שנת 2025 אוטוטו עוזבת אותנו, ואנחנו מייחלים ומצפים לשנה החדשה שתהיה פחות מטלטלת ורוויית חדשות ואירועים שלא הוסיפו לנו בריאות. כולם יכולים להמשיך להביט קדימה לעבר 2026, ואני עדיין תקוע ב-7 באוקטובר 2023. האסון והמחדל הנוראיים לא עוזבים אותי לרגע. אני ממשיך לחיות את הרצח ההמוני, האונס ושריפת הישובים בעוטף כאילו זה קרה הבוקר.
אינני מסוגל לקום מדי בוקר לשגרת יומי כאילו דבר לא קרה, למרות שהחטופים חזרו זולת רן גווילי ה' יקום דמו. בדמיוני אני ממשיך לחשוב עד כמה היינו קרובים לחורבן הבית השלישי, או אם תרצו שואה אמיתית וחיסול המפעל הציוני על מיליוני תושביו.
תעצרו ותחשבו לרגע מה היה קורה אילו ב-7 באוקטובר בשעה 6:30 בדיוק היו נכנסים למערכה במקביל לחמאס גם החיזבאללה, על אלפי הטילים המדוייקים שלו ורבבות הלוחמים, איראן עם מטר של טילים בליסטיים, ערביי יהודה ושומרון שהיו שוטפים את הארץ ממזרח למערב (מרחק של כ-12 קילומטרים בלבד עד הים), חלק מהערבים בתוך גבולות הארץ יחד עם הבדואים. רק תתארו לעצמכם ותבינו שהם היו יכולים לשטוף את הארץ שעה שכולנו ישנים שנת ישרים.
באותו בוקר מר ונמהר לא היה מי שימנע את הטויוטות של חמאס מלהגיע לבור בקרייה, לבסיסי חיל האוויר בדרום ולכור הגרעיני בדימונה. הגליל היה נכבש תוך שעות כי לא היה מי שיעצור את מחבלי החיזבאללה, כולל בסיס חיל האוויר ברמת דוד בואכה חיפה.
זה לא סרט דמיוני. זה היה מוחשי ממש כדי שהגרוע בכל חלומותינו הרעים ביותר יתרחש, וחורבן הבית השלישי היה הופך לעוד טרגדיה נוראית בחיי העם היהודי בתוך מדינת היהודים ועם הצבא הטוב בעולם.
ואנחנו מה? מקבלים את 2026 כאילו כל זה כמעט ולא התרחש, וממשיכים את הפילוג הנוראי בעם כאילו יש לנו את הפריווילגיה שלא לאחד כוחות ולשלב ידיים נגד מבקשי השמדתנו, שלרגע לא ויתרו על רצונם להשמיד אותנו על ילדינו ונכדינו.
7 באוקטובר צריך להיות מונצח מולנו יומם וליל. אל לנו למצמץ ולו לרגע קט. שלום לך 2025, ברוכה הבאה 2026. ולעולם לא נשכח את 2023.
