אם אין בעיה אמיתית של כלכלת חימושים, אזי הייתי ממטיר על רצועת עזה מקצה לקצה אש וגופרית עד שתימרות העשן ממנה ייראו בלבנון, למען יראו וייראו. ככה מדברים בערבית. עברית הם הרי לא מבינים, וערבית זו השפה היחידה שהם דוברים, ועל כך יעידו מעשי הזוועה שלהם ב-7 באוקטובר. זו תרבותם: רצח, טבח ואונס.

רק המחשבה על מה שהם אולי עושים לבנות ולנשים שלנו הנמצאות אצלם בשבי מעוררת בי את כל הזעם והנקמה שגוף האדם יכול להכיל, ורוצה להוציא החוצה ולגבות מחיר. אני מודה שמאז השבת השחורה אני פחות אנושי כלפי מי שמבקש להרוג אותי ולפגוע בבני עמי בדרך האכזרית ביותר שבני אדם עשו לבני אדם.

כל מטר ברצועה הארורה שבו אנחנו בטוחים שאין חטופים שלנו צריך להפוך לאדמה חרוכה. העולם עסוק בשופינג ובקריסמס, וכל עוד לא מפריעים לתושבי ניו יורק ולונדון לחגוג את השנה החדשה אז אנחנו יכולים לעשות בעזה ככל העולה על רוחנו.

לטעמי אנחנו עדיין עדינים מדי וסבלנים מדי מול מבקשי רעתנו. אנו חולמים באספמיה אם אנחנו חושבים שנסראללה יסיג את גדודי רדוואן אל מעבר לליטני ללא מלחמה. האיפוק שלנו מלמד שאנחנו עדיין מדברים עברית במקום לדבר ערבית שוטפת. נכון, אמת הדבר, יהיו לכך מחירים (והרי כבר שילמנו מחיר נוראי ב-7 באוקטובר), אבל או אז ילמד העולם הערבי כולו, על מיליארד אנשיו, שמכאן ועד 100 שנים קדימה לא מתעסקים איתנו.

אינני כותב את הדברים מתוך זעם רגעי או כי אין לי מעורבות אישית ומשפחתית במחיר שנשלם (הנני אח שכול ובני משפחתי לוחמים בעזה) על מלחמת "חארב ודארב", שבה נשנה את הטופוגרפיה של עזה ולבנון. הלוחמים כבר שם ומוכנים ללכת עד הסוף, ארה"ב זרקה את שעון העצר לים, ורוב העם בישראל מבין שהפעם אנו מממשים את צוואת ששת המיליונים ואת קורבנות כל מלחמות ישראל מאז הקמתה.

נ.ב. אני לא מתחבר בשום צורה ואופן לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. כעצמאי, אני לא מאמין לאף מילה שלו, ומבחינתי הוא קשקשן בלתי נלאה. כל ההבטחות שלו אליי כבעל עסק התבררו כשקריות. הוא האיש שהטיח בנתניהו "שקרן בן שקרן". מן הדין שיביט במראה קודם שהוא משתלח באחרים. כרטיס האשראי שלי לא יקפוץ אם אקנה סימיליאק, כדברי המילואימניק הלוחם השבוע, אבל ההבטחות שלך, סמוטריץ', על פיצוי לעסקים, ערכן כקליפת השום. ימיך בתפקיד ספורים, כמו שאר בעלי התפקידים האחראים למגה מחדל.