הסיפור המשפחתי הדרמטי של ברנדה אוליסקר, אמה ואחיותיה, שנחשף בתוכנית "אבודים", הפך אותה לדמות הכי מדוברת בעיר בשבועות האחרונים. רגע לפני שהחל המסע שלה למציאת אביה שנעלם כשהייתה ילדה, סגרה ברנדה מעגל נוסף כאשר החלימה מסרטן השד והיום היא מלווה חולות אחרות

בשבועות האחרונים נדמה היה שהאישה הכי מפורסמת במודיעין, היא זאת שעד לפני רגע הייתה אנונימית לחלוטין. סיפורה של ברנדה אוליסקר (40, נשואה+3) ומשפחתה, שנחשף בשני פרקים של תוכנית הטלוויזיה "אבודים", נגע לליבם של רבים מתושבי העיר שמיהרו לשתף שוב ושוב ברשתות החברתיות.

אוליסקר, שמאז שידור התוכנית מוצפת בשיחות והודעות מאנשים שכלל לא הכירה עד אז, הגיעה אל התוכנית ואל סגירת המעגל המשפחתית זמן לא רב לאחר שסגרה מעגל אחר והחלימה מסרטן השד. היום היא מנהלת את מרפאותיו של הרופא שניתח אותה, ומרגישה שמצאה את ייעודה.

לא מלחמה, מרוץ לחיים

ביולי 2014 גילתה ברנדה אוליסקר גוש בשד לאחר אימון כושר. ביקור אצל רופא הסתיים בכך שלמעשה היתה זו שהכריחה אותו להפנות אותה לממוגרפיה, בה תחושת הבטן שלה קיבלה אישוש.

"עד שלא קיבלתי את האישור שאין גרורות, לא יכולתי להירגע. החודש הראשון עד שמקבלים את פרוטוקול הטיפול, הוא הכי מפחיד. בתחילת הדרך את נמצאת במצב של שוק. למה זה קורה לי? אבל אני באתי ממקום של לא להסתכל על מר גורלי, אלא כמשהו שצריך להתמודד איתו ולהתגבר. לא לשקוע לפחד. זאת לא מלחמה, אלא מרוץ לחיים".

חלק מאותה דרך בה ניגשה ברנדה אל ההתמודדות שנפלה עליה, מקבל ביטוי גם בבחירה שלא שלא להגדיר את עצמה כחולה. "אני לא סובלת את המילה הזאת מחלה. זה תהליך של ריפוי והתמודדות במצב שהוא בלתי נתפס. הפחד שלא תצליח לנצח מקונן בך. כבר מהיום הראשון אני החלטתי שאני זאת שמנהלת את הסרטן ולא הוא אותי. התייחסתי לזה כאל שפעת מאוד קשה. זה עזר לי ולמשפחתי להתמודד".

איך הילדים התמודדו עם הבשורה?

"למעיין, שהיה אז רק בן שלוש וחצי, סיפרנו שאמא לא מרגישה טוב וצריכה להיות בבית חולים. קיבלנו ספר בשם "סרטן, ולא כזה שיש בים", שהמחיש לו מה אני הולכת לעבור. לפני שהתחלתי את הכימותרפיה החלטתי לא לחכות שאאבד את השיער. עשינו בבית טקס פרידה מהשיער שלי. מעיין היה שותף בלגלח לי את הראש, הבת הגדולה גזרה את הצמה וככה נפרדנו מהשיער. גם בעלי עשה קרחת יחד איתי. הילדים ביקשו שלא אלך עם פאה, אז הם בחרו לי בחנות את המטפחות הכי צבעוניות שהיו. היום אני לא נפרדת מהמטפחות, הפכתי אותן לצעיפים והן תמיד איתי. זה סמל שמאוד הולך איתי".

הילדים חששו שלא תתגברי?

"הם התמודדו בגבורה. הבן האמצעי לקח את זה מאוד קשה והיה רגע שהוא שאל אותי אם אני הולכת למות. עניתי לו שממש לא, שאני לא בזבוז. הוא הבין ואמר לי: 'אימא, את צודקת'. הם באמת התייחסו לסרטן כמו שאני התייחסתי. הם היו מאוד ממוקדים. כששאלו אותם אם אני חולה, הם אמרו שלא. "אימא לא חולה,יש לה סרטן השד".

מטופלות הופכות לחברות

מלבד המעגל המשפחתי הקרוב, ברנדה למדה גם כמה דברים על הסובבים אותה. "כל מי שחשבתי שיהיה איתי, לא היה. אנשים פחדו ותפסו מרחק. היום אני בקשר עם כולם, אבל זה לא חזר להיות כמו שהיה. הסרטן לימד אותי להכיר את פרצופם האמיתי של אנשים".

לאחר הגילוי והניתוח עברה ברנדה 16 טיפולי כימותרפיה ושנה של טיפול ביולוגי. בשנים הקרובות היא תצטרך להמשיך לעבור גם טיפול הורמונלי, אולם לדבריה היא לא חוששת שהסרטן יחזור. "אני לא מתעסקת בזה בכלל, רק בעשייה שלי".

גם הילדים לא חוששים?

"מבחינתם זה משהו שהיה ונגמר. אם אני מציינת שכואב לי משהו, הם עונים לי שהסרטן כבר היה. כמה שאני מנסה שלא לחשוב על זה, תמיד יש איזה ענן שמרחף, פחד קטן. זה היה משהו ענק בחיים שלי, מסוכן ומאוד מפחיד".

עד לגילוי הסרטן עבדה ברנדה בהדסה הר הצופים כמנהלת אדמיניסטרטיבית. אחרי ההחלמה לא שבה להדסה, אלא פנתה אל הרופא שניתח אותה והודיעה לו שהיא חושבת שהם צריכים לעבוד יחד. "החלטתי לעשות טוב לאחרים, למנף את הסרטן" היא מסבירה, "כיום המטופלות הופכות להיות חברות שלי. אני מלווה אותן לאורך כל הדרך ויש חיבור שאי אפשר להסביר".

"אני מלווה נשים שמגיעות לניתוח שיחזור שד לאחר כריתה וגם כאלה שמגיעות לטיפולים קוסמטים. גם הן צריכות ליווי לא פחות. היום אני מרגישה שליחה. אין דבר יותר ממלא ומכיל מלקבל הודעת תודה רבה ממטופלת. זה נורא מצחיק, בעקבות שידור אבודים אני מקבלת תגובות ממטופלות שאומרות שעכשיו הן מבינות כמה חזקה אני ואיך אני מסוגלת לתמוך באחרים. עם כל הקושי, באמת צמחתי למקום טוב".

מאז שידור התוכנית בה נחשפה גם התמודדותה של ברנדה עם המחלה, היא מוצפת בפניות מנשים שעברו גם הן את החוויה המטלטלת הזאת. "אני מקבלת המון פניות בפייסבוק מנשים שמתמודדות עם סרטן, מכאלו שמקימות קבוצות תמיכה ורוצות שאני אצטרף".

אבא נעלם ומלחמת הישרדות

הסיפור המשפחתי של ברנדה כפי שנחשף בתוכנית "אבודים", החל לפני יותר מ-32 שנים. אביה ואימה ביחד איתה ועם שתי אחיותיה עלו מארגנטינה לישראל בשנת 1979. יום אחד, ארבע שנים מאוחר יותר, הודיע אביה כי הוא נוסע לארגנטינה לחודש כדי להסדיר את ענייני הירושה שהותיר אחריו אביו. ברנדה ואחיותיה ציידו אותו ברשימת מתנות, והאב עלה על מטוס ומאז לא שב. למעלה משלושה עשורים (ויותר משנתיים של חקירות מערכת "אבודים") יחלפו עד שהאם והאחיות יקבלו שביב מידע בנוגע לגורלו של האב שנעלם.

לאחר שבנות המשפחה הבינו שהאב לא ישוב, הן גילו פנים נוספות של מי שהצטייר כאבא אוהב ומסור. האם גילתה כי בעלה נהג להמר והסתבך בחובות כבדים, זייף חתימות ורוקן את חשבונות בני הזוג. נושים החלו לרדוף את בני המשפחה עד לרמה בה יום אחד דפק בדלת אדם שטען כי אביה מכר לו את הדירה בה התגוררו. אגב, דירה שבכלל לא הייתה שייכת להם.

במשך שנים מצאו עצמן האם והבנות מתמודדות מול חשבונות בנק ריקים, חובות ונושים וביקורים של ההוצאה לפועל. הגז והחשמל נותקו תדירות, המקרר עוקל, ומעילי חורף לבנות נקנו רק הודות לתרומה של אישה זרה. בסופי שבוע שלוש הבנות היו חולקות מעדן חלב אחד. "אחרי שהבת שלי ראתה את התוכנית, היא אמרה שסופסוף היא מבינה למה אני לא מרשה לזרוק מעדנים".

"לא דיברתי על זה ביומיום, אבל זה פצע שתמיד היה פתוח ומדמם בלב שלי. בשנתיים האחרונות הייתי עסוקה בלהישאר בחיים, אז לא ייחסתי לזה חשיבות. היו לי שני פרוייקטים – לנצח את הסרטן ולסגור מעגל עם אבא שלי. בזכות האחיות שלי סגרתי את המעגל, אז מבחינתי ניצחתי ביג טיים".

לשחרר את אימא

השנים שלאחר היעלמותו של האב, שנות ילדותה של ברנדה, עמדו כאמור בסימן מצוקה כלכלית ומאבק להישרדות. האם שעשתה הכל כדי לשרוד את היום, ויתרה בשלב כלשהו על האפשרות שתקבל גט. היא נותרה בעגינותה והתמקדה בגידול הבנות. "אני מקווה שבעקבות החשיפה המטורפת הזאת כן יהיה שינוי ויעשו משהו בעניין חוק העגינות. בן אדם חי בכלא, בגלל שמישהו אחר לקח החלטה עבורו. זה מטורף".

אל צופית גרנט ומערכת אבודים הגיע ברנדה לאחר ששתי אחיותיה פנו כל אחת בנפרד אל המערכת וסיפרו את סיפורן. "זה לא היה קורה אלמלא האחיות שלי שהיו פונות ומספרות את הסיפור. זה בזכותן ומגיע להן קרדיט על כל זה. אימא שלי ואני רק נרתמנו למשימה. בזכותן סגרתי מעגל".

מטרתן העיקרית של האחיות היתה לשחרר את האם מעגינותה, וכשהן מספרות לברנדה על הפנייה לתוכנית, היא נרתמה מיד למשימה. "הייתי בשוק. אמרתי להן שבחיים לא הייתי חושבת על זה, שיש להן אומץ ושאני הולכת איתן על זה. לא חשבתי בכלל על החשיפה באותו רגע, היינו כל כך חדורות מטרה".

לאחר תקופה ארוכה של מבצע בילוש שערכה מערכת "אבודים" באמצעות החוקרים שלהם, התבשרו האם והאחיות כי נמצא קצה חוט. חוקרי המערכת איתרו את אחיו של האב וארבעת בנות המשפחה עולות למטוס בדרך לארגנטינה, 36 שנים לאחר שעשו את הדרך ההפוכה.

אולם מסע החיפושים בארגנטינה לא הסתיים בביקור אצל האח, ביקור שלא העלה תוצאות ממשיות מלבד תסכול עמוק מול הדוד שלא טרח לבקש בשלומן בכל השנים שחלפו. האם והבנות אף לא האמינו לו שאינו יודע מה עלה בגורלו של אחיו.

רק שלא אקרוס

בסופו של דבר התעלומה נפתרת, ומגיע הרגע בו התבשרו בנות המשפחה שהאב נמצא. "כשהבנו שאנחנו הולכות לפגוש אותו הייתי בשוק. נורא פחדתי מהתגובה שלי, פחדתי שאקרוס". בקטע דרמטי עד כדי כך שקשה להאמין שלא מדובר בסרט בדיוני, נקשו בנות המשפחה על דלת ביתו של האב, בו הוא מתגורר עם אשתו ובנו בן ה-18. תשובות ברורות הן לא מצליחות לקבל מהאיש שעזב את בנותיו הקטנות ולא שב. האיש נראה אדיש וברנדה מטיחה בו האשמות קשות. "הייתי בשוק מהאדישות שלו. לראות בן אדם שהיה אבא שלי, שעומד מולי אדיש בצורה כזאת. קרה לו משהו. אני יכולה להגיד שבסיטואציה הזאת מאוד כעסתי ואמרתי דברים קשים שאני לא מתחרטת עליהם, אבל אחר כך כשצפיתי בפרק כבר לא כעסתי. הסתכלתי עליו וראיתי בן אדם אומלל שהרס לו ולנו את החיים. זה יכול היה להיגמר בצורה כל כך שונה. החלטת לעזוב, תעזוב. זה בסדר, אבל לא היה צריך להיגרם סבל מטורף כל כך".

עברה לך בראש המחשבה לקבל חיבוק של אבא כשתיפגשו?

"אפילו לא לשנייה. גם צופית שאלה אותי את אותה שאלה ועניתי שאני לא יודעת. כשראיתי אותו כל כך אדיש, כל מה שרציתי זה לאחל לו את מה שאיחלתי".

לאחר המפגש האב "נגרר" אל טקס הגט ואחרי שלושה עשורים אימה של ברנדה משוחררת סופסוף. "סגרנו מעגל והיום אני יכולה לישון בשקט, אבל הכי חשוב זה שאימא שלי קיבלה את הגט. ראו גם בתוכנית כמה שהיא אישה אצילית. היא לא באה לשם בקטע של להאשים אותו או לכעוס עליו, היא אישה שחושבת שהכל צריך להיעשות בנועם, שאפשר לסלוח ולמחול. מעצם זה שהיא הגיעה בגישה כזאת, זה מה שאיפשר לו בעצם לתת לה את הגט. פחדנו שאולי הוא יערים קשיים".

קשר נוסף בין הבנות לאב לא מתקיים כיום, אולם ברנדה שומרת על קשר עם אחיה למחצה. "הוא חמוד. הוא לא ידע שום דבר עלינו, אבל מאוד שמח לגלות שיש לו אחיות. הוא כותב לי בוואטספ: "היי אחות גדולה". לא יודעת אם ייצא לנו להיפגש, אבל זה בסדר".

זה נגמר, המעגל נסגר

בעקבות התוכנית ילדיה של ברנדה מבינים לראשונה מה בדיוק עבר עליה. "הם ידעו שהייתה לי ילדות לא קלה, אבל לא ידעו בדיוק מה היה ועד כמה היה קשה. הבת שלי אמרה לי שהיא שמחה שגם בקטעים הקשים במסע לארגנטינה, תמיד הייתי מאופרת ומסודרת".

הפצע הזה השפיע על הדרך בה את מגדלת את ילדיך?

"בגלל הילדות הקשה שהייתה לי, כלכלית ורגשית, אני חושבת שבנינו משפחה לתפארת. יכול להיות שבגלל מה שעברתי אני גם אובר מגוננת על הילדים. המשפחה הקטנה שלי זה הדבר הכי חשוב לי. לשמור על הביחד, לדאוג שלא יחסר להם דבר. זה בא ממה שהיה לי. גם בעלי ככה עם הילדים, אבל הוא גם מאוד דואג לי. שלא יחסר כלום אף פעם. הוא לא מדבר על זה, אבל ככה הוא".

איך מסכמים מסע כזה?

"המסע היה קשה. הרבה בכי וצחוק, כל כך טעון רגשית. לא היה פשוט. גם לא למשפחה הקטנה שלי, אבל בעלי אמר לי שאני חייבת לעשות את זה. חייבת לסגור את המעגל הזה. ביום שפגשנו את אבא שלי השארתי את הטלפון באוטו. בזמן הפגישה איתו היו לי שבע-שמונה שיחות מבעלי. כאילו הוא הרגיש שמשהו קורה. אני רק רציתי את הרגע הזה של לעמוד מולו. אחר כך התרסקתי, אבל גם מולו בכיתי כי כאב לי. היית אבא שלי ועכשיו אתה כל כך אדיש אליי. זהו, זה נגמר. באמת נגמר".

בתמונה ברנדה: "היו לי שני פרוייקטים – לנצח את הסרטן ולסגור מעגל עם אבא שלי". צילום אינגריד מולר