שעת ערב, ליגד סנטר. פאב הג'פטו מתארגן לפתיחה. צוות העובדים מארגן את הכיסאות והשולחנות לקראת הפתיחה, הברמן בודק את ברזי הבירה, לכאורה עוד ערב סטנדרטי בפאב המודיעיני, רק שהערב משהו שונה. מלבד ההתארגנות הרגילה לפתיחה, שניים מאנשי הצוות תולים סדינים על הפרגולה ואוטמים את המקום לחלוטין לעיניים חוקרות. בחוץ מועמדת עמדת קבלה, ובשעה שמונה, כשהאורחים מתחילים להגיע נבדק שמם ברשימה לפני שהם מורשים להיכנס.
השעה שמונה וחצי. ראשוני האורחים נמצאים כבר במקום, ממתינים שמשגיח הכשרות שהחליט לפקוד את המקום דווקא הערב יסיים את הביקורת שלו. משגיח הכשרות בוחן את הכיסויים בחוסר הבנה, ולבסוף ממשיך בדרכו. זה נותן את האות. ראשוני האורחים מגיעים למלתחה מאולתרת שהוצבה בירכתי הפאב ומסירים את בגדיהם. תנועת פשטות הגיעה למודיעין.
עירומים בפאב
אירוע קריאת שירה בעירום שהתרחש לפני כשנתיים היה יריית פתיחה לאינספור אירועים שאירגנה תנועת 'פשטות', שהפכה בינתיים לעמותה רשומה מאז. ההבדל בין האירוע הזה לאחרים הוא המיקום. זהו אירוע העירום ההמוני הראשון שמארגנת פשטות, או כל גוף אחר, אצלנו במודיעין. "כבר המון זמן שאני מתכנן אירוע במודיעין. זה נראה לי הכי טבעי בעולם." מספר עוז (השם האמיתי שמור במערכת), בן 40. "אני גר באחד הישובים בסביבה, עובד הרבה במודיעין, ובכל פעם שאני רוצה להגיע לאירוע עירום אני צריך לנסוע לתל אביב או צפונה מזה. יש ב'פשטות' לא מעט מודיעינים או אנשים שגרים באזור ירושלים, והגיע הזמן לאירוע כזה גם כאן."
עוז הוא אחד מאנשי 'פשטות' שאירגנו את האירוע. עד כמה היה מסובך למצוא פאב שיסכים לארח אנשים עירומים? הרבה יותר פשוט ממה שחשבתם.
"לא הייתי בטוח שזה יעבור. ציפיתי לטריקות טלפון, אבל פניתי לשני פאבים שאחד מהם היה מראש גדול מדי לצרכים שלנו והשני היה הג'פטו, שהסכימו מיד. ציפיתי להרבה יותר קשיים והתנגדויות, אבל תראה את האווירה פה. זה פאב משפחתי כיפי, הצוות אחלה, השותפים מאוד קואופרטיבים מרגע שפנינו אליהם, עכשיו נשאר רק לראות איך יעבור הערב."
ואכן, זו השאלה העיקרית שעמדה בפני מארגני הערב. אירוע עירום בפאב הוא כמעט חסר תקדים במדינת ישראל. אירועים דומים התקיימו בעבר הרחוק, אבל לא הצליחו במיוחד. בניגוד לגופים אחרים 'פשטות' מקפידה במיוחד על הצד החברתי של העירום וכל ניסיון להפוך את אופי האירוע למשהו שונה מאירוע לבוש (כן, אני מדבר על מין), נתקל בהתנגדות מצד המארגנים.
בינתיים הנוכחים, מלבד צוות הפאב, הם מארגני האירוע הנרגשים. רגע לפני שהאורחים מגיעים הם מכנסים את צוות הפאב לתידרוך. אסור לנעוץ מבטים, אסור להחזיק טלפונים סלולאריים, יש להודיע למארגנים על כל פעילות שלא מאפיינת ערב רגיל בפאב (אני מדבר, שוב, על מין), הבעלים מוסיפים שיש לכבד את המרחב האישי של הלקוחות אפילו יותר מבערב רגיל, והצוות משוחרר לעבודה.
בשעה תשע הג'פטו מתחיל להתמלא. קצת קר והצוות מדליק עוד תנורים כדי לחמם את האורחים נטולי הביגוד. הגברים מתפשטים מיד. לרוב הנשים לוקח מעט זמן להסיר את הקליפות החיצוניות, אבל מהר מאוד כולם עירומים כביום היוולדם. אנשי 'פשטות' הביאו מראש משחקי חברה ובשולחנות הרחבה החיצונית של הפאב משחקים ג'ונגל ספיד, ג'נגה ועוד ובניגוד לערב רגיל כאן כולם מבלים עם כולם, עוברים בין השולחנות ומכירים אחד את השני. חלקם מכירים מאירועים קודמים ולאחרים זה אירוע ראשון. בחלקו הפנימי של הפאב הבירה זורמת והמלצרים נאלצים להקליד חשבונות לאורחים שעוברים בין שולחנות בלי הפסקה. למרות השוני בטיפוסי הגוף שמגיעים לפאב, דבר אחד משותף לכולם – המגבת. מתברר שכמו במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, גם לעירומיסטים מגבת היא פריט חובה. לשבת על כיסא בפאב בישבן חשוף זה פחות נעים מלפרוש מגבת, וכל הכסאות בפאב מכוסים במגבות שעליהן ישבנים חשופים.
כשאני יוצא לעמדת הבידוק שמחוץ לפאב אני משוחח עם אחד המלצרים. הוא לא בהלם כמו שציפיתי שיהיה. למעשה הוא טוען שהאווירה היום כיפית ומחויכת אפילו יותר מבערב רגיל. הפאב הוכרז היום כשטח נקי מעישון כך שהמעשנים נאלצים להתלבש ולצאת אל הקור ששורר בחוץ.
הכי טבעי בעולם
את שלי (השם האמיתי שמור במערכת), בת 42 ותושבת האזור, אני פוגש באזור העישון. שלי הגיעה עם בן זוגה שעבורו זו הפעם הראשונה באירוע עירום. לזכותו ייאמר שהוא זרם עם העניין ונשאר בתחתונים בלבד. שלי לא טרחה להתלבש, ופשוט שמה על עצמה שאל ארוך שמכסה את כל הדורש כיסוי. מתברר שהיא בסצינה כבר כמה שנים ואנחנו משוחחים על סיגריה.
איך את מתרשמת מהאירוע?
"הפעם האירוע קצת שונה. מעבר לחברים הוותיקים שמלווים אותנו כבר שנים ארוכות, הגיעו הפעם לא מעט פרצופים חדשים."
והעובדה שזה בילוי בפאב? לא מוזר לך להיכנס לפאב ולמצוא את כולם עירומים?
"אני מרגישה שזה הכי טבעי בעולם, מבחינתי, להגיע לפאב, להתפשט, להזמין בירה ומשהו לאכול, לשבת, לשחק כמה משחקי קופסה עם חברים ולא לחשוב בכלל על הבטן שמגלה את הצמיגים או על הירכיים המשתפלים. הגעתי אל החברה העירומה אחרי שלמדתי לקבל ולאהוב את עצמי בדיוק כמו שאני, וכל מה שקורה לי מאז רק מבסס ומקבע את האהבה הזאת יותר. זה לא שהגוף שלי סבבה וזהו, הוא נפלא, טבעי וזה הזמן לחגוג אותו!"
בחזרה פנימה, אל החמימות שבפאב. עדית (השם האמיתי שמור במערכת), תושבת מודיעין בת 50, ותיקה באירועי פשטות ובאירועי עירום חברתי בכלל. "עברתי כאן איזו שהיא משוכה. אתה רואה שגברים מתפשטים מיד ונשים לאט. הבנתי שאם אני לא מתפשטת מיד אני לא אתפשט. יש לי תמיד פחד מקור, אז מצאתי פתרון. הלכתי מיד לירכתי הפאב, התפשטתי כולי, שמתי עלי עליונית מבד שפתוחה אבל מגינה לי על הכתפיים ועל הגב וזהו. מבחינתי הייתי עירומה."
איך התחברת מראש לסצינה עירומיסטית?
"בן זוגי הקודם גרר אותי לתוך זה. מעולם לא הייתה לו בעיה עם הגוף שלו והוא לא הבין למה לי יש. הוא היה שואל מה נהייתי בתולה. בואי כבר. הוא גרר אותי לפסטיבל 'פשוט' (פסטיבל עירום שאינו קשור לתנועת פשטות ומתקיים פעמיים בשנה באשרם במדבר – גח"ע). לקח לי יום יומיים להתאושש מההלם, אבל התאוששתי. אחרי יומיים גיליתי שלכל האיברים שיש שם יש גם עיניים וראש וחיוך, והצלחתי להרים עיניים למעלה." היא צוחקת. "כשהשתחררתי הרמתי עיניים ובאמת גיליתי עולם מדהים של קירבה ואינטימיות נעימה של בני אדם, לא מינית. התחושה הזו של להתחבר לאנשים בכזו קלות. להגיע לשיחות עומק. את בן זוגי הנוכחי היכרתי שם. זו הייתה טבילת האש שלי."
לא חששת להגיע לאירוע במודיעין, העיר שלך?
"זו שאלה טובה. עכשיו כשאתה שואל אולי הייתי צריכה לחשוש, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שמי שכבר מגיע לשם הוא בבראנז'ה."
ואולי אחד המלצרים יזהה אותך?
"אני לא בגיל של המלצרים אז אני לא חוששת מהם." היא צוחקת שוב. "וחוץ מזה זה לא שאני מסתובבת עירומה ברחוב או שתפסו אותי באיזו אורגיה פרועה עם סמים קשים וכאלה. אני לא מחצינה את זה ולא מספרת על זה בפייסבוק וכאלה, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שלמי שפוגש אותי שם לא תהיה ביקורת על זה. באמת יש בסצינה מישהו שהוא לקוח שלי, וזה בסדר. הוא בחבר'ה."
איך את מתייחסת לביקורות על אירועי העירום?
"אני לא מבקרת את הפוריטניות היהודית והישראלית. אני לא אוהבת אותה אבל היא קיימת וחבל. חבל שאנשים נמצאים במקומות האלה, אבל תשמע, גם אני פעם הייתי שם. אז כל אחד עובר את הדרך בקצב שלו, בזמן שלו, בגלגול החיים שלו."
מה חשבת כששמעת שיש אירוע במודיעין?
"נורא שמחתי! אמרתי לעצמי 'או, סוף סוף מישהו מתחשב בי! לא צריך לנסוע רחוק, יום שהוא נוח לי, לא יכלו לסדר את זה נוח יותר מבחינתי. זה היה מושלם. נכון שזה בתוך העיר שאני גרה בה, אבל אני מניחה כאמור שגם אם אפגוש מישהו שאני מכירה הוא יהיה בדיוק באותו מקום ושנינו נחייך בתחושת שייכות לשבט לא סודי אבל חדש וצעיר. לי העירום עושה מאוד טוב. הוא עוזר לי להיפתח, להתמודד עם השדים שלי, עם הגוף, זה חוסך הרבה שנים של פסיכיאטר.
המקום הזה של הסרת המחיצות, הוא קודם כל הסרת מחיצות פנימיות. כשאני מצליחה לגבור על המחיצות החיצוניות אני גוברת על המחיצות הפנימיות שלי ואז יש לי קשר יותר קרוב עם עצמי ויש לי אהבה עצמית יותר חזקה. זה פשוט בריא לנפש בעיקר."
מה דעתך על מי שטוען שאי אפשר לנתק בין עירום למיניות?
"זה קשקוש. דווקא לפעמים לא להיות בעירום זה יכול להיות יותר מיני וסקסי כמו שרואים בכל הפרסומות. מספיק שרואים בטן חשופה וזה מוכר יותר מאשר אם הייתה עומדת שם בעירום מלא. אז זה לא. יש אירועים של מיניות ויש אירועים של עירום ולכל אחד יש את המקום שלו, אבל זה ממש לא קשור. זה מדהים עד כמה זה לא קשור. להיפך. זה מרגיע את המקום הזה. גם המיניות שלי משתפרת בעקבות העירום החברתי, בלי קשר להשתתפות באירועים מיניים. הפורנוגרפיה חוגגת בפרסומות וכולן לבושות. מספיק שהיא מלקקת גלידה עם לשון חשופה. זה מה שמוכר."
פשוט הם
השעות עוברות, החיוכים לא מפסיקים, לקראת חצות המקום מתחיל להתרוקן, החבר'ה מתכנסים לצילום, היחיד שמותר באירועי פשטות. רק מי שמעוניין להצטלם מגיע, נבחר רקע שלא יחשוף אף אחד מהמשתתפים האחרים והחבר'ה מחייכים למצלמה. בתוצר הסופי, זה שיפורסם בדף הפייסבוק של פשטות, יכוסו פניהם ושאר האיברים המוצנעים אבל כרגע הם פשוט הם עצמם.
בראיון עם זיגי שחר, בן 39, יו"ר עמותת פשטות ומי שהקים את התנועה מראש, זמן קצר אחרי האירוע הוא אומר. "הכל התחיל אחרי המיצג של ספנסר טוניק כשחבורת אנשים התחילה לארגן אירועים בעירום. אחרי כמה שנים הרגשתי שלפחות עבורי זה דבר נפלא ונותן לי המון ורציתי שזה ייצא החוצה וליותר אנשים תהיה אפשרות לבלות בעירום ולהרגיש את החופש ובעזרת כמה חברים הקמנו תנועה שמטרתה להפיץ את זה בארץ. בהמשך התחלנו להפיק אירועים. אירועי תרבות, אירועי פנאי, כדי שאנשים יוכלו להתנסות."
מה ההבדל בין אירוע בעירום לאירוע לבוש?
"באירוע שבו אין חובת לבוש יש הרבה יותר חופש יש פתיחות מאוד גדולה בין האנשים כתוצאה מהסרת המחסומים. מהסרת המסכות שהלבוש מהווה עבורנו. נוצרת קירבה מאוד מיוחדת בין האנשים שמשתתפים באירוע ומתוך זה אנשים מרגישים הרבה יותר נוח עם עצמם. מרגישים פתוחים ונוצרת קרבה ביניהם."
אחרי הכתבה שהתפרסמה ב-7 ימים היו תגובות שטענו שזו בושה, שבמודיעין לא צריכים להתקיים אירועים כאלה. מה דעתך?
"אני חושב שבכל מקום בארץ זה רלוונטי. בכל מקום יש אנשים שצריכים את תחושת החופש ואת הבילוי שובר השגרה ואת מה שיעשה להם נעים ונחמד. זה לא קשור למיקום האירוע. עובדה שבכל הארץ יש לנו קהל ואנשים מחפשים את זה בכל מקום. יש לנו קהל דתי, קהל מישובים גדולים וקטנים וזה יוצר הרבה מאוד עניין. עובדה שגם במודיעין לא היה קושי למלא אירוע כזה של פאב, אפילו שזה היה באמצע השבוע. יש אנשים שזה יותר מתאים להם ויש שפחות. יש אנשים שעדיין לא מוכנים להתנסות בדברים כאלה, מיוחדים יותר, ואז אצלם זה אולי נתפש כבושה אבל מי שמגיע לאירועים מרגיש מאוד נעים. אנחנו דואגים שהאווירה תהיה מאוד מקבלת ותומכת."
איך דואגים שלא יהיה מין באירוע?
"דבר ראשון זה קהל מבוגר ואחראי. אנחנו דואגים שמי שמגיעים יידעו שמדובר באירוע חברתי שגרתי. במסרים שלנו בפייסבוק אנחנו מציגים את העירום החברתי כמו שהוא ומסירים את הבלבול בין אירוע חברתי למיני ועד עכשיו הקהל מאוד מבין את זה ומשתף פעולה כדי שזה יהיה אירוע נעים ונוח לכולם. אנשים שמחפשים משהו אחר יודעים למצוא את זה במקומות אחרים."
איך הגיבו בעלי הפאבים כשניגשתם אליהם לקראת האירוע?
"לא לכל מקום זה מתאים. יש מקומות שחוששים מזה, אבל הג'פטו שיתף איתנו פעולה ונראה לי שהם היו מאוד מרוצים. הם אמרו שהקהל התנהג בצורה מקסימה ושמאוד נהנו מהאירוע."
ובאמת, כשאני שואל את הנהלת הפאב על האירוע, אני מקבל תשובה דומה. "בהתחלה הייתי בהלם. נכנסתי למחסן ופשוט נשארתי שם. בסופו של דבר אחד מאנשי הצוות שכנע אותי לצאת החוצה, ומהר מאוד שכחתי שמדובר באנשים עירומים וזה הפך להיות ערב שגרתי בפאב."
ונחזור לעוז. איך אתה מסכם את האירוע?
"אני חושב שהיה אירוע מצוין. הייתי מתוח מאוד לקראת האירוע. מאוד חששתי שהעובדה שזה במודיעין ועוד ביום שלישי תגרום לזה שיהיה לנו קשה למלא את הפאב, אבל התבדיתי ואני שמח על כך. הגיעו גם תושבי מודיעין והסביבה, הגיעו אנשים מתל אביב ואפילו מהצפון והדרום. מאוד אשמח אם האירועים הללו יהפכו לליין קבוע שלנו. לגבי אירועים במודיעין, יש לי תחושה שזו תחילתה של ידידות מופלאה."
בתמונה: בפאב במודיעין. אין להם מה להסתיר . צילום פרטי
