נבחרת הפטאנק של מודיעין הביאה הביתה ארד מהטורניר הארצי השנתי. נא להסיר את הכובע, עדיפות למגבעת, מחיאות כפיים יתקבלו בהבנה. לא בכל יום נתקלים בנבחרת כזאת. "הצעירים" הם נקראים, הפוך על הפוך, ארבעה שחקנים שממוצע הגיל שלהם עומד על 75 וחצי.
רות אלמגור, בת 74, הוכתרה לא מכבר כקפטנית, משה אלמגור, בעלה, בן 79, ג'ורג' בן אלי, בן 74, ואהרון לוי, בן 75. ותיקים, ראו הכל, שום דבר כבר לא יפתיע אותם, גם לא מדליית ארד. שלוש פעמים בשבוע הם נפגשים במגרשי הפטאנק שבקצה עמק החולה וזורקים כדורים על כדורים. תרתי משמע. זה המשחק, לזרוק כדורים על כדורים. באמת. כמו סנוקר בלי המקל. כמו זריקת דיסקוס בלי הטייטס. זאטוטים שצריכים לצאת לבית הספר מתלוננים שהרעש מפריע להם להוריד אפליקציות, אבל כשהמשטרה מגיעה הם תופסים את הגב ומציגים תעודת גימלאי.
"מי שבר את החלון שם?” איש חוק מנהל חקירה.
"אני יכול לשבור חלון?” אחד עונה "תראה אותי. מקסימום אני יכול לשבור את האגן".
העולם שייך לצעירים? לא בטוח, לא כולו, עדיין. ישנם מקומות, אפילו במודיעין, שהכניסה אליהם אסורה מתחת לגיל פנסיה. בצהריים נכד צועק מהחלון שהארוחה מוכנה וכולם משחקים אותה לא שומעים- "האוכל מתקרר! סבא! אני יודע שאתה שומע אותי! סבא!”.
* * *
שמואל גרינשפן טייל ברחבי אירופה והבחין בתופעה מוזרה. בספרד, בצרפת, מבוגרים שיחקו בשדרות הערים ונראו חסרי דאגה. אחרי שירד לשורש העניין, וגילה שמדובר בענף ספורט חברתי לגיל השלישי, גמלה החלטה בליבו לבשר את הבשורה כאן, במודיעין. "הבנתי שיש פה משהו נהדר. לא לכולם יש כסף ללכת לחדר כושר או לשבת בבתי קפה, וחוץ מזה הרצון לזוז, לעסוק בספורט שהוא גם חברתי במהותו, גם הוא חזק".
לפני כחמש שנים הוא הקים את המועדון המקומי בסיוע העמותה למען הקשיש בעוד עיריית מודיעין הכשירה את המגרשים המתאימים. ארבעים נלהבים כבר קפצו על העגלה והתוצאות בתחרות הארצית מעידות שהם לא באים להעביר את הזמן. למקום השלישי לא מגיעים סתם ככה, לא בטעות, נדרשת ידיעת המשחק, הבנה אסטרטגית וכמובן, אימונים.
למי שאינו מצוי ברזי המשחק, מגרש הפטאנק הינו שטח אדמה ישר בגודל של 15 מטרים על 4 וכליו הינם כדורי ברזל במשקל של עד 800 גרם לכדור. תחילה מטילים כדורון מטרה צבעוני עשוי עץ, למרחק של 6 עד 10 מטרים, לאחר מכן מגלגלים כדורי ברזל בכוונה להתקרב ככל הניתן לכדור המטרה, או בכוונה להרחיק ממנה את כדורי היריב. כשנגמרים הכדורים, הקבוצה שהכדור שלה הוא הקרוב ביותר לכדורון המטרה מקבלת נקודה בעבור כל כדור שהקדים את כדור היריבה הקרוב ביותר לכדורון. כך, הקבוצה הראשונה שצוברת 13 נקודות – מנצחת.
* * *
המועדון המקומי עצמאי לחלוטין, אך מקבל שירותים מהעמותה למען הקשיש. אם צריך להירשם לתחרויות, להשיג מדים ייצוגים ועוד- העמותה מסייעת. תחרויות הפטאנק בארץ מתקיימות על ידי ארגון אשל ג'וינט, איתו פועלת העמותה למען הקשיש, כך ששיתוף הפעולה בין הגופים הוא אך טבעי. "הקשר עם העמותה הוא בדיוק מה שאנחנו רוצים", גרינשפן מסבר את האוזן. "מצד אחד אנחנו גוף עצמאי, לא משלמים דמי חבר לאף אחד. מצד שני יש גוף העוסק בתחום, שפשוט מוכן לסייע לנו בלי לכבול אותנו. מבחינתנו זה שיתוף הפעולה האידיאלי".
כאמור, גם עיריית מודיעין נרתמה לסייע למועדון והקימה מגרשי פטאנק בעיר, לשימוש החברים. אלה שבעמק החולה הם הפעילים ביותר. גרינשפן מדגיש כי המשחק עושה טוב לאנשים רבים מאוד: "יש לנו בן 82, בן 84 וכך הלאה. משחקים אצלנו גברים ונשים ביחד, לעיתים גם זוגות נשואים משחקים ביחד, כמו במקרה של הקבוצה הזוכה של רות ומשה. המשחק דורש פעילות גופנית מתונה, שמתאימה מאוד לקשישים, אנחנו חייבים להתכופף להרים את הכדור, זורקים את הכדור, הולכים ועוד. והכי חשוב, אנחנו פשוט ממש נהנים ביחד".
אחת לשנה מתקיים טורניר הפטאנק הארצי לאזרחים ותיקים ומועדון הפטאנק של מודיעין לוקח בו חלק מזה חמש שנים, בדיוק הזמן שנחוץ כדי לצבור ניסיון ולבסוף גם להטביע חותם. בשנה שעברה, למשל, השתתפו בטורניר מעל ל-220 קבוצות מכל הארץ ומכל המגזרים. להעיד שלא מדובר בגחמה מקומית, אלא בשיגעון של ממש. קבוצה מורכבת מארבעה שחקנים, שלושה בלבד משחקים והרביעי מתחמם למקרה שמישהו יימתח שריר בשעת הטלת כדורון. בשאר הזמן הוא מתפקד על תקן הגרעין הקשה.
התחרות מתנהלת על פי חלוקה למחוזות, כאשר מודיעין משובצת למחוז מרכז. למעשה, שתי קבוצות ממועדון מודיעין זכו בשתיים מהמקומות הראשונים של מחוז מרכז, אך בסופו של טורניר, הקבוצה של רות היא שהמשיכה לזכייה במקום השלישי הארצי.
"אנחנו מתחרים כקבוצה כבר ארבע שנים", הקפטנית חולקת את העקשנות. "שלוש פעמים בשבוע אנחנו נפגשים במגרש הפטאנק, בכל מזג אוויר, גשם או שמש. יש לנו אמירה, כל עוד הכדור לא צף על המים, משחקים. וכדור פטאנק הוא לא קל. קשה להביא אותו למצב שבו הוא יצוף על המים".
* * *
אהרון וג'ורג' דוברים צרפתית מבית ולא נשאר אלא ששאר החברים לקבוצה ילמדו את השפה. אם לא למען הידע הכללי, אז לפחות בשם הלוחמה הפסיכולוגית. היריבים חושדים שצוחקים עליהם וביטחונם מתערער, עד שמגיע מתרגם זה כבר 13 וממשיכים הלאה.
"זה משחק חברתי נעים. אנחנו משחקים, צוחקים, וחוזרים הביתה במצב רוח טוב. אנחנו גם מדברים על הכל, ואף פעם, אבל אף פעם, לא רבים. לקבוצה שלנו יש כבר סלנג משלנו, שזר לא יבין אותו".
אם לוקחים בחשבון שמולדת הפטאנק בצרפת, ושהספורט מזוהה במיוחד עם דרומה של הארץ (הומצא בפרובנס ב-1910), מספיק שתגיע עם קרואסון לתחרות וכולם מסביב כבר יחשבו שאתה מקצוען. באקלים שכזה, על אחת כמה וכמה, היכולת לדבר צרפתית יוצרת אפקט הרתעה. שכן בניגוד לתדמית של המשתתפים, מסתבר שרבים מהם הופכים על מגרש הפטאנק למפלצות צמאות ניצחון. תשכחו מהסב החביב שיספר לכם סיפור על הקיבוץ, פתאום מגלים שהוא ימכור את סבתא רבא שלו רק כדי לזכות במדליה.
"בתחרויות האווירה מתוחה מאוד. יש לא מעט אנשים שלוקחים את העניין ממש ברצינות, אולי אפילו יותר מדי ברצינות. אבל אנחנו כקבוצה באים ליהנות. למרות שאחרים באים לנצח, מתברר שגם אנחנו יכולים לנצח, ואפילו ליהנות תוך כדי".
בתמונה: נבחרת הפטאנק המקומית. הכל בזכות גרינשפן! (צילום יח"צ)
