בזמן שבשאר בתי הספר בעיר מתכוננים במרץ בעיקר ליציאה לחופשת הקיץ, בבית הספר הדמוקרטי עסוקים מזה מספר שבועות בהתגייסות כללית של הורים, מורים ותלמידים למען ורד בירנבאום, אחת המורות הוותיקות במוסד.
בירנבאום, המתמודדת עם סרטן השד מזה שלוש שנים, מנסה לגייס כרבע מיליון שקל שיאפשרו לה לקבל טיפול בקליניקה בגרמניה, שם תעבור סדרת טיפולים מיוחדים שלא מתקיימים בארץ. בינתיים, כל קהילת בית הספר התגייסה לעזרתה ומקיימת שלל יוזמות בנסיון לגייס את המימון הדרוש כבר בתקופה הקרובה.
בירנבאום, בת חמישים, נשואה ואם לארבעה, החלה את דרכה בבית הספר הדמוקרטי כבר בימיו הראשונים כחלק מצוות ההקמה. במשך שנים ארוכות היא מלמדת דורות של תלמידים עברית, חינוך מיני ומשמשת כחונכת לילדי בית הספר. מול ההתגייסות הכללית לטובתה היא חשה בעיקר מבוכה. "זה נורא מביך. אני בעיקר עסוקה בלהמיר את המבוכה באהבה, בלהגיד לעצמי שזה סיפור של נתינה ואהבה. אני מדמיינת לעצמי קורים של אהבה עוטפים אותי".
שלב החשיפה
בשנת 2013 גילתה ורד גוש בשד ומשם התחיל מסע ההתמודדות. "נגעתי והרגשתי. אמא שלי נפטרה מסרטן השד, כך שזה תמיד היה במודעות שלי. יש כאלה שאומרים שהבאתי את זה על עצמי. זה קשה להתמודדות, אבל אני יכולה להתחבר לאמירה הזאת".
איך מתמודדים עם המחלה על כל רבדיה?
"ההתמודדות שלי היא עם המון אופטימיות. כל שפת הטיפול בגוף לא זרה לי. זה מסע של חיפוש. פגשתי המון אנשים שמציעים כל מיני סוגים של טיפולים. בכל פעם אני בוחרת את מה שמתאים לי באותו שלב. זאת באמת אחת ההתמודדויות המורכבות. שלב הגילוי מגיע עם הלם טוטאלי, אבל שוב, בגלל הרקע עם אמא שלי לא נפלתי מהכיסא. מרגע הגילוי ועד שעברתי את הניתוח עבר רק שבוע. בשלב הזה אתה פועל על אוטומט. ב-2015, הגוש חזר באותו מקום. ממש באותה נקודה, על הצלקת מהניתוח הקודם".
מתי ואיך סיפרת למשפחה ובעבודה?
"בשלב הראשון שמרתי את זה בסוד ביני ובין בעלי. שניים מהילדים שלי כבר גדולים ושניים עדיין צעירים, אז בחרנו שלא להגיד את המילה 'סרטן'. אמרנו שיש משהו, צריך להוציא אותו ושידרנו שאנחנו אופטימיים ושהכל בשליטה. בעבודה השלב הראשון הוא הכי קל. אתה עדיין הכי אופטימי ואומר לעצמך שזה קטן עלי ואני אצליח. עוד יש לך מלא כוחות. די מהר שיתפתי את מי שצריך היה לשתף, כשתמיד השיתוף היה בהתאם לצרכים שלי. גיל חדש, המנהל באותה תקופה, התגייס באופן מלא וכולם היו לצדי. אחרי הניתוחים, צוות המורים עשו משלוחי אוכל אלי הביתה. התגייסות מוחלטת גם בלי שבדיוק ידעו מה ולמה".
איך מצליחים לתפקד בעבודה בתוך כל ההתמודדות הזאת?
"אם יש לי מסר, זה שהסרטן זאת מחלה שמוציאה אותך מהחיים לאט לאט. כל הטיפולים מרחיקים אותך עוד יותר מהחיים. אני חושבת שהמסר שלי לחולי הסרטן הוא שצריך לחבר אותם מחדש לחיים. מי שיכול כדאי שימשיך לעבוד, באיזה מינון שאפשרי".
איך מתמודדים עם הפחד? מדחיקים?
"הפחד הוא בן לוויה, הוא כל הזמן נוכח בחיי כולנו. בכל פעם יש לו שם אחר. אני עובדת עליו כל הזמן עם שיטות תרפיה ושחרור כדי להכיל את עוצמת הרגשות. הפחד שלי להיות מזוהה עם המחלה גדול יותר מלאבד את הזהות שלי. חשוב לי להעביר גם מסר של עידוד".
איך הילדים שלך מתמודדים עם הפחד?
"בכנות, אני לא יודעת עד הסוף מה קורה לכל אחד בתוך הקופסה שלו. לכאורה הכל נראה בסדר. הם לומדים בבית הספר הדמוקרטי, שם לכל תלמיד יש גם חונך מבוגר. לפעמים כשאני מתעייפת אני ניגשת לחונך של הילד שלי ומשתפת. ככה יש עוד מבוגר נוסף שהוא העיניים והאוזניים של הילדים שלי. זה עוזר גם לחלוק וגם לתת עוד מענה לילד. הם לא בהכרח אומרים לי מה הם מרגישים, גם כדי שלא להכביד עלי. מצד אחד אני מודה להם על זה, אבל גם יודעת שזה לא פיקניק".
"דורות של חניכים"
כאמור, התגייסות הקהילה כולה למען גיוס הסכום הדרוש למימון הנסיעה לקליניקה בגרמניה, לא הגיעה מהאוויר. גיל חדש, מי שהיה מנהל בית הספר במשך שש שנים, מספר על ורד: "ורד היא אישה מאוד מיוחדת. הזמן איכות המשמעותי ביותר שהיה לנו יחד היה במסגרת פרויקט המסע בשביל ישראל שעשינו ביחד. אתה במסע של 20-30 קילומטר ביום, שני אנשי צוות על 70 ילדים ומתפתחת איזושהי זוגיות. כל אחד יודע מה השני עושה ויש המון אמון. נוצר איזה ביחד מאוד טוב, איתו אפשר לקחת דבר כזה גדול ולהוביל שבוע שלם על פני מדינה שלמה. זה אירוע שהיה מאוד משמעותי לשנינו ולכל אחד לבד".
"ורד היא אישה אצילית, מאוד משמעותית לילדים ולהרבה מהמבוגרים. היא יצרה דורות של חניכים בדמוקרטי וגם עשתה עבודה מאוד מיוחדת בהוראת העברית. גם ההתמודדות שלה עם המחלה במשך כמה שנים ובאופן מאוד פרטי, מאוד מתמודד ואמיץ ולא מוריד את הראש".
גלי פילובסקי-מנקס, אם לשני ילדים שלמדו אצל בירנבאום, מספרת: "ורד היא אישיות כובשת, היא בן אדם נדיר. היא כובשת גם במהות שלה וגם בעשייה. תמיד יוזמת דברים יפים, תורמת לגיבוש של הילדים והקהילה ומעצימה את התלמידים שלה. היא 'מורה של פעם', שיוצרת הלכה למעשה את האהבה לשפה, למילה, לקריאה ועושה מזה מטעמים. בלי שהילדים שמים לב ומתוך רצון חופשי, הם באים ואומרים 'אני רוצה ללמוד עברית'. אני שומעת מהורים ש'ורד הביאה לנו מחדש את העברית הביתה'.
אם נוספת לתלמיד של ורד, שרון רונדר, מספרת גם היא על מורה שהיא הרבה יותר מעוד מורה: "הבן שלי הוא אחד החניכים הוותיקים של ורד, כבר שנה חמישית. בדרך כלל מחליפים חונכים אחרי שלוש שנים, אבל נרקמה ביניהם אהבה מיוחדת במינה ועכשיו הוא לא מוכן לוותר עליה והיא לא מוכנה לעזוב אותו. הוא מוצא בה אוזן קשבת בצורה יוצאת דופן, מישהי שבאמת יכולה להבין אותו. שיכולה להקשיב לצרכים האמיתיים שלו, לתת לו להתפתח במקומות והכיוונים שנכונים לו ולבוא בגישה מאוד ייחודית. זה משהו שלא מוצאים היום. אתן לך דוגמה מי זאת ורד: הבן שלי קנה חולצת חאקי חדשה לצופים והיה צריך להעביר את כל ה'פאצ'ים' מהחולצה הישנה. הוא בא אלי שאתפור לו אותם לחולצה החדשה ולי לא היה זמן. יום אחד הוא חוזר מבית הספר כשהכל תפור כבר על החולצה החדשה. 'ורד בחונכות תפרה לי'. זה אולי דבר קטן, אבל בשביל ילד זה אומר שמישהו רואה אותו".
"ורד מגשימת החלומות"
עופרי יאירי, שהייתה חניכה של ורד במשך שבע שנים ועושה שנת שירות, כותבת על המורה שליוותה אותה: "את ורד פגשתי בפעם הראשונה שבוע לפני תחילת כיתה ו'. ומה יש להגיד? התאהבתי. הגעתי לבית הספר הדמוקרטי אחרי חוויה לא פשוטה במקום אחר, וכל ההוויה של ורד פשוט הרגיעה אותי. הרגשתי בנוח מהשנייה הראשונה. הרגשתי בטוחה. אז מה הפלא שבחרתי בה, שנה אחרי שנה, ללוות אותי בשנים המשוגעות האלה. 7 שנים של חונכות במלוא מובן המילה, ויותר. 7 שנים טובות.7 שנים של שיתוף והכלה.
"ורד לימדה אותי לנשום, נתנה לי מקום לפרוק, הציגה את היופי בעולם שמקיף אותנו כל הזמן. לא זלזלה במה שקורה לי בחיים, גם בדברים שעכשיו במבט לאחור נראים לי כ''כ שטותיים, שאני לא מבינה איך אפשר היה לקחת אותם או אותי ברצינות. לספר על ורד במשפט אחד אי אפשר. יש את ורד של הגיל הרך, ושל התיכון. יש את ורד של הטיולים; שאוהבת את הארץ, את הנופים, את האוויר, ואת האנשים. יש את ורד הלביאה שעומדת על שלה, נלחמת על מה שחשוב לה, שלמדתי ממנה ללכת עם על ובעקבות הערכים שלי. יש את ורד החולמת, ורד מגשימת החלומות. ויש גם ורד שלי. ורד סודית, רק שלי ושלה. ורד שלימדה אותי על נתינה אינסופית ואהבה, שהראתה שיש אור בכל מקום, שהייתה עוגן יציב בתקופות סערה. ורד שיחד אנחנו צוחקות, בוכות, משתפות אחת את השנייה ברעיונות, פחדים, שמחות, ופשוט בחיים אחת של השנייה. אני כל-כך אוהבת אותה. גם עכשיו, אחרי שסיימתי את בית הספר ויצאתי לשנת שירות ואוטוטו לצבא, הקשר הזה לא נפסק או דועך. ורד נוכחת מאד בחיים שלי, ואני יודעת שכמו שהיא נגעה בי ונקשרתי אליה, יש עוד הרבה אנשים שנשבו בקסם הזה שקוראים לו ורד".
גיוס כזה עוד לא היה
מי שרוצה לעזור לוורד לעבור את הטיפול מציל החיים בגרמניה יכול לבחור מתוך רשימה ארוכה של הפעלות, שמגיעות כמובן בהתנדבות.מהופעה של דנה ברגר ועד סיורי אופניים מודרכים
בסוף השבוע האחרון מכרו תלמידי והורים פרחים לשבת וכמאתיים צמידים שיצרו התלמידים.
בקניון עזריאלי מוצב השבוע דוכן לגיוס תרומות, אותו מפעילים הורים ותלמידים. הדוכן ממוקם מול הכניסה לסניף "מגה".
מדי שבת בבוקר יקיימו אנשי הדמוקרטי "שבת בריאות" במוקדי הרכיבה על אופניים במצפה מודיעין, פארק קנדה וצומת לטרון, בהם הילדים ינגנו וירקדו ואילו המבוגרים ימכרו אוכל בריאותי.
הזמרת דנה ברגר תתרום הופעה בפאב האוסליבן, שבעליו תרמו את המקום.
אלינור סלע, שחקנים וסטנדאפיסטית מכפר האורנים, תתרום את הכנסות אחת ההופעות שלה.
ב-11 ליולי יתקיים בבית הספר הדמוקרטי הפנינג למשפחות הפתוח לכל תושבי העיר, בו יהיהו דוכני ממכר, הפעלות לילדים, מוזיקה ואוכל.
יואל שתרוג, צלם ותיק בנשיונל ג'יאוגרפיק, יתרום את הכנסות ערב סיפורים שהוא מקיים.
גיל חדש, מנהל בית הספר לשעבר, מציע להעביר שלוש הרצאות בנושאי חינוך שההכנסות מהן ייתרמו לטובת גיוס המימון הדרוש לוורד.
אחת האימהות, העובדת עם נשים פלסטיניות במזרח ירושלים, תעביר גם היא שתי הרצאות שההכנסותיהן ייתרמו.
אם נוספת תורמת את ההכנסות מסדנאות מדיטציה שהיא מעבירה בירושלים.
אנשי הקהילה יקיימו במושב ניר אליהו מסיבת צעירים ונוער, שכל הכנסותיה יועברו לטובת הקמפיין.
אב נוסף, המעביר חוגי אופניים, יערוך טיול משפחות בשבת הקרובה ביער בן שמן, בו יוקמו גם דוכני מזון.
מארגני קמפיין גיוס התרומות סיפרו השבוע כי במידה ויגוייס סכום גבוה מזה שנדרש, יישמרו הכספים העודפים לטובת ורד באם תזדקק במהלך השנה הקרובה לטיפולים נוספים. במידה ולא תזדקק, יופנו הכספים לטובת חולים אחרים במחלה.
בתמונה ורד בירנבאום. "הסרטן זאת מחלה שמוציאה אותך מהחיים לאט לאט". צילם אינגריד מולר
