אסף וייס מוכר במודיעין בעיקר הודות לקורסי כושר קרבי שהוא מעביר לבני נוער לפני גיוס, בעוד שהחלק המעניין יותר הוא דווקא התחביב הייחודי בו הוא עוסק, שהביא אותו, בין היתר, ללכת על חבל בגובה של 350 מטר מעל הקרקע.
אל ענף האקסטרים הייחודי הגיע וייס די במקרה. "הזמינו אותי לנסות ללכת על רצועה שנראית כמו חבל, שתלוי בין שני עצים בפארק", סיפר השבוע וייס למודיעין NEWS. "זה היה נראה לי קל, כי אני הרי בא מתחום התנועה ואוהב לאזן, אבל לא רק שלא יכולתי ללכת, לא הצלחתי אפילו לעמוד. הכל רעד, ונורא 'הדליק' אותי שאני גרוע בזה. זה הביא אותי למקום של צניעות וענווה. שלא נתלה בתוצאות, אלא ברצון ללמוד ולשהות בכאן ועכשיו".
רק שנה חולפת מאז אותה התנסות ראשונית, ואסף כבר מוצע את עצמו הולך על חבל דק באורך 25 מטר ובגובה של 20 מטר (6 קומות) מעל הקרקע. "אמנם הייתי מאובטח לרתמה", הוא מספר, "אבל הכל זז ולא יציב, וכדי שאדע שהרתמה עובדת הייתי צריך ליפול נפילה חופשית. זה מצחיק, כי בצבא קפצתי ממטוסים ובאזרחות קפצתי למים מצוקים, עשיתי צניחה חופשית, באנג'י, טיפוס, סנפלינג, וכול אלה הם בסופו של דבר כלום לעומת הליכה על חבל בגובה".
מה מרגישים שם למעלה?
"הידיים רועדות, הלב דופק על 200, אתה לא בטוח אם אתה בטוח, אפילו שאתה על הציוד הכי בטוח ועם אנשים הכי מקצועיים שיש. והקטע הוא שאם לא תהיה רגוע כאילו אתה עושה מדיטציה מול הים, זה לא יעבוד. וזה דרך אגב אסימון שנפל לי מול החניכים והחניכות. לעזור להם להבין שאפשר לעשות דברים קשים בצורה קיצונית כשאנחנו רגועים. אפשר להתאמן על זה".
בתוך שנתיים וייס מוצא את עצמו בהרי האלפים בצרפת, בגובה של 350 מטרים מעל פני הקרקע (יותר גבוה ממגדל אייפל), על חבל באורך 80 מטרים. "הדבר היחיד שנותר לי לעשות אחרי שהחלטתי לצאת מהמצוק לעומק החבל", הוא נזכר, "הוא להתמקד פנימה בתוכי ולהפסיק להתמקד במה שבחוץ. כי הפחדים המדומים בחוץ הם אינסופיים. זה גובה שהמוח אומר לך 'אתה לא אמור להיות שם', גם אם סיפרו לך שהחבל הזה יודע לעמוד בעומס של 2 טון ויש לו מערכת גיבוי. אני זוחל על החבל, עובר לאיזון בישיבה עליו, לוקח נשימה עמוקה, דוחף את עצמי קדימה ולמעלה ואני כבר בעמידה. כולי רועד, ומיד נופל ונתפס ברגע האחרון על ידי הרתמה. נפל לי פה עוד אסימון, שאני מפחד רק מהעתיד. גם אם העתיד הוא עוד שנייה מעכשיו. כלומר, מפחד מדמיון ולא ממציאות. למעשה, הנפילה עצמה לא הפחידה אותי, כי כבר לא הייתה לי שליטה בה. תחשבו כמה מאיתנו נמנעים מלנסות כי אנחנו מפחדים ממשהו שלא קיים".
לדבריו, שככל שנפל יותר, כך פחד פחות. "הבנתי שאני חייב ליפול, שאין דרך אחרת. ושאפשר גם ליהנות מהנפילות שלנו. וכמו שאומרים: 'הצלחה היא אוסף של המון כישלונות'. כך גם קרה לי עם החבל, והרומן שלי איתו ממשיך עד היום, בכל מיני מקומות בעולם, ופותח אותי להיכרויות מיוחדות עם אנשים ולחוויות יוצאות דופן. לאחרונה הלכתי על חבל באורך של 600 מטרים (ובגובה של 200 מטרים מעל פני הקרקע) בחופשיות שמעולם לא חשבתי שאגיע אליה. צעקתי תוך כדי מהתרגשות, והודיתי לי על האמונה שלי בעצמי. וגם על האמון באנשים אחרים. כי בסוף, בדיוק כמו שהחניכים והחניכות שלי עובדים בצוות וצריכים לסמוך, גם אני הייתי צריך לסמוך על העגינות של החבל למצוק, שאותם חברים עזרו להקים ולקשור נכון. וכמו בצבא, מדובר פה באחריות על חיים ובריאות של אחרים".
על הכנת בני הנוער לצבא הוא מספר: "זו השנה ה-15 שאני בתחום ההשפעה על בני הנוער בעיר, ואני יכול לומר שלמעלה מ-90% ממשתתפי התכנית הגיעו ליחידות מובחרות בצה"ל. אפשר לספור ולבדוק מתוך אותם 2,300 חניכים מי הגיע לאן, פה הכל מדיד, אבל את מה שחשוב באמת אי אפשר לספור ואי אפשר למדוד. אפשר רק להרגיש. ואם פעם היה לי מאוד חשוב להביא את כולם לסיירת מטכ"ל ולקורס טיס, היום זה רק בונוס, שאסור שיבוא על חשבון הלב של אותם נערים ונערות. היום אני אקח כל נער ונערה, גם אם הרבה לפני גיוס, וארצה לעבור איתם תהליך מעמיק, ללא קשר בהכרח לשירות צבאי. בעיקר כשגם אני, בתור מוביל הדרך, משתנה כל הזמן ומגלה עולם פנימי שאחטא אם לא אעביר אותו הלאה".
מה אתה יכול לספר על הנוער של היום?
"אומרים שהדור הצעיר של היום השתנה. ברור שהוא השתנה, זה בלתי נמנע. וזה נכון שסולם הערכים והמוטיבציה לעשייה מסוימת, כמו שירות צבאי, באה ממקום אחר מזה שהיה לפני 20 שנה למשל. אבל יש בזה גם משהו חיובי. מדובר בבני נוער שחושבים, ששואלים, שמאד רוצים להרגיש ולהבין. הם נולדו למסכים ומושפעים מאוד ממדיות כמו אינסטגרם וטיק-טוק, אבל המבוגרים לא פחות מושפעים מהם ממדיות ותכתיבים חברתיים. הנערות והנערים שמגיעים אליי אומנם מציבים לעצמם מטרות ויעדים מאוד ברורים, וזה נכון ובריא, אבל במהות, מה שהם צריכים זו הכוונה רגשית נכונה, נבונה ומדויקת, בין אם זה דרך ההצלחות המשותפות שלהם באימון פיזי קשה, במסע הליכה ארוך בטבע, בשיחת שיתוף מעגלית שמתקיימת בכל סוף אימון ובחברות אמת בינם לבין שאר חברי הקבוצה, ובינם לבין המדריך או המדריכה. להיות נער או נערה היום זה לא תמיד פשוט, והם חווים המון פחדים מדומים בתהליכים שלהם עם עצמם ומול החברה. ההליכה על החבל בגובה עד היום מלווה אותי מול אותם נערים, בשיחות על התמודדות עם פחדים, כשלונות, אמונה עצמית ושבירת תקרות הזכוכית שלנו".
