מה גורם לתלמיד כיתה י' להתייצב באופן קבוע, לאורך שנת לימודים תמימה, במרכז בריאות האישה של קופת חולים 'מכבי' במודיעין? כיצד מתמודד נער ביישן, מסמיק בקלות ונחבא אל הכלים עם קהל נשים הריוניות ושלל כלי בדיקה גניקולוגיים, שאותם הכיר לראשונה ונדרש להכיר על בוריים? לא מדובר במשימה קלה, אך זו הייתה המטלה שנדרשה בשנת הלימודים החולפת  מאלמוג רימר בן ה-16, שחולם להיות רופא, ומוכן, כדי להגיע להגשמת החלום, לחצות כמה וכמה מהמורות בדרך.

מעוז הנשיות

כנקודת פתיחה בחר רימר להתנדב בפרויקט מחויבות אישית לקידום הבריאות בקהילה, פרויקט 'נוער מכבי' שבמסגרתו מתנדבים נערים ונערות מכל רחבי הארץ בסניפי המרפאות השונים, מסייעים לצוות בפעילויות של רפואה מונעת ובפעילויות של קידום בריאות. בין השאר מודדים המתנדבים הצעירים משקל, גובה ולחץ דם במרפאת האחיות, מסייעים לצוותי היחידות השונות בעבודה אדמיניסטרטיבית ולוקחים חלק בפרויקטים, בשיתוף עמותות חברתיות שונות, לקידום מיזמים בתחומי הבריאות והרווחה. "מה שהלהיב אותי וגרם לי לבחור בהתנדבות הזו היה דווקא הקורס הרפואי שכל מתנדב חויב לעבור", מספר רימר.

ההפתעה הגדולה שאיש, ובוודאי לא הוא עצמו, ציפה לה, היתה החלטת השיבוץ. התברר שבהגרלה שנערכה עלה בגורלו של הנער בן ה-16 להתנדב לאורך השנה דווקא במעוז הנשיות – מרפאת בריאות האישה. מקום שאליו גם גברים, שמזמן עברו את גיל ההתבגרות, חוששים להגיע. ובצדק. כאן יצא רימר כמנצח במקום שבו גברים רבים לפניו כשלו. הוא סיים את שנת ההתנדבות במלואה, ואף הוסיף עליה שעות מיוזמתו. על מחויבותו יוצאת הדופן בעולם נשי להפליא זכה בתעודת הצטיינות כפולה – מהנהלת 'מכבי' הארצית ומבית ספרו, תיכון מכבים רעות. איך עברה עליו השנה, מה למד על 'מאחורי הקלעים' של עולם האישה, ומדוע מעתה הוא מעריך הרבה יותר את צוות האחיות בקופות החולים, ואת אמא שלו בפרט?

לב של חזיר

17 בני נוער התנדבו השנה במודיעין במסגרת פרויקט 'נוער מכבי'. תוכנית התנדבות ייחודית שנפתחה השנה לראשונה עבור נערי ונערות מודיעין במסגרת פרויקט מחויבות אישית. נערי ונערות מודיעין שובצו והתנדבו ביחידות שונות בסניפי 'מכבי' במודיעין, בין השאר פקדו את יחידת בריאות האישה, מרפאת האחיות, המעבדה והמשרד. אלמוג רימר, שעולה בשנת הלימודים הבאה לכיתה י"א, ולומד במגמת ביוטכנולוגיה וכימיה בתיכון מכבים רעות, שובץ, כאמור, למרפאת בריאות האישה. רימר הוא בן יחיד, לאם אחות ואב בתעשיית ההייטק. מקצועה של אמו, כך הוא מודה השבוע, בהחלט הכין אותו היטב להיכרות עם צוות האחיות בקופת החולים. "אני מכיר את הקושי של העבודה הזו מקרוב", צוחק הנער, "אבל אחרי שעבדתי עם אחיות שנה שלמה, וראיתי את מה שעובר עליהן, אני מעריך אותן הרבה יותר".

למה בחרת להתנדב דווקא בתחום הרפואי?

"בתחילת שנת הלימודים היינו צריכים לבחור מקום להתנדב במסגרת מחויבות אישית, וזה היה פרויקט חדש שרק התחיל, אז אף אחד עוד לא ידע בדיוק מה זה אומר. מה שמשך אותי זה הקורס הרפואי שהמתנדבים צריכים לעבור. ממש קורס מזורז בלימודי רפואה וזה ממש תחום העניין שלי. חוץ מקריאת ספרי פנטזיה, משחקי מחשב ו-Wii, ביוטכנולוגיה זה הדבר האהוב עלי. אמא שלי אחות, אז תחום הרפואה כנראה רץ במשפחה ובגנים. החלום שלי הוא גם להיות רופא".

מה ידעת על פרויקט ההתנדבות שאתה עומד לבצע?

"ידעתי שאני הולך לעזור לאחיות בקופת חולים, לעשות כל מיני תהליכים רפואיים. מה שמשך אותי זה כל התהליכים הרפואיים שלמדנו לעשות בקורס, כמו החייאה, קרדיולוגיה, מערכות חיוניות בגוף כמו נשימה, מח, לב, ריאות. הייתי הבן היחיד בכיתה שלי, שבחר בתחום הזה, היו עוד שניים מהכיתה המקבילה, אבל רוב המתנדבים היו דווקא מתנדבות. היו יחסית מעט בנים בקורס". דבר שלא מנע, כך מסתבר, את שיבוצו של אחד הבנים הבודדים דווקא לעולם בריאות האישה.

מה היה הדבר שהכי נהנית ממנו בקורס?

"החלק הכי מעניין היה כשניתחנו לב וריאות אמיתיים", הוא מחייך, ומציין דווקא את היום שחלק ממשתתפות הקורס הביעו ממנו גועל וביקשו להימנע ממנו, "לא של בן אדם כמובן, אבל של בעל החיים שהכי דומה לו פיזיולוגית – חזיר".

דווקא חזיר?

"כן, למרות שסטודנטים לרפואה מנתחים גופות של בני אדם, לבני נוער לא יתנו לעשות את זה. אז קיבלנו לב וריאות של חזיר, והיו כאלה שהגיבו לא טוב, וזה אפילו נורמאלי להתעלף במצבים כאלה. היו כאלה שנגעלו ולא רצו לגעת בזה בכלל, אבל השותף שלי ואני פשוט ראינו בזה הזדמנות ללמוד. רצינו כבר להתחיל לנתח ולגלות מה יש שם בפנים. חוץ מהניתוח הזה למדנו הרבה מאוד מידע חשוב בקורס. החייאה למשל או מה עושים כשבן אדם מתעלף פתאום".

עם נשים בהיריון לא מסתבכים

הקורס היה רק נקודת ההתחלה, לנערים ולנערות עוד ציפתה העבודה ההתנדבותית האמיתית לאחר קבלת השיבוצים. "אני חושב ששלפו את השיבוצים מכובע או משהו", מחייך רימר, "יכולתי ליפול בכל מקום – במעבדה או במשרד, אבל במקום זה שובצתי למרכז בריאות האישה".

התאכזבת?

"לא ממש, ראיתי את זה כאתגר. עולם שאני לא מכיר ואני זוכה להזדמנות להכיר, ולנסות לעזור לצוות האחיות שעובדות שם. אולי הייתי מעדיף להיות במעבדה, אבל בסופו של דבר נהניתי גם במרכז בריאות האישה, אני זוכר שחשבתי לעצמי – 'אוקיי אז שובצתי כאן, איך אני מוציא מזה את המיטב'?"

את האתגר הוא קיבל ברוח טובה, אבל את יום ההתנדבות הראשון הוא לעולם לא ישכח. "הגעתי לשם אחר הצהריים", נזכר הנער בחצי חיוך, "קיבלה אותי האחות האחראית, איילת גפן, ואני מודה שבהתחלה הייתה קצת פאדיחה להגיע לשם, ובכלל להיכנס למרפאה. בכל זאת, יש שם רק נשים, רובן בהיריון ופתאום אני מגיע, נער בן 16 שלא ממש קשור. האחות האחראית הסבירה לי באותו יום מה קורה במרפאה, מה יש בכל מקום, לאן אני אמור ללכת ומה התפקיד שלי. היא הראתה לי את כל הכלים הרפואיים, שאף פעם לא ראיתי והסבירה לי מה עושים איתם. זו הייתה חוויה קצת מביכה, אני מודה".

מה היה התפקיד שלך במרפאה?

"עזרתי בעיקר בסטריליזציה של כלים רפואיים, בסידור של הליכים רפואיים, כי במרפאת בריאות האישה יש סדר של בדיקות, אם זה אולטרא סאונד, בדיקת לחץ דם ודופק, בדיקות רופא, ממש עולם ומלואו. התפקיד הכי חשוב שלי היה סטריליזציה, כי יש כלים שחייבים לחטא בין שימוש לשימוש כדי לא להעביר מחלות. הייתי מגיע ומקבל הר של מכשירים שאותם הייתי צריך להכניס לשקיות עם חומרים כימיים, ולהכניס למכונה שעושה את החיטוי. לפעמים הייתי מתייק ומסדר תיקים של מטופלות. לאט לאט הכרתי טוב את הצוות, התחברתי לאחיות, האווירה הייתה באמת טובה, וראיתי כמה קשה הן עובדות ועד כמה העזרה שלי מקלה עליהן ומאפשרת להן לתת שירות טוב יותר למטופלות".

היה לך קשר לנשים שהגיעו למרפאה?

"לא יותר מדי. די נחבאתי לכלים, עשיתי את העבודה שלי בשקט, ניסיתי לא להפריע לאף אחד ולעזור כמיטב יכולתי, גיליתי עד כמה האחיות עובדות שם קשה".

למה אתה מתכוון?

"נשים בהיריון", הוא צוחק, "הן לא קהל קל, מסתבר. לא קרו הרבה מקרים מיוחדים בתקופה שבה התנדבתי, אבל גיליתי שהרבה נשים שמגיעות למרפאה לא מתייחסות ממש יפה לאחיות. הן רוצות מיד את כל תשומת הלב והיחס, ולפעמים צועקות ורבות, האחיות מנסות להתייחס לכולן יפה, אבל לפעמים זה ממש קשה. אחרי שראיתי איך העולם נראה מהזווית שלהן, ועם מה הן צריכות להתמודד, וואו, אני נותן להן הרבה יותר רספקט. דברים שרואים מכאן ממש לא רואים משם. האחיות עובדות קשה, גם כשיש הרבה צעקות ובלגנים, הן מתמודדות עם זה במקצועיות".

איך אתה התמודדת עם מקרים כאלה?

"אני? בשקט בשקט נצמדתי לקיר ונעלמתי", הוא מחייך ומסיט לאחור את משקפיו בעדינות, "נעלמתי בצללים, שלא יראו אותי, פשוט עבדתי בשקט".

אין כמו אמא

על העבודה הזו, בתנאים לא קלים מסתבר, זכה רימר בתעודת הערכה כפולה. "אחת מהנהלת 'מכבי' והשנייה מבית הספר שלי", הוא מספר ומציג את התעודות בגאווה. הפרס הוענק לו בטקס סיום ארצי של פרויקט 'נוער מכבי'. בכנס השתתפו מלבדו, עוד כשלוש מאות בני נוער בוגרי התכנית מכל רחבי הארץ. לפני הענקת התעודות למצטיינים נערכה סימולציה ובחינה מקדימה. הנערים והנערות עברו בין תחנות הפעלה רפואיות בהן נדרשו לבטא את הידע הרפואי שרכשו. בין היתר הוקמו תחנת החייאה מתקדמת, תחנת פציעות חזה, תחנת סימלאטור של נהיגה תחת הסחות דעת, ותחנת סימולאטור של השפעת אלכוהול.

לאחר שכולם עברו בין התחנות והוכיחו שצברו ידע במהלך השנה, והם זכאים לתעודות הסיום, התקיים טקס חלוקת התעודות, במעמד הנהלת 'מכבי שירותי בריאות', ובו הוענקו גם פרסי הצטיינות לבני הנוער, ביניהם אלמוג רימר, שהתבלטו בעשייתם למען הקהילה במהלך השנה. "בנימוקים לפרס נאמר", מפרט רימר, "שאני זכאי להצטיינות כי מילאתי את המחויבות שלי על הצד הטוב ביותר, השקעתי בה ונתתי יותר שעות ממה שהייתי מחויב".

במסגרת תוכנית ההתנדבות חויב כל בן נוער להעניק שישים שעות התנדבות במרפאות בקהילה ולהשתתף בקורס בן 13 מפגשים. את תוכנית ההעשרה הרפואית למתנדבים הצעירים העבירו מדריכים מעמותת 'פרחי רפואה', והיא כללה לימוד מושגי יסוד ברפואת חירום, החייאה ועזרה ראשונה, תזונה, סוכרת, מערכת הנשימה

ונתיחת ריאה, קרדיולוגיה, נתיחת לב ועוד. אלמוג רימר היה הנער היחיד ממודיעין שזכה בתעודת הצטיינות בסיום פרויקט ההתנדבות, והשבוע הוא מספר שעבורו הייתה זו רק ירית הפתיחה. "אם יקראו לי, וזה יסתדר עם הלימודים שלי, אני אשמח להמשיך לעזור ולהתנדב", הוא אומר,"כמובן שזה תלוי בבחינות הבגרות שאני ניגש אליהן השנה והלימודים בבית הספר. החלום שלי הוא רפואה וביוטכנולוגיה, שזה לדעתי מקצוע העתיד, ואני מקווה להגיע אליו".

מה הדבר החשוב ביותר שלמדת משנת ההתנדבות שלך במרכז בריאות האישה?

"למדתי הרבה. אבל הכי חשוב זה שלמדתי להעריך את האחיות וכמובן את אמא שלי, עכשיו אני יודע מה היא עושה ומה האתגרים שעומדים מולה, כל הכבוד".