די, באימא שלכם. עזבו אותנו. יש לנו מספיק צרות גם בלי לשמוע כל שעה עגולה כמה שמפניה ורודה שתתה שרה ובאיזו שעה ביבי עישן סיגר, מאיזה סוג הסיגר ובאיזה משקה מיוחד הוא טבל את קצה הסיגר כדי שהטעם שירגיש בפה יהיה שמיימי.
השאלות הללו מעסיקות את בית המשפט שלנו, סוללות של עורכי דין, חקירות חוצות אוקיינוסים, מאות קלסרים, שנים של חקירות, כתבי אישום, סבבי בחירות. השתגענו על כול הראש. בימים שבהם כל יום נוחתת עלינו בשורת איוב חדשה בכול הקשור ליוקר המחיה כאן, זה מה שמעסיק אתכם?
איראן מתקרבת ליכולת גרעינית מבצעית ואנחנו בענייני שמפניה וסיגרים? מטורפים, רדו מהגג. אינכם רואים שאנחנו נמצאים בלב הגרסה המודרנית של סדום ועמורה? האם יתכן שאיבדנו את זה ואנחנו כבר במדרון חלקלק של טירוף מערכות מוחלט וקריסת שלטון החוק והמשילות?
רק מפה לאוזן אני יודע על עשרות מקרים של צעירים, שהם השמנא וסלתא של הארץ הזאת, מלח הארץ במלוא מובן המילה, שעברו לאחרונה לארץ אחרת או שמתחילים לארוז מזוודות. הם נשברו! הם מחפשים שפיות בחיי היומיום, שלהם וקצת אוויר שיאפשר להם להרים את הראש מעל המים. בעיניי זו סכנה אסטרטגית/פיגוע לאומי לא פחות מאשר היכולת הגרעינית של איראן.
מישהו חייב לעצור את הטירוף הזה. במשרד ראש הממשלה התמקם איש ראוי שמתאים לחולל שינוי, אבל יש לו אלף ואחת בעיות, ולכן הדבר החשוב ביותר בלוח הזמנים שלו זה תיעדוף. ועם כול הרצון הטוב של לפיד, הוא בבחינת ברווז צולע מתוקף המציאות הפוליטית שלנו, הנשענת על כרעי תרנגולת.
ובתוך טירוף המערכות הישראלי הזה שוטפים לנו את המוח בענייני פריימריז ובחירות שעולים לנו מיליארדים, ואנחנו בפתחו של הסבב החמישי, בדומה למדינות הכי פחות יציבות בגלובוס שלנו.
