היום. חלק גדול מהם נאבקים. יש לתת להם מענה".
קבלו את "אתגר הקפה"
את הקבוצה הקים לפני שנתיים תושב העיר בשם ליאור ישמח-משה. היום היא מונה 4,731 חברים. הוא מספר: "חשוב לי שיש לקבוצה השפעה אמיתית למי שחבר בה, בעיקר כי חברים בה היום גם חברי מועצה וזו פלטפורמה מאד נגישה ונוחה להגיע אליהם עם מצוקות קטנות או גדולות יותר. המחירים פה מאד יקרים וכולם הולכים אחרי העדר. בעזרת הקבוצה אפשר להוביל מאבק קבוצתי".
שלא במפתיע, הפוסט הפך בעצמו לסוג של קמפיין. סער: "הפוסט הראשוני שכתבתי היה מהגיגי ליבי בין היתר בעקבות פנייה אלי של אנשים הסובלים מיוקר המחיה. אחרי שראיתי שיש דיאלוג סביב הנושא והיענות, ומתוך ידיעה שיש הרבה מה לעשות כדי לסייע לתושבים וכשליאור פנה אלי, חשבתי לקחת את זה צעד אחד קדימה וכך עלה הרעיון לקמפיין".
הקמפיין נקרא "מודיעין יקרה לי". סער וישמח-משה מעודדים בעלי עסקים וצרכנים לפרסם בקבוצה סיפורים אישיים על יוקר המחיה בעיר ולהעלות הצעות לתחרות בין בעלי העסקים והרשתות, "עד לכדי הורדת העלויות הלא סבירות בשירותים השונים בעיר". הם כבר "איתגרו" את בעלי בתי הקפה בעיר לצאת במבצע ללא הגבלת זמן "קפה לכל כיס. קפה עם עודף ממטבע". עד כה נענו לאתגר בית הקפה "מרי'ס" בקייזר סנטר ו"ללוש" בשילת.
חלק מהמגיבים ראו בקמפיין הוזלת הקפה סוג של כמחאה יאפית. "את כל יוקר המחייה במודיעין הצלחתם להכניס להנחה של מספר שקלים על כוס קפה?" כתב אחד המגיבים. והיו שחיזקו.
מה אתם אומרים על זה?
ישמח-משה: "קפה זהו רק ההתחלה. זה מייצג משהו סמלי, רצינו לבדוק תחילה בקטן את ההיענות של העסקים ותגובות התושבים או כל אחד אחר לעניין ומשם נמשיך לדברים גדולים יותר. יש לנו שאיפה לבטל את תאגידי המים, נושא שחבר המועצה ברוך בוחניק העלה גם כן אצלנו בקבוצה".
סער: "האתגר הבא יהיה רשתות שיווק ומזון ואז נאתגר את הרשות העירונית. הכל התחיל מהסטטוס שלי שהוביל לתגובות ודיון ממושך לאחריו כשהבנתי שיש יותר מדי סיפורים עצובים מלבד המאבק היומיומי לעמוד במחירים הגבוהים בעיר. ויש לעשות מעשה. הקמפיין נעשה גם להעלאת המודעות".
מונולוג של עוזבת
ואיך נראה יוקר המחיה מהצד השני, של אלה שלא עומדים בו יותר? ג' היא חד-הורית בשנות הארבעים לחייה, אם לנערה מתבגרת, שלדבריה "התרסקה כלכלית" עד שהיא נאלצת לעזוב את מודיעין.
הנסיון האחרון לרכוש במודיעין בזול, "מחאת הפלפלים" לפני כחודש (צילום: יהודה גולן)
היא ובתה עברו לכאן בשנת 2009 מדרום תל אביב. שנתיים וחצי לאחר מכן מצאה עצמה ג' בלי עבודה ונקלעה לקשיים כלכליים עד שפנתה לאגף הרווחה. לאחר זמן מה היא הצליחה להרים את הראש מעט מעל המים ומצאה עבודה חדשה בעיר. לדבריה, אפילו שהרוויחה משכורת יפה, היה עליה לעבור לדירת מרתף קטנה ודחוסה וכך היא ובתה הצליחו לשרוד בשנתיים וחצי האחרונות. לפני מספר חודשים מקום העבודה האחרון שלה נסגר וכל העובדים פוטרו. היום, בלית ברירה, היא עוזבת את מודיעין ליישוב מרוחק בצפון הארץ.
ראית את זה מגיע?
"לא חשבתי מעולם שאגיע למצב כזה של נזקקות כשהגעתי למצב שעלי לפנות ללשכת הרווחה. הגעתי ארבע פעמים ללשכת הרווחה ולא היה לי אומץ להיכנס. עד שהעזתי להיכנס שאלה אותי אחת מנותנות השירות למה אני לא עוברת לעיר שמתאימה יותר למעמד שלי כמו לוד או רמלה. היום הבנתי שהם כבר לא אומרים דברים כאלה בגלוי אלא מסבירים למי שעומד מולם בדרכים עקיפות כי מודיעין לא מתאימה לאנשים במצב סוציו-אקונומי מוחלש. רק בין השורות נאמר להם ללכת לערים מוחלשות. רק ברחוב שלי אני יודעת על אם חד הורית נוספת וזוג עם ילדים שמקבלים חבילות, אבל בעירייה מסתירים את האנשים האלה. לאחר מכן לא חזרתי אליהם. חוץ ממה שאמרו לי, העזרה שקיבלתי הייתה מינימלית. לא ציפיתי שיתנו לי כסף, אבל חשבתי שיעזרו לי בכך שהארנונה תהיה שפויה יותר או למצוא דיור במחיר שפוי יותר, אבל לא כך היה. לעיתים הייתי מקבלת פעם בחודש והיו חודשים שלא קיבלתי. זה היה משפיל. רק כשפניתי לעמותה הצרפתית, כי הרגשתי שאני לא יכולה יותר להתמודד לבד עם המצב הקשה, הם עשו מעל ומעבר והיו שולחים חבילות מכובדות".
למה את עוזבת בעצם?
"היום המצב שלי כזה שאין לי ברירה אלא לעזוב את העיר. אין לי בעיה ללכת עם בגדים יד שנייה, אבל אני צריכה להחליף את משקפי הראייה שלי ואין לי כסף למשקפיים חדשים. אני לגמרי מזדהה עם האבא שכתב בפייסבוק וסיפר שלפעמים הוא הולך עם הילדה שלו והיא מבקשת פיצה ושתייה ואין לו כסף לקנות לה גם וגם. אני חווה את זה גם. זה כאב לב גדול שאני לא יכולה לקנות לבת שלי משהו כזה קטן".
מודיעין באמת כל כך יקרה?
"זו עיר נפלאה אבל יקרה להחריד. הדיור בשנים האחרונות קפץ לשחקים, מודיעין עדיין פריפריה אבל המחירים שבה כבר מזמן לא בהתאם, זה לא מרכז הארץ. מצד אחד משווקים אותה כעיר מרכזית בין תל אביב לירושלים, אבל המשכורות שמציעים פה נמוכות מהמרכז, היצע המשרות נמוך משמעותית מתל אביב וגם שירות התחבורה הציבורית קלוקל משמעותית מעיר מרכזית. מצד שני הדיור יקר פה מאד, המחירים ברשתות המזון, אפילו החוגים פה יקרים יותר מאשר ערים אחרות שאינן תל אביב כמו בראשון לציון למשל. כשרשת מזון או עסק חדש מגיע לעיר אז בשבועיים הראשונים הוא עושה מבצעים ומספר שבועות לאחר הפתיחה הוא מעלה למחירים גבוהים מהשוק. זו עבודה בעיניים".
איך הסתדרת עד עכשיו?
"אחרי המשבר לפני שנתיים חזרתי לעבוד, הפעם במודיעין ואז סגרו את המקום בו עבדתי ושוב נותרתי בלי עבודה. בחצי השנה האחרונה חיפשתי עבודה באזור. אין לי רכב, אין היצע גדול וגם המשכורות שמציעים נמוכות מכדי שאוכל לפרנס איתה משפחה. הציעו לי עבודות עם שכר של 25 שקלים כאילו אני בחורה אחרי צבא. עד שמצאתי כבר עבודה מתאימה היא הייתה בליגד סנטר והתחבורה הציבורית לשם בעייתית מאד בלשון המעטה".
איך חייתן?
"אני והבת שלי גרות מספר שנים בדירה מאולתרת מתחת לקרקע. זו דירת מרתף והבת שלי אסמטית, אבל זה הדבר היחיד שיכולתי להרשות לעצמנו. לפני כן גרנו בדירת שלושה חדרים ושילמנו קרוב ל-4,000 שקלים וזה עוד בלי מיסים. גם כשהרווחתי יפה יחסית בשתי העבודות האחרונות שלי אי אפשר היה לחיות עם ההוצאות הגבוהות האלה, בגלל זה עברנו. גם אני וגם היא כל הזמן חולות. אני בדיכאון מכל המצב. אנחנו עוברות ליישוב מבודד בצפון הארץ. לפחות לא נגור במרתף. הדבר האלמנטרי בשבילי עכשיו זה אוויר ואור. אני עוזבת את העיר בכאב גדול, הבת שלי תלמידה טובה, חברותית ואהובה והיא התאקלמה פה באופן מלא, עכשיו אני צריכה לעקור אותה מהחיים שהיא יצרה לעצמה פה. אבל אין ברירה. קרסתי כלכלית".
בתמונה: ליאור ישמח-משה, ממארגני הקמפיין הנוכחי. שני בתי קפה כבר הורידו מחירים (צילום פרטי)
