פבלו סקורז'ינסקי גדל בעיר סנט פטרבורג כבן יחיד. הוא עלה לארץ עם אמו בגיל 16 והמשיך את מסלול התפתחותו כאזרח ואדם "מן המניין". הוא שירת בגבעתי ובתום שירותו פנה ללימודים אקדמאיים בהנדסת מחשבים במכללת הדסה. משסיים את לימודיו עבד במשך 12 שנים בעולם ההיי-טק בחברות סטארט-אפ בעיקר והתקדם בסולם הדרגות. הוא החל כמתכנת, הפך למנהל מוצר ובסופו של דבר מונה להיות ראש צוות במחלקת התכנות.
לא שקט
באחת מהחברות בהן עבד פגש פבלו את אשתו לעתיד ונולדה להם בת, קארין. הוא הגיע לאן ששאף מקצועית, ומנקודת ראותו, זו הייתה נקודת השיא מכל הבחינות (תפקיד ניהולי בכיר ותנאים מצויינים למחיית משפחתו). לא היה על מה להתלונן, נהפוכו – הגיע הזמן לקצור את הפירות.
אולם, פבלו הרגיש לא מסופק. הטכנולוגיות החדשות הזכירו לו את קודמותיהן והוא הרגיש שמיצה את הפוטנציאל האישי שלו בתחום המחשבים. בנוסף לתחושות אלו היה חסר לו משהו אחר שלא יכול היה לשים עליו את האצבע.
חוסר הסיפוק הוביל למשבר רגשי גדול יותר. פבלו החל לסבול מדיכאון וחרדות, הוא הרגיש קושי להתבטא בפני אחרים, וחוסר ריכוז ועייפות הפכו לחלק מהשגרה. לא היה לו רצון לדבר עם הקרובים אליו והוא המשיך לשקוע. הוא גם לא ידע כיצד להתמודד עם מצבו החדש, התבייש במה שעובר עליו וחשב לעצמו שזה לא "נורמלי" ולכן לא פנה לעזרה. אשתו הייתה אשת סודו והיחידה שתמכה ועזרה לו ככל האפשר. אולם הוא שקע יותר ויותר עד שתחושות הדיכאון והחרדה השתלטו עליו. הוא ביקש בסתר ליבו להיות חולה כדי שתהיה לו סיבה טובה לא להגיע לעבודה. יום אחד משאלתו התגשמה והוא לא יכול היה לקום מהמיטה. אומנם מחלתו לא הייתה פיזית, אבל בעקבות מצב רוחו הירוד הוא פשוט לא הצליח להרים את עצמו מהמיטה "הגעתי לקרקעית", סיפר פבלו "והדרך היחידה לעלות מעלה הייתה לבקש עזרה".
הדרך למעלה
הדרך למעלה הייתה רצופה עליות וירידות ונמשכה שנה. במהלכה פבלו החל בתהליך של התנקות מהרגלים והבין שעליו לקחת אחריות על חייו. הוא לא עשה זאת לבד הוא פנה למורה ליוגה פרטי, והיוגה הפכה לחלק חשוב בהחלמה שלו. הוא החל לרוץ, הפסיק לעשן, הפסיק לשתות אלכוהול ובמקביל טופל על ידי כדורים נוגדי דיכאון וחרדה. הוא בחן היטב את חייו והוציא מהם את הדברים שהבין שאינם מתאימים לו יותר (כמו גישתו הצינית לחיים, קשרים בינאישיים שלא הטיבו עמו) ולמעשה שינה את אורח חייו מקצה לקצה.
"היום הכדורים שלי הם מדיטציה, יוגה וריצה" אומר פבלו ומוסיף כי מכל הטיפולים אלו הדברים שהכי עזרו לו להתגבר על התקופה הנפשית הקשה שחווה.
בתום שנה מכוננת זו, לאחר שהצליח להתגבר על המשבר הנפשי שתקף אותו. בגיל 33, לאחר שהצליח להרים ראשו מעל המים החל לראשונה לעסוק בשאלות: מה הלאה? במה אני רוצה לעסוק ומה מתאים לי כעת? התשובה הייתה לו ברורה, ובמהלך השנתיים הבאות הוא למד אימון אישי בשם "אמושיין" בהנחיית נטלי בן דוד ויוגה תראפיה אינטגרטיבית אצל ציפי נגב.
היום, בגיל 40, הוא מטפל בשתי שיטות אלו באופן פרטי וגם במסגרת העמותה, "מנדלת הלב", עמותה הפועלת למען חולי סרטן ומשפחותיהם. "בהסתכלות לאחור" הוא אומר, "אני מבין מה היה חסר לי באותה תקופה בה לא הייתי מסופק בעבודתי – משמעות. הייתה חסרה לי משמעות והיום כל בוקר יש לי למען מה לקום. אני לא מתחרט על התקופה הזו, אני מאמין שהסיבה העיקרית שהייתי צריך לעבור אותה היא כדי לפגוש את אשתי".
גישתו בחיים ובאימון האישי הינה פרקטית. לאחר תהליך החקר, תוך כדי שאילת השאלות מספק פבלו כלים כיצד לבצע את השינוי וכיצד להשיג איכות חיים טובה יותר באמצעות טכניקות וכלים לעתיד שאינם נשארים בגדר התיאוריה בלבד.
מה מהות טכניקת הטיפול שלך?
"התפיסה שעומדת מאחורי האימון האישי שאני מטפל בעזרתו מתמקדת ב'מי עליי להיות כדי להצליח', 'מי אני ביחס לסובב אותי' ולא 'מה אני עושה כדי להשיג את המטרה'. העשייה הנכונה יכולה להיעשות רק לאחר הגילוי מי אני באמת ומה יש בי שיוביל להצלחה. החקר הזה נעשה באמצעות שאילת שאלות שהמטופל לא נוטה לשאול את עצמו והקשבה עמוקה. כל הבעיות מקורן בפחדים, כעסים, ספקות, סטרס ורגשות אחרים מעכבים ותפקידי לגלות יחד עם המטופל את מקור הבעיות וכיצד להתמודד איתן וזאת אני עושה באמצעות תרגילי מדיטציה מונחית, עבודה על הרובד המנטאלי באמצעות מודעות לגוף ובאמצעות שיחה".
מה מטרת הטיפול?
"טיפול בעצמי לפני שאפנה לטפל בבעיות בחיי, להבין מה מפעיל אותי, זיהוי הדפוסים המחשבתיים, לבנות חוסן רגשי, למצוא גישה למשאבים פנימיים, למידה לחיות בהווה ולא להיות מופעל על ידי פחדים וחוסר ודאות מהעתיד ושחרור אנרגיה אצורה המעכבת אותנו על ידי הפחתה בכמות המחשבות החוזרות שלנו והמחשבות השליליות והבנה כיצד המחשבות שלנו משפיעות על יצירת המציאות".
ארגז הכלים הנכונים
פעמים רבות כתוצאה מחוסר מודעות אומר פבלו אנו פוגעים בעצמנו ובאחרים ואילו בעזרת הכלים הנכונים האדם יכול להגיע לחופש בחירה בפעולה המיטבית עבורו. בעזרת המודעות העצמית הוא מתחיל לזהות מה מפעיל אותו וגם כיצד לחיות ב"כאן ועכשיו". באמצעות ניתוק המחשבה הנעשית על ידי מדיטציה והעלאת המודעות העצמית קל יותר להבין איך לפתור את הדברים איתם אותו אדם מתמודד. "כל אלו משפיעים על כל איכות החיים שלנו ומפחיתים את הסבל" הוא אומר, "וכדי להגיע לאיכות חיים טובה יותר ולעבור את ההליך הכרוך בכך יש צורך גם בהתמדה ונחישות".
אל פבלו מגיעים מטופלים בגלל סיבות מגוונות, יש כאלו שמעוניינים לטפל בבעיה נקודתית כמו למשל תחושות לחץ שמפריעות למהלך ההכנה לקראת אירוע חשוב כמו ריאיון עבודה או חתונה. במקרים כאלו מדובר בטיפול נקודתי, במפגש או שניים, על מנת להכין את המטופל לקראת האירוע וללמד אותו טכניקות כיצד להתמודד עם הלחץ והסטרס. ישנם טיפולים קצרי מועד אחרים שנמשכים כחמש פגישות להתמודדות עם בעיה נקודתית רגשית, אבל כזו המשפיעה על אותו אדם במספר נקודות רב יותר בחייו, כמו למשל חרדת בחינות ויש כאלו שהטיפול המתאים להם נמשך לפחות חצי שנה, בו הם עוברים תהליך איטי ועמוק שמטרתו טרנספורמציה. אנשים שסוג טיפול זה מתאים להם הם כאלו שסובלים מבעיות רגשיות ונפשיות שמפריעות להן באופן קבוע בחיים, כאלו שמחפשים לעשות שינוי ולא יודעים איך לעשות אותו, מפחדים לבצע אותו, או אפילו לא יודעים מה הם רוצים, רוצים להגשים עצמם בתחום כזה או אחר ומרגישים שאינם מצליחים לעשות זאת ועוד. מגיעים אליו בני נוער מעל גיל 16 הסובלים מקשיים חברתיים, אנשים המחפשים ייעוץ לגבי יחסים בינאישיים, ייעוד מקצועי ועוד.
מכל הלב
איך הגעת ללוות חולי סרטן?
"מלכתחילה, כשהתחלתי לעבוד כמטפל, רציתי לשלב בעשייה שלי פעילות התנדבותית. במקביל לסיום לימודיי חמותי חלתה בסרטן ריאות. נחשפתי לסבל הפיסי הגדול ולכאב הרגשי המלווים את מי שחולה במחלה הנוראית הזו. למעלה משנה צפיתי בקריסתה המנטאלית, של אישה חזקה. במשך תקופת זמן ארוכה היא התמודדה עם הכול לבד וכלפי חוץ שידרה חוזק ובטחון, מצד אחד זה היה מעורר השראה, מצד שני חלק מהסבל היה יכול להיחסך ממנה. לא הצלחתי לעזור לה כפי שרציתי כנראה בגלל הקרבה שלי אליה. לפני שלוש שנים הגעתי ליריד המתנדבים שנערך כל שנה בקניון עזריאלי. שם פגשתי את רינת לוי ושרה דולב המדהימות שניהלו קבוצת תמיכה לחולי סרטן ומשפחותיהם במודיעין. החיבור שלי אליהן ואל פעילותן היה טבעי בגלל מה שעבר על משפחתי וביקשתי מהן ללוות את אחת החולות בקבוצה וכך קיבלתי את המטופלת הראשונה שלי שחלתה בסרטן. עד היום שמרנו על קשר, זה קשר בלתי נגמר".
וממטפל אחד כיצד נוצרה עמותה עם עשרות מטפלים ומאות מטופלים?
"עוד כשהתחלתי לעבוד עם המטופלת מקבוצת התמיכה הכרתי הרבה מטפלים מהאזור, ובשיטת חבר מביא חבר, יותר ויותר הצטרפו עד שנכון להיות, פחות משנה לאחר הקמת העמותה אנחנו 100 מטפלים משיטות שונות בעיקר מתחום הרפואה האלטרנטיבית. אנו מסייעים לחולים באמצעות שיטות מגע כמו רפלקסולוגיה ועיסוי, וטיפולים ברפואה סינית, אימון אישי, NLP ועוד. אנחנו מספקים תמיכה ל-200 חולי סרטן וגם למשפחותיהם והכול בהתנדבות. רובם מגיעים ממודיעין, אבל שמעו עלינו ומגיעים אלינו גם מתל אביב, ירושלים והשרון. רק במודיעין ידוע לנו שיש קרוב ל-1000 משפחות שאחד מבני המשפחה חלה. חשוב לי לומר בהזדמנות זו כי אנחנו מחפשים מטפלים נוספים שיתנדבו בעיקר מתחום המגע וכמו כן אנו מחפשים בית לעמותה. כרגע הכול מתנהל מחדרי הסלון של הנהלת העמותה. כל הטיפולים, הסדנאות והערבים שאנו עורכים מתקיימים או בבית המטפל או בבית שמישהו תורם עבור אחת הפעילויות שלנו. אפשר לפנות אלינו דרך עמוד הפייסבוק שלנו – מנדלת הלב – מעגל קהילתי תומך בחולי סרטן".
כיצד נעשית התמיכה הפרטנית?
"על מנת שנוכל לתמוך ולהגיע לכל המשפחות שחברות בעמותה כל מטפל חייב להגדיר מראש זמן התחלה וזמן סיום ולאחר מכן הוא ממשיך למטופל הבא. לי יש בדרך בין שניים לשלושה מטופלים בחודש במסגרת העמותה ומשך הטיפול שאני מעניק נמשך על פני שלושה חודשים ב-14 טיפולים".
אילו פעילויות קיימות בעמותה שאינן טיפול פרטני?
"יש לנו קבוצות קבועות של חוגי יוגה, אומנות, ריקוד בטן הוליסטי, פלדנקרייז, מדיטציה, ריו אורבייטו (ריקוד ותנועה), תכשיטנות ועוד. מדי פעם מתקיימות סדנאות בתחומים שונים. אנו גם עורכים ערבים לכלל הקהילה, האחרון שערכנו היה במתנ"ס סחלבים לזכרו של אחד המטפלים שלו שמת באופן פתאומי, שחר סביון. בועז יפת נשא הרצאה בנושא רפואה סינית ולאחריה הייתה סדנת ריקוד ותנועה. בנוסף, יש לנו צוות של 15 אנשי תמיכה רגשית בטלפון שנמצאים בקשר טלפוני קבוע עם המשפחות".
השמחה אינה קשורה בדבר
מהי מנדלת הלב עבורך?
"קסם שגודל מעצמו. מתוך הצורך של חולי הסרטן נוצר הפתרון והכול מתחבר יחד להמון אנרגיה, אהבה ויצירתיות. 11 חברי הוועד ומאה המטפלים המתנדבים, כולם אנשים מדהימים ואני מודה להם על פועלם. כמו כן הייחוד אצלנו שהגבולות בין מתמודד/מטופל למטפל מטשטשים, אנחנו מרגישים וכואבים את הקהילה, יש הרבה מטופלים שמספרים כי קיבלו המון והופכים למטפלים בעצמם ויש אפילו חולים שמטפלים בחולים אחרים".
במה שונה התמיכה והליווי בחולי סרטן לעומת מטופלים אחרים?
"התמיכה יותר חדה וממוקדת, יש המון כנות בחוויה. ההתמודדות שלהם היא ממשית ולא במסגרת טיפול שיכול להיחשב ביחס אליהם כמותרות. יש משמעות גדולה לזמן, הזמן דוחק, זה אחד הפרמטרים החשובים שאנחנו מדברים עליו עם המטופלים החולים בסרטן. ההתמודדות גם כאן היא באמצעות גיוס משאבים פנימיים להתמודדות, אבל כפי שאמרתי ההתמודדות שלהם שונה והיעד של כולם הוא 'איך אני הולך לנצח את המחלה'".
מה הם הדברים העיקריים איתם החולים מתמודדים?
"בלבול, טיפולים מעייפים שמשבשים ומטלטלים אותם, מערבולת רגשית קשה, פחד ממה הולך להיות, התמודדות כלכלית – רבים מהם מפסיקים לעבוד והמשפחה מתגייסת לסייע, בניית המוטיבציה לאחר ההחלמה – אחרי שהמחלה איננה לעיתים הכול נראה בעיניהם אפור וחסר טעם, הפחד שהמחלה תחזור ממשיך לקונן, איך קמים וחוזרים לחיות עם הידיעה שזה יכול לחזור ולא לתת לידיעה הזו לנהל את חייהם".
האם משהו טוב יכול לצמוח מההתמודדות עם המחלה?
"בזמן המחלה קשה לראות את האור ולגייס משאבים, אבל רבים מהם מסתכלים לאחור ואומרים שזו הייתה אחת התקופות החשובות בחייהם ולא היו מוכנים לוותר עליה. בעיקר בגלל ששינתה להם את סדרי העדיפויות בחיים. אחד הדברים שזכורים לי שהפתיעו אותי שאחת המטופלות שלי שהחלימה אמרה: 'היום יש לי זמן. אני חיה ועושה כל דבר בתחושה שיש לי זמן, אני לא ממהרת לשום מקום ולא אומרת לא לעצמי מפאת חוסר זמן".
האם הטיפול בחולי סרטן שינה אצלך משהו?
"הקרבה לאותנטיות של החולים גרמה לי להבין שגם מחוסר הוודאות אפשר לגדול, כל יום אני אומר לילדים שלי שאני אוהב אותם, כי חשוב להביע את אשר על ליבי ולא לסמוך על מה הם ככל הנראה יודעים והרי אף אחד לא יודע מה יוליד יום. ובזכותם אני מבין שהשמחה שלי לא קשורה לדבר, אפילו לא למצבי הבריאותי, אבל כל עוד אני בריא חבל לבזבז את הזמן לספקות ובאופן כללי חבל לבזבז זמן, זה קירב אותי לאמת וכל בוקר אני שואל את עצמי בשביל מה אני קם".
(צילום אינגריד מולר)
