במילים אחרות (קחו אוויר…) – 62 אנשים בעולם מחזיקים בעושר הזהה לזה של 3.6 מיליארד איש!!! לאנשים הנמצאים באותו אוטובוס יש את כמות הכסף וההון שיש לכל תושבי סין, הודו ועוד מלא מלא מדינות. עכשיו אתם מוזמנים לדבר איתי על עולם נאור וצודק, על חרות וחופש ואהבת אדם וחלוקה צודקת ומעמד הביניים.
את הנתונים האלה לא פרסמה מחלקת הרווחה של עיריית דימונה. אלה נתונים מבוססים של ארגון הצדקה אוקספם שפורסמו השבוע לקראת פתיחת הפורום הכלכלי העולמי שייפתח השבוע בדאבוס.
אגב, הפער המדהים הזה הולך ונעשה רע יותר. כלומר הוא גדל. כלומר פעם הוא היה נחלתם של מגה מיליארדרים שאכלסו שני אוטובוסים. מי יודע, אם תימשך המגמה יתכן שבסוף תספיק להם מכונית פיאט 500 והם יהיו שני אנשים עם מחצית מעושרו של העולם הזה. ואם אתם חושבים שלמגה עשירים ההון הזה מספיק – טעות בידכם. הם יתעוררו מחר לבוקר חדש ויתנהגו כאילו הם נלחמים על פת הלחם האחרונה. הם יפעילו את כל כוחם ומרצם כדי להגדיל את העושר הזה ולנצח את זה מימין ואת ההוא משמאל. הכי גדול. הכי הרבה. הכי עשיר. וגם אז הם רחוקים מלהרגיש שהגיעו אל המנוחה והנחלה. הם מתהפכים על מיטתם בדאגה לשמור על שלמות העושר ועל דרכים להגדילו.
ובסוף בסוף. אחרי הכל. כל אחד מנוסעי האוטובוס יש לו את אותם איברים שיש להומלס הכי עני ברחובותיה של הודו. "הנוסע" יכול בזכות האמצעים שברשותו להרוויח עוד כמה שנות חיים מעבר לאלה של ההומלס אבל בסופם של החיים מגיע המוות והוא משותף לכל בני האנוש ואין זה משנה כמה מיליארדים או ביליונים יש לך.
אפשר לקחת את הנתונים האלה לתובנות ומסקנות על המין האנושי ועל המרדף אחרי הכסף והחומר ולאן נעלמה הרוח והחמלה. לא צריך להיות הרמב"ם או איינשטיין כדי להבין שהמין האנושי צריך לחשב מסלול מחדש וכי לא לכך התכוון אלוהים כאשר שם את אדם וחווה בגן עדן.
יש פתגם בערבית (כן בערבית) האומר שעינו של אדם אינה שבעה עד אשר היא מתמלאת בעפר האדמה.
