כששגיא אילות, בן 44 ממודיעין, יצא לפני שלושה שבועות לטיול בגיאורגיה עם שני חברי ילדות, הוא וודאי לא תיאור לעצמו שהנסיעה תהפוך לסיפור הישרדות של ממש.
כל זה קרה לאחר שבמהלך טרק באזור בו תנאי השטח קשים נפל אילות ונפצע, ונאלץ להעביר את הלילה לבדו בשלג. השבוע סיפר למודיעין NEWS: "יצאנו למסלול שגרתי, מסומן במפות, לא הרפתקני יותר מדי. טיול של שישה ימים בשטח, מאה קילומטר הליכה עם כל הציוד על הגב".
מה שהחל כטיול שגרתי הלך והסתבך לאחר כיומיים. "הגענו לרכס הרים ובאמצע היום, מיום של שמש, התחילה פתאום סופת שלגים. חיפשנו מקום להתגונן בו מפני הסופה, ועברנו לצד השני של הרכס. נכנסנו לאוהל כדי להגן על עצמנו מהקור, והבנו שבעצם הטיול הסתיים ושאנחנו צריכים להגיע לכפר הקרוב ומשם לחזור לעיר הבירה. העברנו את הלילה בשלג באוהל ולא ישנו כל הלילה. בבוקר, כשהסופה הפסיקה, השארנו את רוב הציוד מאחורינו והתחלנו ללכת במסלול של 13 ק"מ לכפר הקרוב".
אחרי ארבע שעות הליכה בשלג מגיעים אילות וחבריו אל אזור שהיה אמנם יבש, אבל התברר כמסוכן. "ראינו שהמסלול תלול יותר ממה שנראה במפות", הוא מספר, "בדקנו שאנחנו בנקודה הנכונה והמשכנו ללכת. בשלב הזה אני התחלתי להדרדר בגלל האבנים, אבני ציפחה מחליקות. התחלתי להתגלגל וליפול בין מצוק למצוק. כל פעם גלגול של 2-3 מטרים לאורך 30 מטר, 5 גלגולים בסך הכל. בגלגול האחרון נחתתי על הישבן. זה נתן לי שהות להיעמד לרגע, לשחרר את התיק, ואז נפלתי על התיק שבלם אותי".
החברים של שגיא מיהרו להגיע אליו ולסייע לו. "דורון, שהיה חובש בצבא, עצר את הדימום שהיה לי בידיים", הוא נזכר. "הבנתי שאני פגוע ברגל באופן רציני. ביקשתי מהחברים שיגררו אותי לעץ הקרוב ויקשרו אותי אליו כדי שלא אמשיך ליפול, וביקשתי מהם שיילכו להזעיק עזרה, כי אני לא יכול להמשיך ללכת במצבי. היה דיון קצר בינינו והבנו שהסיכויים הטובים ביותר עבור כולנו הוא ששניהם ימשיכו ויזעיקו עזרה. הם קצת התנגדו ולא רצו להשאיר אותי לבד, אבל בסוף השתכנעו ויצאו לדרך".
בשלב זה אילות נותר לבדו בשטח, קשור לעץ ופצוע ברגלו. "הם עזבו בסביבות שתיים וחצי בצהריים", הוא מספר, "ואני מבין שאני הולך להעביר שם לא מעט זמן לבד. חישבתי את הקילומטרים שיש להם לעבור, והבנתי שזה יקח הרבה זמן ושאני צריך להעסיק את עצמי איכשהו. הוצאתי את כל התכולה של התיק, החלפתי את הביגוד הרטוב שלי בביגוד יבש, קיבעתי את הרגל, תפרתי את הבגדים, אכלתי ופיזרתי סטיק לייטים מסביבי, כדי שאוכל לסמן איתם למסוק. הייתי צריך להעביר את הלילה. היה מאוד קר, אבל היו לי שק שינה ושכמייה והתעטפתי בהם".
כך מעביר אילות את הלילה, כשהוא סובל משלושה שברים ברגלו, בנוסף לחבלות בגפיים. "בבוקר הגיע סופסוף המסוק. הבנתי שהוא לא רואה אותי, אז השתמשתי בציוד בצבעים חזקים, כמו תרמיל כתום, שפרשתי כדי שיראו אותי. המסוק זיהה אותי וצוות חילוץ הונחת על ההר וירד אלי. הם הבינו שהמסוק לא יכול לנחות שם, וביקשו שאטפס חזרה כשאני קשור לחבל וקופץ על רגל אחת. התקדמתי ככה מאוד לאט, ובסוף הם החליטו להחזיר את המסוק שנשאר רחוק וגבוה באוויר. הם התכוונו 'לזרוק' אותי לכיוון המסוק, וזה מה שקרה. 'זרקו' אותי לכיוון דלת המסוק, ואני טיפסתי עליו"
בבית החולים חיכו לו כבר החברים, יחד עם איש הקשר שלהם בגיאורגיה, יוסי ולרי מגלשווילי. "יוסי דאג ללוות אותי, להביא לי תרופות ואוכל, להביא אותי עד לשדה התעופה. ממש בחור זהב", מספר אילות. "נחתתי בארץ ומשם באמבולנס ישר להדסה עין כרם. שם אמרו לי שאי אפשר לנתח מיד בגלל התנפחות של הרגל, ושצריך לחכות עשרה ימים. נותחתי לפני שלושה ימים. בניתוח קיבעו לי את השבר בסד ושמו לי ברזלים ופלטינה ברגל. יש לפני חצי שנה של שיקום, וכרגע אני מתנהל עם כיסא גלגלים וקביים".
כמה מפחיד היה הלילה לבד בהרים?
"הייתי ער כל הלילה. חששתי קצת מדובים וזאבים שיש באזור, ובעיקר פחדתי ליפול מהמקום שהייתי בו קשור לעץ. אבל עיקר המחשבה שלי הייתה על החברים שלי שהמשיכו בדרך. גם להם היה סיפור לא פשוט. בדרך להזעיק עזרה הם הגיעו למצוק באמצע הדרך, ונאלצו לזרוק את התיקים שלהם כדי להמשיך. מסתבר שההר קרס לפני ארבע שנים והמפות שלנו לא היו מעודכנות. החברות בינינו, קור הרוח והכישורים של כל אחד מאיתנו, הרקע בתנועת נוער והניסיון בטיולים ובמצבים בלתי צפויים עזרו לנו להתגבר על זה. מזל שזה הם ומזל שזה נגמר ככה".
מה הלקח שלך מהטיול הזה?
"יש לי שלושה מסרים שלמדתי מהטיול הזה. אחד, הבנתי שיש הרבה ישראלים שנוסעים לחו"ל וחוסכים בביטוח. המסר שלי הוא לא לחסוך בביטוח. דבר שני, מי שיוצא לשטח בלי קליטה חייב לדאוג לטלפון לווייני. זה היה יכול לעזור לנו מאוד במצב שהיינו בו. המסר השלישי הוא לתאם את הטיול עם מישהו מקומי שאפשר לסמוך עליו. לנו היה את יוסי שתיאם לנו את הטיול, ישראלי לשעבר, שגם עזר לנו בחילוץ וגם ידע להפעיל את המקומיים. זה נכס. היה לנו מזל שהיה לנו אותו".
תמשיך לטייל?
"חד משמעית כן. המחשבה הראשונית היתה שלא, אבל חייבים להמשיך לטייל. גם בשביל לתקן את הטראומה, וגם כדי שאירוע אחד לא יעיב על הכל".
