שגב שושן
בן 28 ממודיעין, צלם, בוגר תיכון עירוני ב' בעיר. רק כמה שבועות לפני שהגיע לחגוג במסיבת הנובה עבר להתגורר עם בת זוגו אניטה. שניהם נרצחו במהלך מתקפת המחבלים על אתר המסיבה.
סיפרו עליו: "שגב היה בן אדם מדהים, נשמה טובה וצלם הורס. לא משנה מה עברנו בחיים, הוא תמיד היה עם החיוך הכי גדול בעולם ונשמה טובה. תמיד התעניין, עטף והיה שמח. בן אדם שכל אחד בעיר אומר עליו דברים טובים. תמיד הוא היה מגן על חלשים, תמיד בעד הטוב, תמיד בעד הצדק".
דור שפיר
בן 30, גדל בעיר ולמד בבתי הספר יחד והישיבה התיכונית. למד תקשורת במכללת ספיר ועבד כעורך ברשת הפודקאסטים "עושים היסטוריה". נרצח במסיבת הפסיידאק המחתרתית בסמוך לקיבוץ רעים יחד עם בת זוגו סביון קיפר.
סיפרו עליו: "היו לו הרבה התמודדויות בחיים, אבל יחסית הוא היה בתקופה טובה בחיים שלו. באוגוסט הספקנו לחגוג לו יומולדת 30. הוא היה מאוד מאושר בזוגיות שלו והיה לקראת עשור טוב בחיים. הזוגיות מאוד סידרה לו את החיים והרגיעה אותו. כבר היה דיבור על חתונה".
רומי ברנט אליהו
בת 38 ממודיעין, גרושה ואם לשלושה, הגיעה למסיבת הנובה יחד עם שותפתה כדי לקדם את העסק החדש שפתחו לבגדי מסיבות ופסטיבלים. לאחר פתיחת המתקפה תיעדה את עצמה נמלטת מהמקום, אולם נורתה למוות זמן קצר לאחר מכן.
סיפרו עליה: "כל אחד שהכיר אותך אישית היה מאוהב בך ובאנרגיות שלך. בשם כל החברים שלך אני מבטיחה לך שכולם ישמעו ויידעו עליך ועל מה שעברת. היית האור שלי, תמיד תהיי. בלב שלי יש חור בצורה שלך, והוא יישאר שם לנצח".
רס"ב רומן גנדל
בן 47, מדריך לוט"ר בחטיבה הטקטית במשמר הגבול. עזב את מודיעין לאחר גירושיו וילדיו עדיין מתגוררים בעיר. נפל בקרב בניר עם.
סיפרו עליו: "רומן היה איש מיוחד. היה לו הומר ציני עם המון חן. הוא התייחס בכבוד ובשוויון מלא לבנות ביחידה. רומן היה לוחם מהשורה הראשונה, חבר טוב שאפשר לסמוך עליו שיהיה הגב שלך".
סמל עמית מוסט
בן 20 בנופלו, תושב מודיעין, לוחם בסיירת הנח"ל. נפל בקרב במוצב סופה בזמן שטיפל בפצועים.
סיפרו עליו: "עמית היה הילד הכי חייכן ומצחיק שיש. הוא אהב מאוד מוזיקה, לקרוא, לכתוב. אהב מאוד אנשים והיה חבר טוב לכל הסובבים אותו".
רס"ל יונתן סביצקי
בן 21 בנופלו, תושב מודיעין, לוחם ביחידת אגוז. עבר לעיר בשנת 20017 ולמד בתיכון עירוני ג'. נפל בקרב על מוצב כיסופים.
סיפרו עליו: "התכונה הכי בולטת של יונתן הייתה טוב הלב שלו כלפי כל העולם. הוא ראה את האנשים השקופים, את עובדי הניקיון ואת בודקי התיקים. לכולם אמר שלום, מה נשמע, תמיד הכיר את כולם, תמיד נתן מילה טובה. הוא היה מדהים, תמיד עזר ותמך, ותמיד עם חיוך".
סמל שירה שוחט
בת 19 ממודיעין, תצפיתנית בגדוד איסוף 414. נפלה בקרב במוצב נחל עוז. נולדה ביישוב שריגים ועברה להתגורר בעיר בגיל 3.
סיפרו עליה: "שירה אהבה לטייל, אהבה לצלול, אהבה לחיות. המשפחה של שירה היוותה חלק משמעותי באישיות שלה, בפרט הקשר המיוחד שהיה לה עם אחיה איתי. היה לה טוב לב ואינטליגנציה רגשית נדירה. היא אהבה את החלשים והנזקקים ודאגה להם".
סרן עדן נימרי
בת 22, מפקדת צוות ב"רוכב שמיים", למדה בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים יחד ובוגרת תיכון מו"ר. בנעוריה הייתה שחיינית מצטיינת. נפלה בקרב במוצב נחל עוז לאחר שניהלה קרב יריות עם המחבלים שחדרו למוצב, פיקדה על החיילות שלה והצליחה להציל את חייהן של מספר חיילות שהתחבאו עימה במיגונית.
סיפרו עליה: "הייתה לה את האופציה להיות ספורטאית מצטיינת ולעשות תפקיד פחות משמעותי, אבל היא החליטה על הכי הארד קור, שזה קורס טיס. היא הייתה פייטרית וגאונה. בן אדם באמת משכמו ומעלה, כל כך ערכית ודואגת לפקודים שלה".
סמ"ר ים גלס
בת 20 בנופלה, תצפיתנית בגדוד 414 ששירתה בבסיס נחל עוז. הייתה אמורה להשתחרר מצה"ל מספר חודשים לאחר ה-7 באוקטובר, וכבר תכננה את הטיול הגדול שאחרי הצבא.
סיפרו עליה: "ים הייתה מלאכית. ילדה שמחה, מאוד חכמה ומתוקה. היא הצליחה בכל מה שהיא נגעה בו. היו לה לא מעט חברים בארץ, למרות שחזרנו רק לפני שנתיים, והיו לה חברים מכל העולם".
סא"ל סהר מחלוף
מפקד גדוד תקשוב 481, בן 36 בנופלו. תושב העיר שהותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. נפל בקרב באוגדת עזה.
סיפרו עליו: "סהר היה אדם משכמו ומעלה. אדם מאוד ערכי שנרתם לכל משימה ומבצע את המוטל עליו בצורה קפדנית ובלי הנחות. הוא היה נכס לצבא בכל המובנים, מקבלת המשימה ועד לביצוע שלה".
רס"ן אדיר עבודי
בן 24 בנופלו, נולד וגדל במודיעין. שימש כמפקד פלוגת טירונים בבסיס זיקים ונפל לאחר שניהל את הקרב מול מחבלי חמאס בו הציל את חיי חייליו הצעירים.
סיפרו עליו: "אדיר היה אדם שנכנס ללב של אנשים. הוא לא מישהו שעבר ליד, אלא חדר אליך ונשאר נצור בתוכך. ילד עם נתינה ענקית. אדיר פנה אלי בראש השנה וסיפר שיש לו חיילים שאין להם מה לאכול בחג. הוא קנה בכספו תווי קנייה ונתן להם כאילו זה מהצבא ולא ממנו, כדי שלא ירגישו לא נעים".
סמל נועה מרציאנו
בת 19, נחטפה מבסיס נחל עוז בו שירתה כתצפיתנית. נרצחה במתחם בית החולים שיפא בעזה לאחר מספר שבועות בשבי חמאס. גופתה הושבה לישראל והיא הובאה למנוחות בבית העלמין בעיר.
סיפרו עליה: "הנתינה שלה השאירה אצל כל אחד שפגשה. אם מישהו היה ביישן או חסר ביטחון, היא לקחה אותו תחת חסותה ועזרה לו. גיליתי דרך פוסט של מישהו שלמד איתה בתיכון, שהיא לקחה אותו כפרויקט. היא הייתה חברה טובה, אף פעם לא רבה, תמיד הייתה מארגנת שיחות שלום בין החברים. הם סיפרו שהיה הייתה מאוד זורמת, אוהבת את החיים, אוהבת לטייל, אוהבת מוזיקה וסרטים, אוהבת אנשים. היא הייתה ילדה טובה שכולה לב".
גילי אדר
בת 24 מהיישוב לפיד, בוגרת בית הספר הדמוקרטי במודיעין ועשתה שנת שירות בתנועת הצופים. נרצחה במסיבת הנובה.
סיפרו עליה: "גילי הייתה אדם עם אנרגיות לא נורמליות, החברים שלה יעידו. ילדה שגם 24 שעות ביממה לא הספיקו לה. מעולם לא פגשתי אדם עם כל כך הרבה חברים. היא הייתה ילדה עם אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה. החברים שלה תמיד קראו לה 'קרן אור' ו'שמש', כי כזאת היא הייתה".
סגן יונתן גוטין
בן 20 ממודיעין, קצין תקשוב ביחידה הרב-מימדית שנפל בקרבות העזים בקיבוץ בארי, אליו נכנס כדי לנסות ולהציל את המשפחות. בנעוריו היה ג'ודוקא מצטיין וחבר בנבחרת הקדטים של ישראל שיכול היה לשרת כספורטאי מצטיין אולם העדיף לשרת בתפקיד משמעותי.
סיפרו עליו: "הייתה לו תכונה שהוא לא היה יכול להיות באמצע. אם הוא עשה משהו אז הוא עשה אותו עד הסוף. אם הוא היה חייל אז הוא רצה להגיע ללחימה, לטופ, ליחידה מסווגת. הוא הרגיש שהוא עשה את שלו ורצה לתרום למדינה".
רס"ם (במיל') לירן אלמוסנינו
בן 42 בנופלו. תושב כמהין שנהרג ביום הראשון ללחימה בעת שהוקפץ יחד עם כיתת הכוננות האזורית ללחימה ביישובי העוטף. אלמוסנינו גדל והתחנך ברעות, למד בתיכון מו"ר והתגורר בעיר עד לפני מספר שנים. הוריו עדיין מתגוררים ביישוב.
סיפרו עליו: "לירן זה הילד שהיה בחוגי סיור, שלמד את כל הקשירות והכפיתות, שהכיר עצים וסוגי סלעים ושידע איך חיו פעם. ילד טבע במלוא מובן המילה, שגדל לאיש של טבע מלא קסם. תמיד היה נכון לעזור, גם אם על חשבון הילדים בבית. הראשון לקפוץ לעזור, להביא, לארגן או לחלץ, גם בלי שיבקשו ממנו".
