מודיעין News חוגג שלושים שנות עיתונות, וכעיתונאי מאז שנת 2004 אני מרשה לעצמי לומר לכם שזה לא הולך ברגל.
אם אינני טועה, מודיעין News היה לאורך שנים רבות העיתון המקומי הפרטי הגדול ביותר בישראל, עם למעלה מ-120 עמודים מדי שבוע ו-200 עמודים בחגים המרכזיים. ואת כל העמודים האלה הצלחנו לייצר כאן במודיעין, עיר שלא ממש מספקת חדשות לכתבים ועורכים. אין כאן פשיעה משמעותית, אין שכונות מצוקה, אין שחיתות בעירייה.
מה כן יש? יש עיר שלמרות שמונה כיום למעלה מ-110 אלף איש, עדיין מצליחה לשמור ולו משהו מאותה רוח ראשונית של לפני 30 שנה. רוח של קהילתיות והתנדבות, עם עשרות רבות של ארגוני מתנדבים וגם אנשים פרטיים טובים ויקרים. עם כל הכבוד לשאר ערי ישראל, אני לא בטוח שיש עוד מקום בו רוח ה"ביחד" נטועה עמוק כל כך כמו במודיעין.
אבל השנים חלפו, העולם השתנה. בשנת 1996, עם צאת הגיליון הראשון של מודיעין News, אני הייתי צעיר בן 22 שחרש את הודו, והעולם בעיניי ובכלל היה נחמד הרבה יותר. כן, היו פיגועים מחרידים ברחובות ערינו, היו ויכוחים פוליטיים מרים, היו בעיות והיו מחלוקות. ולמרות כל אלו, מפלס הרעל בשיח הציבורי לא דמה בכלום לגיהינום שמתחולל כיום.
הפכנו למדינה אחרת לגמרי מזו שהיינו, אולי כמו במדינות נוספות רבות בעולם. מהפכת הרשתות החברתיות שיצאה לדרך כמבשרת בשורה של קירוב הפכה למשהו שונה לגמרי, והביאה עלינו שלל רעות חולות שקשה לי לראות איך אנחנו יוצאים מהן. נבחרי ציבור שכחו את תפקידם ומתרכזים במהלכים שיביאו להם לייקים, כל אוויל הפך הודות לרשתות למוביל דעת קהל, והמכה הקשה מכולן היא שאיבדנו את היכולת להבדיל בין אמת לשקר, בין עובדה לדעה, כמו גם את היכולת לדרוש ולקבל מנבחרי הציבור לקחת אחריות אישית על טעויות וכישלונות.
אז לקראת השנה החדשה אאחל לכולנו שנעזוב את המקלדת והטלפון, נביט פנימה והחוצה רק אל מה שאמיתי, ונזכור שאם נרצה או לא – אין לנו ארץ אחרת.
