כמו בכל שנה כשצה"ל מפרסם את נתוני הגיוס לשורותיו, החיוכים בעיר מודיעין מתרחבים מאד: העיר מובילה כבר שנים בנתוני הגיוס הגבוהים לצה"ל ונמצאת במקום הראשון והבלתי מעורער בטבלה הלאומית, גם לגבי גיוס בנים, גם לגבי גיוס בנות, גם בגיוס ליחידות קרביות וגם בקרב המתנדבים לקצונה. השנה הוצבה העיר במקום הראשון גם בשיעור המילואימניקים המשרתים בפועל, שהוא הגדול ביותר בישראל.

יפה, אבל משהו קרה בשבועות האחרונים. יותר נכון, מישהו החליט לבדוק האם באמת מדדי הגיוס לצה"ל משקפים גם את מדד ההתנדבות לשרת את המדינה בקרב בני נוער שנמצאים טרם שירותם הצבאי. המישהו הזה הוא שר שלום ג'רבי, מנכ"ל מינהלת השירות האזרחי-לאומי, שמודה בפה מלא כי ראשי רשויות שכנראה לא אהבו את מיקומם הנמוך בטבלת הגיוסים לצה"ל פנו אליו והתריעו על קיפוח.

צה"ל מסרב לשקלל את הנתונים ומתייחס רק לשיעורי הגיוס לצבא

"לאחר פניות רבות שקיבלנו בנושא מראשי ערים, הבנו שלמעשה נוצר מצב של הטעיית הציבור בפירסום נתונים חלקיים אודות הנושאים בנטל בשירות הלאומי הרשמי במדינת ישראל", אומר ג'רבי.

איש המפד"ל במקור, ג'רבי מסביר כי צה"ל מסרב לשקלל את הנתונים הכוללים גם את מתנדבי השירות הלאומי במדד המפורסם על ידי הצבא, "ועל כן בברכתו של השר נפתלי בנט פיתחנו מדד לאומי משוקלל – הכולל את השירות בצה"ל ואת השירות האזרחי-לאומי. מדד משוקלל זה מונע עיוותים ואפליות ומאפשר לקבל תמונת מצב מלאה וצודקת יותר לגבי אחוז המשרתים בערים השונות".

זה בעצם אומר בתכל'ס שהיו ראשי ערים שהעובדה שהם לא בצמרת המובילים הלאומיים בנתוני ההתנדבות לשירות הצבאי או האזרחי, פשוט לא עשתה להם טוב. האם יש לכך קשר לעובדה שאנחנו בשנת בחירות לרשויות המקומיות, ויש ראשי ערים שממש רוצים לשפר את תדמית עירם ולמעשה את תדמיתם הם?

"אי אפשר להוכיח זאת, אבל המשמעות היא שראשי רשויות מסויימים שנתוני הגיוס לצה"ל אצלם הוא לא בטופ, הפעילו כנראה לחצים על המינהלת שתשקלל גם את השירות הלאומי בתוך כלל הנתונים, כך נולד מדד ההתנדבות החדש. גם השר בנט חובש הכיפה הסרוגה מאד רצה כנראה לראות כיצד המגזר שלו, שלפחות בקרב הבנות יש לו נוכחות גדולה במסלול השירות הלאומי, בא לידי ביטוי נחרץ יותר בנתוני ההתנדבות הכלליים בישראל".

'מדד גיש"א' מאפשר הכללת כל התורמים למדינה

כך, עם שיקלול נתוני השירות האזרחי-לאומי זינקה גבעת שמואל לראשות הטבלה, כשהיא דוחקת מטה את מודיעין – למקום הארבעים המשוקלל. גבעת שמואל ניצבה גם כך במקום די גבוה בנתוני צה"ל ללא השירות האזרחי – אמנם רק בעשירייה השנייה ולא בראש כמו מודיעין, אבל בעיר שבה אחוז חובשי הכיפות הסרוגות גבוה מאד, המספר הגדול של בנות בגיל הגיוס לא בא לידי ביטוי בשום טבלה. כאמור, עד עכשיו.

במינהל השירות האזרחי-לאומי הסבירו כי "צה"ל נוהג בכל שנה לפרסם מדדי גיוס לצבא מקרב הרשויות המקומיות. מדדים אלו פוגעים בהתעלמותם מדי שנה מאוכלוסייה גדולה של צעירים וצעירות אשר קיבלו פטור מהצבא, או שכלל לא נקראו לגיוס על ידו ובכל זאת החליטו לתרום למדינה  בשירות האזרחי-לאומי".

כך נולד 'מדד גיש"א' – 'גיוס לצה"ל ושירות אזרחי-לאומי' – שבא למעשה להכליל בכל זאת את כל מי שקיבל פטור משירות צבאי מטעמים שונים – כגון דת, מצב בריאות לקוי, השתייכות למגזר הערבי או החרדי, ועוד – בשיקלול התרומה למדינה.

וכך גבעת שמואל במקום הראשון ב'מדד גיש"א', אחריה שלומי בצפון, במקום השלישי מגדל שליד טבריה, יבנאל, אחריה קריית עקרון, ולאחריה מיתר ועל פי סדר יורד היישובים אליכין – במקום ה-7, כפר תבור, אורנית – והיישוב הדרוזי ג'וליס סוגר את העשירייה הראשונה.

נתוני העיר מודיעין רחוקים מלהרשים

על פי נתוני מינהל השירות האזרחי-לאומי העיר מודיעין נופלת למקום ה-40 ברשימה, כשרק 6% מבין מקבלי הפטור משירות צבאי מתנדבים לשירות אזרחי-לאומי – כלומר 94% מכלל בני הגיוס המקבלים פטור משירות צבאי, מעדיפים שלא להתנדב לשום מסגרת פעילה. 'מדד גיש"א', אגב, פותח במיוחד על ידי חברת 'מאגר מוחות' לקראת ציון פתיחת שנת השירות האזרחי-לאומי בישראל.

"למען האמת, מה ההבדל בין בת שמשרתת כחובשת בחיל הרפואה לבין בת שירות לאומי שעובדת בבית חולים אזרחי? הן עושות את אותה העבודה בדיוק, אז כל ההבדל מתבטא בכך שהאחת לובשת מדים ירוקים והשנייה בגדים אזרחיים?", אומר איציק שפיר, תושב מודיעין ומנכ"ל עמותת 'נחלת שי' בעיר, המפעילה בנות שירות לאומי במגוון תפקידים.

'נחלת שי' היא עמותה שהקים בזמנו הרב אליעזר שנוולד, תושב מודיעין, אלוף משנה במילואים בחיל השיריון. הרב שנוולד מנהל כיום את ישיבת ההסדר במודיעין, שמסונפת ל'נחלת שי'. אשתו, הרבנית ד"ר מלכה שנוולד, מנהלת את המדרשה לבנות בעיר, ואיציק שפיר מנכ"ל העמותה הוא הרוח החיה מאחורי פעילות בנות השירות הלאומי.

איציק, מה עושות בנות שירות לאומי אצלכם?

"הרבה מאד. יש לנו ב'נחלת שי' מספר פרויקטים שבהם משולבות בנות השירות הלאומי. הפרויקט הראשון הוא 'המרכז לזהות יהודית' שפועל כיום בשישה בתי ספר יסודיים בעיר מודיעין ונועד למעשה לתת לתלמידים מידע על זהותם היהודית והלאומית. כלומר, הפעילות נועדה לאפשר לילדים להבין מה זה אומר להיות יהודי, מה זה אומר להיות אזרח ישראלי, מהיכן הם באו ולמה הם שייכים".

זה לא נשמע קצת מיסיונרי?

"ממש לא. אנחנו לא מנסים לשכנע אף אחד להפוך לדתי, אין כאן שום נגיעה לתהליך של חזרה בתשובה, ובכלל זהות יהודית לא בהכרח קשורה לדתיות. כדי שתלמיד יידע מדוע חוגגים את חג הפסח ומה עושים בחנוכה או בסוכות, הוא לא צריך להיות דתי. כדי שתלמיד יבין איך אזרח טוב תורם למדינה שבה הוא חי, הוא לא צריך להיות דתי. הילדים וההורים מבינים את זה והפעילות שלנו היא פעילות לימודית נטו".

מה מלמדים במסגרת פרויקט 'המרכז לזהות יהודית'?

"מעמיקים את הלימוד על חגי ישראל, לומדים מהי מסורת, עוסקים בערכים, כמו למשל בין אדם וחברו, יושר, עזרה לזולת, אמירת האמת, קבלת אחריות, ברור שאלה גם אלמנטים אזרחיים לגמרי, כי אזרח טוב במדינה מתוקנת מתנהג על פי סולם הערכים שאנחנו שואפים אליו, ושוב זה לא קשור דווקא לדת".

ומי שמעביר את החומר הזה הן בנות שירות לאומי?

"כן, יש לנו תקנים לבנות שירות שנקבעים במשרד החינוך באמצעות העמותות שאליהן פונות המתנדבות לשירות. במקרה שלנו כאן במודיעין הבנות מתגוררות בדירות שכורות בעיר, ממש כמו במסגרת צבאית. הדירה היא למעשה בסיס צבאי בזעיר אנפין, וזה די דומה למורות חיילות במדים – רק בלי מדים. יש פעילות לאורך כל השבוע בבתי הספר ויש פעילויות גם בצהריים ובשעות אחר הצהריים והערב, ויש יציאות הביתה לשישי-שבת, כמו בצבא".

מטבע הדברים, רוב בנות השירות הלאומי שלכם הן בנות דתיות.

"נכון, כי בנות דתיות יכולות להחליט מהי המסגרת הטובה ביותר עבורן ועבור המדינה, הן באות מתוך הרגשה בסיסית של לתרום למדינה, כי הרי אותה בת יכולה גם שלא ללכת לשירות הלאומי, אלא להמשיך את חייה במסגרת פרטית של לימודים, חתונה והקמת משפחה, והן לא עושות את זה, אלא תורמות, ואפילו יותר מהנדרש".

איך יותר מהנדרש?

"שירות לאומי נמשך שנה אחת, אבל בנות השירות הלאומי שלנו בדרך כלל ממשיכות לשנת שירות שנייה ומשתלבות במסגרות נוספות של 'נחלת שי' שמאפשרות פעילות גם בשעות אחר הצהריים והערב".

אילו מסגרות?

"פרט ל'מרכז לזהות יהודית' שמתבצע בבתי הספר היסודיים בעיר מודיעין, יש ל'נחלת שי' עוד פרוייקט שנקרא 'הגרעין', אליו מגיעות בנות השירות הלאומי לאחר שכבר עשו תקן ראשון של שנת שירות אחת. 'הגרעין' שלנו כולל היום כחמש-עשרה בנות והוא החל לפעול לפני כשלוש שנים, כשהרעיון הוא לאפשר לבנות לעשות מסלול המשך לשנת השירות השנייה ולמעשה הן נדרשות לפעילות נוספת מוגברת למען החברה".

במה עוסקות בנות הגרעין?

"בשעות הבוקר הן בפעילות רגילה בבתי הספר או במשימות האחרות בתחומי רווחה וקליטה, ובצהריים הן מגיעות לסייע בעבודה למפעילות הצהרונים. הן מסייעות בהכנת שיעורי בית עם הילדים ובכל מה שצריך".

ומה אחר כך? הן פנויות כל שאר היום?

"ממש לא, כאן מגיעה הפעילות הנוספת, כי משעה ארבע, כשהצהרונים מסתיימים, הן מתפזרות לעבודה השנייה שלהן – כל בת שירות עוסקת בתחומה מול מחלקות העירייה השונות, כך למשל בנות שעובדות מול מחלקת הרווחה בעירייה מתפנות ללכת לבתי נזקקים ולבדוק מה מצבם ולסייע בכל מה שנדרש, בנות שפועלות מול מחלקת העלייה והקליטה בעירייה מתפנות לסייע למשפחות עולים חדשים, וכך בכל תחום – כולל נוער וחינוך".

ואיזו הכשרה הן קיבלו?

"הכשרה מקבילה למורה חיילת בצבא, כלומר סדנאות וסמינרים, כל אחת בתחום שבו היא חזקה, ויש מדריכים שמפקחים על העברת החומר בכיתות. הן מכינות מערכי שיעור עם המדריכה, מכינות חומרים, והכל בפיקוח גם של המדריכים וגם של משרד החינוך".

לא הסתפקה בשנת שירות אחת

נופית בן-משה, בת 19, מתנדבת זו השנה השנייה בשירות לאומי במודיעין, מרגישה טוב עם עצמה: "הלכתי לשירות הלאומי מתוך רצון ומתוך תחושה של שליחות, כי ככה חינכו אותי בבית", היא אומרת. בבית הוריה במושב מעגלים שליד נתיבות חיים שני אחיה שהם חיילים. היה לה ברור שתלך לשירות לאומי משמעותי, כלומר שירות של שנתיים, ולא תסתפק בשנה אחת.

"בשנה שעברה הייתי בבית ספר 'דורות' בעיר, מלמדת, מסייעת לתלמידים בשיעורי בית, בעבודה פרטנית ובכיתה. עסקנו בנושאים רוחביים כמו ערכים, מסורת ויחסים בין אדם לחברו, וגם בנושאים נקודתיים כמו חגי ישראל וטקסים לציון אירועים חשובים".

איך הכשירו אותך לתפקיד?

"עברתי סמינרים וסדנאות. התמקדתי במקצועות החזקים שלי, שהם חשבון ועברית, ואת המקצועות האלה אני מלמדת בכיתות. אני גם עוזרת בארגון טקסים בבית הספר וכמובן בהכנת שיעורי בית".

את לא מרגישה שונה מחיילת בצבא?

"ממש לא, כי מה כבר ההבדל? הרי את העבודה שאני עושה עושות גם חיילות".

את כבר שנה שנייה בשירות הלאומי?

"כן, התחלתי עכשיו את השנה השנייה. אני ממשיכה לעבוד בבית ספר 'דורות', ובצהריים אני הולכת לעבוד בצהרון ולסייע בשיעורי בית. אחר הצהריים יש לנו פעילות הכנה לקראת היום שלמחרת, כלומר הכנת חומר להעברה בכיתות, הכנת מערכי שיעור וחזרה על חומר הלימוד".

גם הדסה אהרונוב מבני ברק משרתת בשירות הלאומי במודיעין זו השנה השנייה: "אני דתייה-לאומית למרות שבאתי מבני ברק, עובדת שנה שנייה מול מחלקת הקליטה של עיריית מודיעין".

למה דווקא שירות לאומי?

"כי המסגרת הזאת התאימה לי יותר, המסגרת הדתית, הסביבה שאליה אני רגילה, עם בנות שכולן דתיות, כשאנחנו מתגוררות באותה דירה. זה יותר קל לי באופן אישי ומתאים יותר לאורח החיים שלי".

ולא חשבת בכלל על אופציה לשרת בצבא?

"לא, זה היה ברור לי שאלך לשירות הלאומי, הרי ממילא הבחירה בין שירות לאומי ושירות צבאי לא עושה ממש את ההבדל. לי באופן אישי זה יותר נוח להיות במסגרת שבה כל הבנות דתיות".

ומה יקרה בתום שנת השירות השנייה שלך?

"כמו כל חיילת שמשתחררת מהצבא, יש לי תוכניות ללכת ללמוד, ואני אלמד אדריכלות, כי זה חלום הילדות שלי".

————————

השירות הלאומי-אזרחי בישראל

יהודה גולן

השירות הלאומי-אזרחי בישראל מהווה תחליף לשירות הצבאי עבור מגזרים שאינם יכולים להשתלב בשירות הצבאי בצורה משמעותית. כמו הרבה דברים בישראל, גם השירות הלאומי התחיל כפתרון עבור המגזר הדתי, כשעוד בשנת 1947 החליט דוד בן גוריון לאפשר לבנות דתיות שיצהירו להשתחרר משירות צבאי.

בשנת 1953 נוסד בישראל השירות הלאומי כמסלול חלופי וכפשרה לבנות דתיות שלא התגייסו לצה"ל ובכל זאת ביקשו לתרום למדינה.

עם השנים הצטרפו מגזרים נוספים למסלול השירות הלאומי, גם עקב סיבות כלכליות, מכיוון שהשירות הלאומי העניק נקודות זכות לצעירים שביקשו לרכוש השכלה גבוהה, או לקבל זכויות כזוגות צעירים בנושאי דיור ותעסוקה.

בנות דתיות, חרדים וערבים

שני המגזרים המרכזיים שהתווספו לבנות הדתיות, שעד היום מהוות את עמוד השידרה של השירות הלאומי, הם החרדים והערבים, בעיקר מהסיבות שהוזכרו, אבל גם מתוך רצון (לפחות בקרב חלקם) לתרום למדינה שבה הם חיים.

בשנות ה-90' החלה להסתמן ירידה באחוזי הגיוס לצה"ל ומנגד הופעל לחץ ציבורי לפתוח את השירות הלאומי לכלל הציבור. בשנת 2005 נשא הלחץ פרי והשירות הלאומי שינה את שמו  הרשמי ל'שירות לאומי-אזרחי'.

אט-אט הלך השירות והתמסד, עמותות רבות נכנסו לפעולה והחלו לחבר בין המועמדים לשירות הלאומי-אזרחי ובין התפקידים הנדרשים, בעיקר בתחומי החינוך, כסייעות למורות בבתי הספר, ברפואה – בעיקר בבתי חולים, וברווחה – כסיוע למשפחות נזקקות, לקשישים ולנכים.

גם 'חוק טל', שעוסק בהסדרת גיוס בני הישיבות לצה"ל, נתן דחיפה לשירות הלאומי-אזרחי ולמעשה פתח את הדרך למאות חרדים להיכנס למסלול השירות.

עד שנת 2008 טיפל משרד הרווחה בתחום השירות הלאומי. באותה שנה הוקמה מינהלת השירות הלאומי-אזרחי במשרד ראש הממשלה, המופקדת על התחום. בראש המינהלת עומד כיום שר שלום ג'רבי, איש המפד"ל לשעבר וחובש כיפה סרוגה. כיום משרתים בשירות הלאומי-אזרחי כ-12-13 אלף מתנדבים בשנה – הרוב המכריע הוא עדיין בנות דתיות, אולם חלקם של הערבים והחרדים גדל מדי שנה.

הטבות כלכליות ניכרות

המתנדב במסגרות השירות הלאומי-אזרחי זכאי לשורת הטבות כלכליות, כמו למשל מענק שיחרור, הטבות מס, נקודות זיכוי במס, סיוע בשכר לימוד, מענק עבודה נדרשת לאחר השיחרור, הנחה בתשלום ארנונה למגורים, ופיקדון אישי בסך אלפי שקלים שעומד לרשות המשתחרר מהשירות.