תזכרו את השם אריק גרינפלד. הוא לא נמצא בקטגוריה של מועמד לפרס נובל לשלום, וגם לא ידליק משואה ביום העצמאות. אריק גרינפלד הוא שמו של הבחור שזעזע השבוע מדינה שלמה. הוא רוכב האופנוע שחבט נתיבי איילון באופן מזעזע פעם ועוד פעם, ואחר כך, במכת נוק אאוט, פעם נוספת עם הקסדה שהחזיק בידו את נהג הרכב שביקש ממנו פרטים, כי גרינפלד בנהיגתו הפרועה פגע במכוניתו.
הבריונות בכבישים משתוללת. אנחנו שוברים שיא אחרי שיא ברמת האלימות, שלא תמיד היא מצולמת ומתועדת כפי שראינו בתקיפה באיילון. התעוזה והחוצפה של גרינפלד לתקוף באכזריות מזעזעת נהג שביקש ממנו פרטים, מעידה על כישלון מערכתי של המדינה על שלל מערכותיה במשילות ובנוכחות משטרתית בכבישים. אין דין ואין דיין. איש הישר בעיניו יעשה, והתוצאה של מציאות כאוטית כזאת היא שהכבישים הפכו לשדה קרב. הנהג שהותקף מאושפז בבית החולים בטיפול נמרץ, והוא סובל משברים בגולגולת ומדימום תוך מוחי.
כמי שמבלה שעות ארוכות מאוד בכבישים, אני יכול להעיד מ"ידע אישי" שעל הכבישים נוהגים רבבות גרינפלדים, העושים על כבישי האספלט ככול העולה על רוחם. בהיעדר אכיפה ונוכחות משטרתית, הם מקצינים את ההתנהגות הברוטלית שלהם.
אותו גרינפלד נושא בעברו עבירות חמורות נוספות, אולם מערכת המשפט הקלה בענישה כלפיו, כשהמשמעות של ענישה מקלה היא למעשה עידוד חוסר הרתעה. אין ספק שהעונשים המוטלים על נהגים עבריינים אין בהם כדי לגרום להם שלא להמשיך ולבצע עבירות תנועה חמורות. מי מאיתנו אינו עד מדי יום לנהגים העוברים רמזור באור אדום, לא מצייתים לתמרור עצור ועסוקים בנייד שלהם?
מישהו חייב לקחת את העניינים לידיים ולהתחיל לעשות מעשה. לא ייתכן שנהג ייצא בבוקר לעמלו, ולא ישוב הביתה בגלל הקרב על הכביש. כבישי הדמים שלנו גובים מדי שנה כ-350 קורבנות, הרבה יותר מאשר במלחמות ובפעולות הטרור. זה טרור מבית. קרבות שיש בהם רק מפסידים, ובדרך כלל יהיו אלה אזרחים תמימים והולכי רגל שחצו כביש במעבר חציה.
צריך, ולאלתר, להוריד מהכבישים והמדרכות את הגרינפלדים שאנחנו נתקלים בהם בכול פינה, וחוששים להעיר להם שמא ישלפו אקדח/סכין/מצ'טה/פטיש.
